פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פופ סתם

      חגי אוזן חיפש באלבום הבכורה של אביהו שבת את הנשמה של אבא שלומי והדודה לאה. הוא מצא מוצר מהוקצע ונקי אבל גם שטוח ולא מרגש

      תמיד היה קשה להגדיר מוזיקלית את משפחת שבת. שלומי טייל בין רוק למוזיקה דרום אמריקאית ובסוף מצא את עצמו בסלסולים. לאה לא באמת מוגדרת עד עצם היום הזה, כשהיא נעה על הקו של מוסיקת נשמה ובלוז בואכה אמצע הדרך. היכולות המגוונות של המשפחה הזאת הביאו לה צרות של עשירים. החנות פתוחה, רק תבחרו. שנים לקח להם עד שהחליטו על החליפה הנכונה.

      נציג הדור השני, כך מתברר, למד את הלקח. אביהו שבת, הבן של שלומי, נשמע באלבום הבכורה שלו מאוד ממוקד. הילד יודע מה הוא רוצה מעצמו. כמה שנים לפני האלבום הזה הוא הוציא את הסינגל הראשון, "בדרך אל האהבה", דואט מגומגם שאבא הלחין לו. הכישלון שלו לימד אותו מהר מאוד את המסקנות. הדואט, כמובן, לא נכנס לאלבום. אביהו הבין שכדי להצליח הוא צריך את היד של אבא רק כדי שתכוון אותו. מכאן כבר הוא הלך לבד ואפשר להרגיש את האבולוציה מתחדדת. ההשוואה בלתי נמנעת.

      1. סגנון מוסיקלי

      אביהו הוא מוצר צעיר, טרנדי, חד וברור. אם אבא שלו שר שירים טורקיים עממיים, אביהו מגלם את כוכב הפופ הטורקי העכשווי. האלבום עמוס ברצועות אסתטיות, מדויקות ונקיות. השירים מצוינים לסוגם ומצליחים בטריטוריה שלהם לספק את הסחורה. אין בכלל מקום להשוות בינו לבין אבא שלומי או דודה לאה, שמעולם לא היו מוצרי פופ. ההצלחה של שלומי שבת והפופולריות שלו עדיין לא הופכת אותו למוצר פופי כמו הבן. מה גם שלאביהו אין בכלל שאלה של זהות מוסיקלית. סביר להניח שהאלבום שהוא יוציא בעוד עשרים שנה יתבסס על אותו רעיון, בהשפעת הזמן והגיל. לא נראה לי שפתאום הוא יפתיע עם איזה יציאה דרום אמריקאית או חפלה יוונית.

      2. ביצוע ווקאלי

      השירה של אביהו היא בדיוק ההפך ממה ששמענו עד עכשיו ממשפחת שבת. הנשמה הגדולה כמעט ולא קיימת באלבום של שבת ג'וניור. מדי פעם הוא מבליח במאוואלים סמי-טורקיים וכמעט בכל פזמון סופי הוא מפגין טיפה מהעוצמות הווקאליות הטמונות בו. לא יותר. גם כאן, אביהו כנראה חושש להיכנס עמוק מדי וחבל. יש לו את זה והתחושה היא שהוא צריך מישהו שייתן לו את הפוש ויגיד לו: תשתחרר, גבר.

      3. טקסטים

      מהבחינה הזאת אין באלבום של אביהו שום דבר אמיתי. זה הכי שטוח והכי בטוח. בלי סיכונים. לא שכונה ולא שכינה. אביהו נוסע בכביש סלול, ישר, עם ג'י.פי.אס שמכוון דיירקט ליעד הרצוי והוא מגיע לשם בבטחה. כדי לשדרג את המוצר שלו, אביהו יצטרך בהחלט לגלות יותר תעוזה. לא לפחד. כשהלחן, העיבוד והביצוע חזקים, אפשר בהחלט להסתכן עם אמירה מאתגרת.

      4. לחנים

      לאביהו שבת יש אלבום שבהחלט כיף לשמוע. אפילו לרצועות השקטות, הדביקות והמתוקות להחריד שגורמות לגירוד מציק בגב, יש הצדקה בתמונה המלאה.

      5. לוקיישן

      פה יתכן שלאביהו יהיה קושי שמוכר היטב במשפחה. מול החיבוק התקשורתי, ההורדות בסלולר והמעריצות, יהיה לו קושי למצוא את הבמה הנכונה. במות פתוחות מהסוג של ימי עצמאות לא מביאות פרנסה לאורך זמן ועל פתיחת קופות עוד מוקדם לדבר. גם מועדונים לא כל כך מתאימים לו וחפלות באירועים משפחתי זה ממש לא הוא. אביהו ומנהליו יצטרכו לעבוד מאוד קשה כדי שבנקודה הזאת, לא יהיה שום דמיון לאבא בכלל. בקיצור, הילד צריך עבודה.

      "אביהו"/ אביהו שבת - כחול-לבן אמנים ופליי רקורדס