מגה שיקסע

לפני כמה שנים, כשנועה תשבי עדיין תיזזה בין יונתן קוניאק לשלמה סדן ב"רמת אביב ג'", הקדיש אחד העיתונים הגדולים את תמונת השער במוסף התרבות שלו לנועה, במחשוף ענק וכו' וכו'. שני העמודים בפנים איששו את החשד שגם לסופר-בייבס יש מה לומר על החיים. אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא משפט שזרקה לעברי מי שהיתה חברתי באותם הימים: "אה", אמרה הבלבוסטע, "אז ככה כותבים כתבה עם הזין".

וזה העניין, שאחרי הכניסה המה זה גדושה ב"כושעלאמא של כולם, יש לי ציצים ואני לא מתכוונת להסתיר אותם מאחורי סוודר" שלה ל"שחר", קומדיית המצבים ה- הו, כה כמעט משעשעת, השתכנעתי באופן סופי שנועה תשבי היא הדבר הכי שפוי בטלוויזיה המתחסדת להתפקע שלנו. תאמרו "אורלי ויינרמן, ינוקא", ותוסיפו "גם אתה משרבט עם הזין". אשיב לכם, "אורלי ויינרמן היא קריקטורה. נועה תשבי היא פארודיה על גבול הסאטירה". על מותג ה"מגה שיקסע". הכחול לבן.

כשנועה התיישבה בפעם הראשונה במעגל של דנשי-לון, היא היתה בת 17, וכבר אז דחקה את מיניותה אל קדמת הבמה, מגלגלת מבטים משתוממים אל מול הצופים בבית והמראיין הנכבד באולפן. "מה, אני פה בגלל שתי הבליטות האלה?", כמעט והצביעה על שדיה. פאקינג 17, כן? והתשובה היא, כן. זו בדיוק הסיבה שדחפו אותך לפרונט, וזו בדיוק הסיבה שליהקו אותך באופרת הסבון העברית הראשונה. ואת מה שיעל בר זוהר לא הבינה מעולם, את שכחת כבר אז, שם, על הכורסא בדנשי-לון.

בעוד יעל בר-זוהר מתעקשת להיעלב בכל פעם שמישהו מעז לרמוז שהיא מלוהקת רק בגלל היעדר פרופורציה בין איברים מסוימים בגופה, ובאותה מידה בה ויינרמן גררה את יתרונותיה למחוזות של אבסורד וגרוטסקיות עד שנמחקה, נועה תשבי רצתה יותר. וגם יכלה. היא העמידה את יתרונותיה הפיזיים על כריכת מעטפת השיווק העצמי שנוסחה כדי לקדמה בשואו אוף ביזנס. היא ידעה בדיוק עם אילו אברים כותבים עיתונאים ולאיזה צורך ליהקו אותה ל"רמת אביב ג'". גם ליאור מילר לא שיווק יכולות דרמטיות באותו חלון ראווה הורמונלי, הוא שיווק את דימויו כדוגמן ההוא מבורגר ראנץ', שבורח מבנות 12. אין מה לעשות, זו האמת.

אבל דבר אחד הבדיל ויבדיל בין כל האחרים לנועה – בעוד הם מתעקשים להציג את עצמם כמותגים בזכות כשרונותיהם (אני שרה, רוקדת, ואתה צריך לשמוע את המונולוג שלי מ"חתולה על גג פח לוהט"), וקרסו, ביחד עם שאיפותיהם הדרמטיות, ברגע בו התבקשו להוכיחן, הרי שנועה נסעה במסלול אחר. גישתה היתה: "קבלו אותי, עם הלוק החוצ לארצי שלי, ואחרי זה, עם השירים באנגלית שלי, ואחרי זה עם הפארודיה על הציצים שלי ב'שחר', ואחרי זה עם הדיסק שיוציאו לי באמריקה".

לנו היא אמרה, בגראנד אנטרנס שלה ל"שחר", בפרק שהוקדש כולו, אבל כולו, לרווח בין שדיה – "תמשיכו להפגיז את אתרי התרבות בתגובות סטייל יעל בר זוהר היא זמרת כשרונית ושחקנית מעולה. תיחנקו ותמותו". או, "הקנאה לליאור מילר נשפכת לך מהמקלדת. אני, נועה, נותנת לכם לצחוק ולהציץ כמה שתרצו. בסיכומו של יום, אני נועה תשבי, אני באמריקה, אני הולכת לעשות את זה בגדול, ואתם והיעל בר זוהר שלכם, תמשיכו לשגות באשליות על מריל סטריפ פינת פאמלה אנדרסון, בזמן שאני עושה את בגדול. וגם אם לא, לא תבחינו בכך לעולם". ברקע ניתן לשמוע את נביחות בני ה-15, נעלבים, את אנקות התשוקה של בני השלושים ואת צחוקה המתגלגל של אחת, נועה תשבי, חכמה בדיוק במידה הנכונה בשביל להצליח בביזנס הציני והמלא מעצמו הזה.