סיפור כיסוי

אין טיפוס מעצבן יותר מהאלפא-מייל ששומר הכל בבטן ולא מפגין רגשות. בעולם הגיוני האבולוציה הייתה מטפלת בטיפוס החד-גוני, הפרימיטיבי והפסבדו-חזק, אך בגלל שיש יותר מדי נשים שנמשכות אל הקור הלא כיפי הזה, נוצרה איזושהי הילה סביב הנכים רגשית. הסיפור הזה מוביל אנשים אינטליגנטיים ומלאי אמוציות להרשות לעצמם להיות פחדנים - שכן הפחדנות תתפרש כעוצמה - או גרוע מכך, לשחק אותה עצורים ומלאי רבדים. והרי זה בדיוק מה שבוב דילן עשה כשהוא כתב את "Don’t Think Twice It’s Alright" ואמר לבחורה שעזבה אותו משפטים כמו "את סתם מבזבזת את זמני היקר, אז אל תחשבי על זה פעמיים, זה בסדר". את אדי ארגוס, איש שתמיד דואג להסתכל על התמונה הגדולה ולחשוף בלופים, זה ממש הרגיז. הוא החליט לעשות משהו בקשר לזה ולכפר על העוול שאמנים כמו דילן עשו לגברים.

ככה הגיע הרכב הצד החדש של ארגוס Everybody Was In The French Resistance... Now! (להלן: EWITFRN). הפרויקט הזה, שמונה את ארגוס (הסולן של ארט ברוט) ואת דיאן ואלדס (בת הזוג של ארגוס וחברה בהרכב Blood Arm), מציג בימים אלו את האלבום הכי מתקתק ושמח של השנים האחרונות, "Fixing the Charts, Volume 1", בו השניים מתקנים את המצעדים (זה נשמע טוב יותר באנגלית) ומחזירים להיטים ישנים למרכז הבמה, רק בזווית חדשה: ניתוח אחר של הסיטואציה, גרסה נגדית של מושא השיר, או הוצאה לאור של פרטים שלכאורה נעלמו מהמקור.

בעזרת מוזיקת Twee חמודה להפליא שלווה המון משנות השישים ופיל ספקטור, כמו גם מלהקות מחויטות משנות החמישים, EWITFRN עונים או יורים על קנייה ווסט, אבריל לאבין, פרנק סינטרה, מייקל ג'קסון ועוד. וכן, הם צודקים בכל הטיעונים שלהם ועל הדרך נשמעים מדהים, בעיקר כשארגוס מדקלם הברקות בקול הכל-כך מזוהה שלו וכשדיאן עושה קול שני, שלישי ורביעי.

זו לא הפעם הראשונה שארגוס הולך נגד האלילים והערכים של הסצנה שהפכה אותו ליותר מסתם עוד גיק של מוזיקה וקומיקס; ב-"Bang Bang Rock & Roll", שיר הנושא מאלבום הבכורה של ארט ברוט, הוא שר "אני לא סובל את הסאונד של הוולווט אנדרגראונד/ אני לא סובל את הסיבוב השני של הסאונד הזה/ פעם אחת זה היה מספיק"; בבי-סייד "Weird Science" הוא מביע סלידה מסמי הזיה כשהוא אומר "הייתי שמח כשרק שתיתי, ואז מישהו ערבב לי בפנים מדע בדיוני", ובראיונות שונים הוא הביע זלזול מוחלט בהערצה כלפי פיט דוהרטי ואופרת הסבון שהיא חייו.

