וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

והרי התחזית

דודו רוזנטל

25.1.2010 / 11:24

"ההמצאה של מורל", ספרו של אדולפו ביוי קסארס, צריך להצטרף ל-"1984" ו-"20 אלף מיל מתחת למים" בפנתיאון הספרים שנבואותיהם התגשמו. דוד רוזנטל נוסטרדמוס

בשנות ה-40 וה-50 פרסם התיאורטיקן הצרפתי אנדרה באזין סדרת מאמרים ששימשו כאורים ותומים בניתוחו ובפיתוחו של הקולנוע הריאליסטי. הטענה המרכזית שהעלה באזין היא שהקולנוע הוא המדיום היחיד שמשעתק את המציאות ובעצם מעניק "חיי נצח" לדמויות המופיעות בו, בניגוד, למשל, לציור או לתיאטרון. ב-1948 כתב ג'ורג' אורוול את "1984", ספר מופת שלאורך השנים צבר תאוצה וקיבל חותמת אקטואלית נכבדה בתוכנית הריאליטי "האח הגדול". וב-1959 יצר רוד סרלינג את סדרת הטלוויזיה "אזור הדמדומים", שבה מתוודע האדם לממד החמישי, זה שלא הכיר קודם ושמאלץ אותו להתמודד עם סיטואציות לא ברורות, דשדוש בין מציאות להזיה וטשטוש הגבולות שבין העולם הזה והעולם הבא.

את כל התגליות, לכאורה, הללו ועוד רבות אחרות שהיו נקודות ציון משמעותיות בהבנת ובתפישת העל-מודע, קיבץ בתוכו עוד קודם לכן ספרו של אדולפו ב??יו?י ק?סאר?ס, "ההמצאה של מור?ל", שראה אור ב-1940 ותורגם עתה לעברית על ידי עינת דוידי (שהוסיפה גם אחרית דבר). קסארס, מורו ושותפו לכתיבה של חורחה לואיס בורחס, יצר רומן בלשי-פנטסטי-פסיכולוגי-פילוסופי שרק היום, שבעים שנה לאחר צאתו, ניתן להעריך את הנצחיות שבו. מבוקש ונצואליאני שנמלט מקראקס מגיע לאי נידח בקבוצת איי פולינזיה. הוא מגלה שם מוזיאון שנבנה ב-1924 ומנסה לעמוד על טיבו. כשמתברר לו שהוא לא לבדו באי ושהוא מוקף בדמויות שמגיעות והולכות לסירוגין, הוא מתחיל לחשוש לגורלו ומקפיד לא להתקרב אליהן, מלבד לאחת - אישה בשם פאוסטין, בה הוא מתאהב ומחליט לעקוב אחריה ואחרי בן לווייתה, בחור מזוקן ולא סימפטי בשם מורל. יותר מדי דברים לא מסתדרים לו מבחינה הגיונית: מדוע לא שומעת פאוסטין את קולו? האם היא משחקת בו או משחקת במורל באמצעותו? למה היא מעוררת תקווה ובו זמנית ייאוש? הייתכן שהוא סתם פרנואיד, או שמא באמת רודפים אחריו?

לאוהביו של בורחס

מכיוון ש"ההמצאה של מורל" הוא שדה מוקשים של ספוילרים, נימנע מתיאורם של פרטים נוספים בעלילה. רק יצוין שהיא מורכבת מתיאוריות פילוסופיות, מאנקדוטות מדעיות, ממסרים פוליטיים ומתרגילי חשיבה רבים. ביוי קסארס משחק עם התפישה המפורסמת של דקארט, לפיה "אני חושב משמע אני קיים" ומשתעשע ברעיון החזרה המתמדת של ניטשה. הוא מספק מטאפורות וקורץ לאין ספור ז'אנרים וזרמים תרבותיים ומדיניים (מישהו אמר "פאשיזם"?) שהתפתחו עוד מימי המיתולוגיה היוונית וממשיכים להתפתח גם בימינו. המחבר מודע היטב לכוחו כמספר ומפעיל במלוא העוצמה את כל המניפולציות האפשריות על הקורא. כפי שכתב בורחס בהקדמה לספר (עמוד 9): "הוא מגולל אודיסיאה של פלאים שלכאורה אין מפתח להבנתם זולת ההזיה או הסמל, והוא מפענח אותם במלואם בעזרת הנחה פנטסטית אך לא על טבעית אחת ויחידה". אוהביו של בורחס יזהו כאן את החותם שהוא עצמו השאיר בספריו, כששילב נושאים פילוסופיים, מיתולוגיים ומדעיים כחלק מהעלילה ומהמציאות של גיבוריו. השניים, אגב, שיתפו פעולה, הוציאו יחד מספר קבצים וזכו לכינוי הכלאיים "ביורחס".

ספר שנכתב לפני כל כך הרבה זמן חייב להיבחן בראי ההווה. מהבחינה הזו, אפשר בהחלט לומר ש"ההמצאה של מורל" נותן נוק אאוט לכל יום ב-70 השנים שעברו מאז ראה אור לראשונה. לא משום שכל הרעיונות שבו הוגשמו במלואם, נהפוך הוא: הם עדיין לא באו לידי מיצוי מקסימלי, אבל בהחלט נראים הרבה פחות דמיוניים היום מאשר בתקופה ההיא. בעוד עשר, עשרים או חמישים שנה, כשהטכנולוגיה תייצר עוד דברים שהיום נראים לנו בלתי סבירים, מותר להניח שהאפקט של הספר רק ילך ויתעצם, משום שככל שנוקף הזמן, כך מיטשטש הפער בין מציאות לפנטזיה ולתופעות העל-טבעיות שהעלה המחבר יהיו עוד יותר הסברים לוגיים. "ההמצאה של מורל" הוא ספר שנכנס לפנתיאון שאליו משתייכים ספרים דוגמת "1984", "20 אלף מיל מתחת למים" ו"מרכבות האלים" - יצירות בדיוניות שזכו להכרה מדעית ושלפחות חלק מנבואותיהן התגשמו. עכשיו אפשר להיווכח בכך גם בעברית.

אדולפו ביוי קסארס, "ההמצאה של מורל" , תרגום: עינת דוידי, 136 עמ' / עם עובד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully