תמונות מפשעי משפחה

(מתוך "אפקטים של משפחה" של אדגרדו ארגון דיאס)

בתור בן למשפחת פשע מקסיקנית, לאדגרדו ארגון דיאס היה צפוי גורל עקוב מדם. אלא שבמקום ללכת בדרכם של רבים מבני משפחתו, החליט דיאס לפנות לאמנות – לא כמפלט מהמציאות בה גדל אלא כדרך להתמודד עימה. לכאורה, היה מתבקש שאדם כמוהו יעשה כל מאמץ להפנות עורף לעברה הבעייתי של משפחתו, אך דיאס, יליד 1983, בחר להתעמת עם העבר הזה ישירות ויצר סדרה של עבודות וידיאו, שבהן הוא מביים את בני דודיו הצעירים משחזרים אירועים אלימים מתולדות המשפחה.

חמש מתוך 12 העבודות שמרכיבות את הסדרה – שנקראת "אפקטים של משפחה" – מוצגות בימים אלה בגלריה של המדרשה לאמנות בתל אביב. "כל העבודות הן סיפורים קטנים מההיסטוריה של המשפחה", סיפר לוואלה! תרבות האמן בועז ארד, שאצר את התערוכה ביחד עם האמן גיא בן נר, "ומה שמייחד אותן זה שדיאס מביים את בני דודיו לא רק כדי לעשות אמנות אלא כדי ללמד אותם על ההיסטוריה של המשפחה".

"כשאני רואה את העבודות האלה", המשיך ארד, "אני ישר חוזר לילדות שלי. הרי כולנו שיחקנו משחקים כאלה בילדות, משחקים כמו שוטרים וגנבים. אז ברור שהילדים משחקים כאן את אותם משחקים שהם משחקים גם לא מול המצלמה, אבל עבורם זה לא רק משחק אלא שכפול של דפוסים משפחתיים. בעברית אנחנו משתמשים באותה מילה – 'משחק' – ל-play ול-act, אבל במקרה של בני דודיו של דיאס זה הרבה יותר acting מ-playing. הם מגלמים את האנשים שעימם הם גדלים, הם מתאמנים לקראת הבגרות".

עבודותיו של דיאס משתייכות לזרם הולך וגובר של עבודות וידיאו שבהן ילדים מופיעים בתפקיד מבוגרים ומציגים סיטואציות אלימות. כך, למשל, עבודה דומה של האמנית מרינה אברמוביץ הוצגה עד לפני שבוע במרכז לאמנות עכשווית בתל באביב. אלא שלדעתו של ארד מדובר בסך הכול בצירוף מקרים. "עד אמצע שנות ה-90", הוא מסביר, "כמעט שלא ראינו עבודות וידיאו שמנסות להיות קולנועיות – לא מהבחינה של לספר סיפור ולא מבחינת העריכה. זה השתנה, ובעשור האחרון נעשה מהלך נוסף. הווידיאו ארט מנסה לפרוץ לאזורים של קולנוע ביתי, קולנוע תיעודי ופרסומות. זה חלק מהניסיון לקרב את האמנות לחיים, ואל המהלך הזה שותפים לא רק דיאס אלא גם שותפי לאצירה, גיא, שמשנות ה-90 משתף את הילדים שלו בסרטים שהוא עושה".

לדבריו, "הקסם בעבודות של דיאס טמון בכך שהוא מטשטש את הגבול בין סרט משפחתי לאמנות. כל העבודות הן one shot, וכך הוא נותן תחושה של זמן אמיתי. בנוסף, על אף שהן עוסקות בנושאים כאובים, העבודות מלאות הומור. כך הוא מצליח לעורר עניין במשהו שבדרך כלל די משעמם – הסרטים המשפחתיים של מישהו שאתה לא מכיר".