אתמול חזרה "תוצרת הארץ" ללוח השידורים של ערוץ 1 בעונה חדשה עם מנחה חדשה הזמרת טל גורדון - ועם אג'נדה מגובשת שבבסיסה עומד צורך אנושי, מובן וברור, שמנחה את כולנו בחיינו האישיים, אך נהיה אקוטי הרבה יותר כשמדובר בנושא הבעייתי הקרוי מוזיקה ישראלית. כל אחד צריך באי אילו צמתים בחייו להצדיק את קיומו - תוכנית על מוזיקה ישראלית צריכה לעשות זאת בכל פרק, על אחת כמה וכמה אם ברצונה לעניין קהל המוגדר כצעיר ומגניב, קהל שרמי וריטה לא עושים לו את זה, קהל אליו ודאי מכוונות הקצוות הסגולות בשיערה של גורדון, שאמנם עולה מהן ריח כבד של "שרון קנטור מודל 95'", אבל זה לא הופך אותן לפחות חינניות ומרגיעות.
"תוצרת הארץ" מנסה להצדיק את קיומה, ובנוף התרבותי הישראלי אי אפשר כמובן להאשים אותה. "תוצרת הארץ" יודעת שאין כאן הרבה מאוד מוזיקה חדשה ומעניינת, אבל היא מקווה שיש קצת ומכל מיני סוגים, על כן היא נושאת על דגלה את בשורת האקלקטיות. אקלקטיות, מבחינתה, זה דבר מצוין, ולא רק כי היא מילה נרדפת לפתיחות ולסקרנות תרבותית, אלא כי זה בדיוק מה שיש פה קצת מכל דבר. חוץ מזה שבשם הגיוון אפשר להתייחס גם לדברים שהם לא ממש טובים ולעשות את מה שתוכניות מהסוג יודעות לעשות הכי טוב לא להעמיק.
הפתיח לתוכנית מתחיל ברוח קלאברית, עם אנימציה של פטיפון די.ג'ייז, מתוכו מרחפים אייקוני זמר מקומיים ידועים מאלי לוזון ועד דנה אינטרנשיונל, ומסתיים בקריצה עם הכיתוב Hi Fi Stereo שמעטר תקליטי סיקסטיז והפך לבון-טון של שיק רטרואי. התוכנית הראשונה נפתחת באייטם מורחב על רמי פורטיס שרוכב על גל חגיגות הקאמבק שלו (הפעם בצילומים יפים בשדה תעופה), כולל מראה סוריאליסטי של סבא-פאנק-פאנק עושה היפ הופ, עם תנועות ידיים והכל, כאילו היה אחיו האובד של ג'יי זי. התוכנית ממשיכה במה שגורדון מגדירה כהיפ הופ-טראנס-האוס-חרדי, שזה כבר באמת עניין אחושלוקי אקלקטי, במסגרתו אנו מתוודעים לאדמו"ר הטראנסאווי מרחלין וללני סלומון מלהקת שלוק רוק, שמביא אותה בפרי-סטייל שמילותיו שיר הלל לכיפה. ויאמר "יו יו יאמאקא". בהמשך אנחנו פוגשים את חיים צינוביץ' עם גירסת דוס-פרנדלי ל"השרוף", את מוקי ופילוני משב"ק ס' מספרים על התקליט החדש של מוקי, את יאיר ניצני חושף איך נולדו מילותיו של "שירו של שפשף" וקליפ ישן של להקת אחרית הימים בפינה לבקשתך, על פי בחירתו של פורטיס.
מפאת קוצר הזמן וכל מיני סיבות אחרות לא היו כאן דיונים מעניינים. דווקא קיוויתי לקבל תשובה לשאלה למה צינוביץ' ממשיך לעשות חיקוי של זמר מזרחי במקום לשיר בקול האמיתי שלו, למרות שהוא טוען שעכשיו הוא שר את שירו של השרוף בכנות למען קירוב לבבות. והתאכזבתי כשגורדון לא אמרה כלום כשפורטיס שאל אותה "ראית פעם מישהו עושה מוזיקה לבד?", כאילו זאת שאלה רטורית, ולא טרחה לברר למה פורטיס משוכנע שהדרך היחידה לעשות מוזיקה היא בחברותא.
מה שכן קיבלנו זה טעימות קטנות מכל דבר, ומה שלא הספקנו הפעם, ודאי נקבל בפרקים הבאים. העיקר שכל מי שמתארח בתוכנית עונה על אותה שאלה (בין אם שאלו אותו במפורש ובין אם לאו): מה פתאום היפ הופ בעברית? מה פתאום ראפ דתי? איזה מין דבר זה טראנס חרדי? כי כמו ש"תוצרת הארץ" חשה בצורך מתמיד להצדיק את קיומה, אותו דבר בדיוק מרגיש כל אמן ישראלי. ככה זה במדינה שלא לוקחים בה שום דבר כמובן מאליו.
* "תוצרת הארץ" משודרת בערוץ 1 בימי שלישי בשעה 20:30
הכל יש בארץ
2.1.2002 / 10:50