מהנדס אלקטרוניקה

קשה להתווכח עם תזמון מהטעם שהוא אף פעם לא שם כשצריך אותו. תזמון הוא צחוק הגורל, הוא עשן, הוא חלום, הוא סוג של הזדמנות שקשה לפספס אם רק היית יודע איך לצאת מכאן לעזאזל. שירים מסוימים מייצרים לפעמים תזמון. מן זמן כזה שמתאים בדיוק לשיר הספציפי, לכל הרגשות הכלואים בו. בדרך כלל יהיה בו זמר מקונן ואיזה אזכור לאלוהים. יהיו לו גם תופים רועמים עם פעמונים בקצותיהם וספק מחיאת כף ספק רקיעת רגל. תזמון חייב גרוב, לא משנה איזה, הוא כבר ימצא את הדרך להתנחל עמוק בתוך הלב להזכיר, לפני הכל, את הרגע הזה בזמן שהוא יצא. הפעם הראשונה ששמעתם אותו, או טוב מכך, הפעם הראשונה שהבנתם כמה אתם אוהבים את השיר הזה. תזמון קוראים לזה. לכו תתווכחו עם תזמון.

אלמנט חמקמק לא פחות, אבל עם נוכחות. נשמה חייבת להיות נוכחת בכדי לגעת. היא היסוד הרוחני הקרוב ביותר לפיסיות. האמ-אמא של האהבה, הבכי, החרטה וכן, גם האמא של הצעד הראשון. חייבים נשמה בשיר כדי שנזכור אותו. “אלוהים, בבקשה שלח אותה אלי", מסומפל בשיר בילי סטיוארט, נשמה נשכחת מהסיקסטיז. ילד של בלוז. אחד שבו דידלי ניגן איתו גיטרה בשירים שלו. הוא היה בחור נמוך עם קול גבוה שיכל לפרק את הבלוז לגורמים כמו שעשה בביצוע שלו לקלאסיקת הגרשווין הנצחית "Summertime". היה לו חיוך בבלוז שלו. הוא מת בתאונת דרכים בגיל 33, לא לפני שהקליט את השיר הנשכח הזה, בו הוא נשבע עם יד הלב שהוא אוהב אותה. אפילו שעדיין לא נפגשו. ג'אסט בלייז, שמע אותו וכעבור 43 שנה סידר לו דייט מהחלומות איתה – עם המוזיקה. 2010 והנשמה של בילי סטיוארט סוף סוף נחה על משכבה בשלום. אנשים, הרבה מאד מהם, מתרגשים ממנה. מוזיקת נשמה.

אתה חייב לבוא עם כלום. מתחתית התחתיות. לחרוק שיניים כל הדרך, והיא ארוכה ומפותלת עד לאיגרא רמא. להמשיך ללכת, גם אם הלכת לאיבוד. זה הרגע לעמוד. להביט. להרגיש, לא לחשוב על זה יותר מדי. להיזכר כי רק אתה תוכל ללכת בדרך שלך וכדאי שתבוא עם משהו מוכר אבל כזה שעוד לא שמענו. ג'יי אלקטרוניקה למד. במשך הרבה מאד זמן ועם סבלנות של מרבד תפילה עתיק. הוא ראה איך נאס עובד, איך ג'יי דילה עובד. הוא הבין שהזמן קצוב אבל יש רק פעם אחת שתוכל לבוא עם כל הכוח שלך. זו שתיקח אותו הרבה מעבר לך. הסיפור של השיר הזה – בחור שמגיע מכלום, הומלס בלי כסף לפיצה אבל עם עין בוחנת ואוזן שיכולה לקלוט את היבבה שיש לבניין בשנייה לפני שהורסים אותו כדי לבנות עוד בית שלעולם לא תוכל לגור בו. הוא מספר סיפור. אתם מכירים את הסיפור הזה. ההיפ הופ חייב כאלו גיבורים. שיזכירו לו שאפשר עוד להגשים חלומות איתו. שהוא עדיין רלוונטי למכונה הזו, אמריקה. גיבור הוא אינדיבידואל שמתמודד עם קשיים בדרך להגשים את רצונותיו. גיבור אמיתי לא יודע שיש לו כאלו הוא פשוט עובר אותם. ג'יי אלקטרוניקה יכול להיות אחד כזה. הוא מזכיר את נאס בפלואו, הוא מפיק ביטים שנשמעים אחרת והוא הולך לישון ועושה ילדים עם אחת שיכולה ללמד עולם של גיבורים איך אומרים את המילה אהבה אחרת בכל פעם שתלחש אותה על שפתיך. אריקה באדו אמנם לא נשמעת כאן בקולה, אבל משהו ממנה נמצא כאן. התקווה של הגיבור. ועכשיו זה הזמן שלו. הקהל מתבקש לעמוד.

עולם של גיבורים זה עולם של גברים וכולם מחפשים את האחת. טיפשים. גברים הם עם טיפש, אבל עקשן. זה בגלל הנשמה. ג'יי אלקטרוניקה כבר לא ילד. אבל יש לו דרייב של בן 19 עם סבלנות של בן 69. זה חשוב. הוא הגיבור, עם הנשמה בתזמון הנכון - עכשיו. זה שהביא את השיר שכולם רוצים לשיר אותו. הרשת כבר מוצפת בכל מיני פריסטיילים דמיקולו על הביט הזה שג'אסט בלייז – גאון היפ הופ – הביא פה. אני לא מאלו שחושבים שג'יי אלקטרוניקה יציל את ההיפ הופ. אף אחד לא יכול להציל את ההיפ הופ כי שום סכנה לא נשקפת לו. הוא בחיים ויתרה מזאת, עושה מה בא לו. כמו תמיד, אתם יודעים, לפחות מאז 77'. אלו רק מילים. מילים שמתווכות בין מוזיקה לאנשים. היום בעולם הזה, מילים מיותרות, גם תפקידים רמי דרג או תארים ארעיים. העולם צריך גיבור. מדי פעם הוא מגיע, לפעמים נשאר, לרוב נעלם כלעומת שבא. איש ללא שם מהסרטים של סרג'יו ליאונה. זה עולם של גברים. כאלו שיודעים כי צריך להמשיך ללכת גם כשמצאת אותה, את האחת. בין אם זו הצלחה, ערמת שטרות, תהילה או אפילו מוזיקה. אם מצאת אהבה זה כבר משהו אחר. וג'יי מצא את האהבה שלו. "Exhibit C". אתם מוזמנים למצוא את האהבה שלכם שם.