"בלי לזלזל בתעשיה ובלי להעריץ"

"פריים טיים לא סומן כמטרה אף פעם, אבל בפירוש – המעבר לערוץ 10 הוא הזדמנות לפגוש הרבה יותר קהל ממה שהיה מגיע ל-HOT, לערוצים שבהגדרתם הם ערוצי נישה. וכמובן שגם הזדמנות לפנות למאות אלפי המנויים של yes".

"כל אחד מגיע לסוף היום שלו בשעה שונה, אבל הרבה אנשים סוגרים את היום מול הטלוויזיה ובערוץ 10 יש כבר כמה אופציות מספיק נחמדות. והכוונה היא לתת אופציה שהיא לא תכנית שבאה והולכת, אלא הופכת לאיזשהו הרגל צפייה. השעה לא משנה לי אישית. אני מקדש יותר את הרצועה מאשר את השעה שבה היא משודרת".

"אני לא אוהב לדבר על עצמי ככה, אבל במשך השנים ולאורך הרבה תכניות, יצרנו תכנית שבמידה רבה נתפרה למידותיי, ועם אופי מסוים של סיקור הבידור. הייתי רוצה לחשוב שאנחנו עושים משהו שהוא שונה. החומרים זמינים בכל מקום, באינטרנט ובחדשות. אני רוצה לקוות שנדע להמשיך לייצר תמהיל נכון של נושאים, עם התייחסות ואריזה שמכבדת את בעליה ואת צופיה. בלי יותר מדי להתפתל בפני התעשייה, ובלי לזלזל בה. לא צריך לזלזל, וגם לא צריך להעריץ אותה יותר מדי".

"אני עובד במערכת מאוד תובענית, אבל יש לי משפחה ואני הולך לתיאטרון ולתערוכות והופעות, ואני קורא ספרים ועושה עוד דברים. לא הייתי רוצה לחשוב שעבור מי שצופה בתכנית, הנושא הזה מהווה את כל עולמם. יש לנו נישה אותה אנחנו מסקרים, ואני חי אותה במידה רבה, אבל כשאני חוזר הביתה אני לא מדליק שלושה מסכים כדי לראות מה קורה בערוץ 20".

"אדם יכול לאהוב מוזיקה קלאסית, או את קובי פרץ או את דניאלה ספקטור. אני לא עובד בתור משטרת המוחות בעניין הזה וגם לא מתיימר. עם זאת, אני מכיר בכך שיש תרבות יותר גבוהה ולעומתה תרבות יותר פופולרית ועממית, אבל ממילא הגבולות היטשטשו בעניין הזה, והזמינות של החומרים נותנים לכל אחד להרכיב לעצמו תפריט תרבותי יותר מאוזן. אני יודע ליהנות מסושי וכשאני רעב אני מפנטז על שווארמה, ואני יכול גם לאכול ג'לי תות שהבת שלי מכינה בבית".

"הייתי שמח באופן יזום לעודד אנשים לעשות דברים פחות מובנים מאליהם. כמו להתמודד עם מוזיקה יותר מורכבת מאשר הרינגטון הכי בסיסי שהם יכולים להוריד לאתר, עם טקסטים יותר מתוחכמים, או עם שפה גבוהה יותר. אני לא מתיימר להיות המורה שושנה של עם ישראל, ואני גם יודע שתכניות תרבות ייעודיות היא כמו לשכנע את המשוכנעים. אבל כשאני מיידע על דברים בצורה שגורמת לצופה להשתעשע מצד אחד ולהרים גבה מצד שני, זה מספק אותי. מדי פעם אני חושב שאני צריך לעשות יותר ולפעמים גם מרגיש מתוסכל מזה, אבל אני לא במלחמת תרבות עם אף אחד".

"התכניות שאני מקליט הם 'תרגיע', '24', 'ארץ נהדרת', 'אמריקן איידול', 'דקסטר' ואת 'רוק 30'. התחלתי עכשיו לראות את 'Glee' ועוד אין לי דעה מגובשת, וגם תכניות בישול. כמו שאפשר לראות, אני איש של סדרות".

"לא צופה בהם, ואף פעם לא צפיתי. הערוץ לא מספק אצלי את מה שמעניין אותי בתחום הזה".

"רק במסגרת החוק והמותר והלגיטימי, ובוודאי כשמישהו מפקיר את הפרטיות שלו במודע או כדי לזכות בטובות הנאה כמו פרסום ופופולריות. כוכבי ריאליטי ואנשים שעובדים בתחום מקריבים במודע את הפרטיות שלהם, ואף בן אדם שלא בוחר להתפרסם לא מתפרסם".

"אני מניח ששוב בבוקר יגידו שזה היה הטקס הכי משעמם שהיה, כמו שאומרים כל שנה. ועדיין, נוכל לראות את הרגעים הכי נוצצים שהוליווד יודעת לספק".

"הוא מגיש די מושלם בעיני. הוא מתאים כמו כפפה ליד לתכנית שהוא מגיש, ויודע היטב איך להתנהל בביצת הבידור ההוליוודית, ומצוין. אני מאמין לו כשהוא מדבר, בניגוד לאנשים שעוסקים בתחום הזה בארץ. יש משהו מאוד זורם באישיות ובהגשה שלו והוא בולט על רקע הנוף הפלסטי המקובל בתקשורת האמריקאית".

"זו דרך טבעית שבלעדיה עולם של תרבות הולכת וגדלה לא היה מתפקד. אני חושש שלפעמים, מרוב שאמצעי תקשורת מתרגלים לקבל מוצרים מהונדסים שנוצרו לשם יח"צ, זה מרדים את התקשורת. אגב, בארץ פחות מבשאר העולם. אבל כאמצעי לתקשור בין קהל ומידע, זה ככה. וזה תמיד היה ככה, פשוט אף אחד לא התייחס לזה כי היחצנים היו כמו אינסטלטורים. ידעו שהצנרת תעבוד, אבל לא ידעו מי בנה אותה".

"שילוב יותר גדול בין הרשת למסך בסלון, אבל המהות עדיין תהיה תוכן על מסך גדול ובתנאים נוחים. אני חושב שהטכנולוגיה תעשה את שלה, כמו תמיד, בהתאמות השונות. אבל התוכן יישאר המלך, ולא הברזלים".