את "Don’t Think Twice It’s Alright" של דילן למשל, EWITFRN החליטו לכתוב מחדש, באופן שבו הוא היה צריך להיכתב. עם משפטים כמו "תחשבי, בבקשה, תחשבי שוב, את לא רואה שאנחנו עדיין מאוהבים" ו"אני מקווה שלא תמצאי דרך לגלות כמה פעמים ביקרתי בעמוד הפייסבוק שלך", הם הצליחו לרגש הרבה יותר מאשר דילן ופוזת הטו-קול-פור-סקול שלו; למסר המעוות שמעביר מייקל ג'קסון ב"Billie Jean" בז הצמד בשיר התגובה שכאילו נכתב על ידי הבן שג'קסון מתכחש לו: "היא בטח שלא הייתה היחידה/ ילדים לא חוקיים בכל העולם/ יום אחד יתפסו אותך/ וזה ממש הרבה מזונות"; גם החיבה לגברים מסוכנים שעולה מ"He’s A Rebel" של הקריסטלס נפתחת לדיון מחודש, כשארגוס צוחק על כל הנשים שנופלות בקלישאת המורד ומסביר שהעובדה שהוא לא בכה בקזבלנקה זה לא כי הוא קשוח, אלא כי הוא פשוט לא הבין את הסרט.


כרגיל, ארגוס גם מתכתב עם טקסטים ישנים שלו עצמו, ומרחיב לשיר שלם את המשפט "אתה לא משנה הרבה כשאתה משנה את שמך/ אתה רק מרגיש טוב יותר בקשר ללהיות אותו הדבר", שאמר בשיר "Glam Casual" של הרכב צד אחר שלו, הבלק ארטס. הפעם מגיע המשפט הזה בהקשר לשיר "Waldo P. Emerson Jones" של הארצ'יס, שכן במקור, וולדו פי אמרסון ג'ונס הוא דמות חדשה שמלהיבה את כל בנות השכונה. לפי הגרסה של EWITFN, ג'ונס הוא אחד החנונים השקופים שתמיד היה בסביבה אך החליט לעשות מייק אובר בכדי להיות פופולרי יותר, ובכך ארגוס נותן תקווה לכל ילד כאפות עם מודעות: תלבש את הג'ינס הנכון, תמצא ספר מוצלח ושים לב להליכה שלך - המראה הוא לא מטעה, המראה הוא מה שמשייך אותנו לחברה.

גם מוכר המטוגנים שקנייה ווסט צופה לו גדולות ב"Gold Digger" מתארח - בקולו של ארגוס כמובן - בשיר "Coal Digger", ומנסה להסביר לבחורה שאיתו שיש לו המון שאיפות והוא רק מנסה לארגן את החיים שלו כרגע; ב-"G.I.R.L.F.R.E.N" פונים EWITFRN אל אברלין לאבין (ובעקיפין גם אל טיילור סוויפט) ומנסים להסביר לה בשם הבחור שהיא מנסה להשיג ב"Girlfriend" שהיא צריכה להמשיך הלאה, ושבכלל, זה ממש לא לעניין לנסות ולגנוב חבר של מישהי אחרת, אפילו אם היא כל כך וואטאבר.

אבל אל תתנו לפלרטוט עם המוזיקה הפופולרית לבלבל אתכם - EWITFN הם הרבה יותר מגימיק. המוזיקה באלבום היא לא סתם ערימה של בדיחות וקאמבקים מוצלחים. הקטעים לחלוטין עומדים בפני עצמם, וגם מבלי להכיר את שירי המקור אפשר ליהנות מהאווירה המעולה והשנינויות.

היות ובשם האלבום כתוב "ווליום 1", אנחנו יכולים לנחש שלא מדובר ביציאה חד פעמית וש-EWITFR עוד הולכים לתקן לא מעט להיטים (ואולי אפילו לתקן את עצמם ולכתוב שירי תגובה לשירי התגובה שלהם). כל זאת כמובן בהנחה שארגוס וואלדס לא ייפרדו ויסיימו את הרומן שלהם. אבל אני לא מודאג. לפי הטוויטים שארגוס כותב על ואלדס, האיש מאוהב עד מעל הראש, ואם היא תהיה זו שמחליטה לעזוב, ברור שארגוס יילחם עליה ויוכיח לה שהם צריכים להיות ביחד. הרי בניגוד לבוב דילן בשיר ההוא, אדי ארגוס לא פחדן. הוא האיש הכי אמיתי במוזיקה העכשווית.