פרק ראשון: "שירת החטאים"

הכול התחיל, אולי, בשיעור של פרופסור בלומנפלד, מעט לפני השעה חמש, כשהש?דים של הנפש היו רדומים למחצה.
?רבותי!? פרופסור בלומנפלד צעק פתאום, ובועז שעשוע קפץ ממקומו. ?שימו לב. במזכירות החוג תמצאו טופסי הרשמה למלגת סתיו וחורף לוורשה. התנאים מצוינים. רק מועמד אחד יזכה במלגה,? עיניו הצרות ריצדו.

מלגה לוורשה, לבו של בועז החסיר פעימה. הסצנה הזאת תוקרן מאותו רגע שוב ושוב על מסך הקולנוע הפנימי של ?סרטי שעשוע?, מקום חשוך שאין בו אולם, אין בו כורסאות ואין בו קהל, רק בחור חסר מנוחה שרוצה לנסוע לשם, לגעת בנקודה ההיא, להשקיט את השדים שמקננים ביערות העד של הנפש — ולחזור.
?רבותי, שיהיה שקט!? בלומנפלד הרים את קולו למרות ששום הגה לא נשמע בכיתה. ?אתם שומעים את הצליל?? עשה את האתנחתה הידועה שלו, זאת עם הזרת הקטנה הזקורה באוויר. ?טיק טיק טק. השעון של הזמן מתקתק! אחרוני הניצולים נפטרים, תיבת הזיכרונות יורדת עמם אל הקבר, אבל אירופה המקוללת עדיין מלאה אוצרות שטרם התגלו!? הוא התהלך באולם ההרצאות ושלושת סנטריו משורבבים קדימה, היישר אל הכיכרות עטורות הפרחים של פריז הבוגדנית, אל היערות האפלוליים של רוסיה הלבנה, אל עליות הגג המאובקות של אנטוורפן.

?זה איננו המרוץ אל המיליון! זהו המרוץ אל השישה מיליון!? עיניו יקדו בכוונה עצומה. ?מי יגיע ראשון?? הוא קרא, ושדי הנפש כבר מצווחים על הענפים בערנות בלתי מצויה, הולמים בתוף, שואגים לתוך האוזן. ?יש ארכיונים תת?קרקעיים שעכבישים מתפטמים בהם בתצלומים ובמסמכים גרמניים שערכם לא יסולא בפז!? הפרופסור רב?המוניטין הקסים את כל בנות המחלקה, לרבות את הסטודנט שישב פעור פה בשורה השנייה.
?מי ימצא את סרטי הצילום הגנוזים של ההמתות ההמוניות?? צעק הפרופסור מול הכיתה הנדהמת. ?הרי הן צולמו! ללא ספק צולמו! הגרמנים הבני זונות תיעדו כל דבר!? ארבע השערות שעל ראשו הזדקרו כמו אנטנות רגישות שקולטות מסרים מן החלל. ?זאת ההזדמנות שלכם, רבותי! מי ייסע לאירופה ויביא עמו את הבשורה ששנים מחכים לה? מי יהיה הסטיבן הוקינג? הסטיבן שפילברג? הסטיב אוסטין של המחקר?? הוא שאג.

אני! בועז היה משותק מהערצה ומהתרגשות. בטנו עלתה וירדה כמו מפוח. אני אביא! אני!

פרק שני

הוא גר באותם ימים בבקתה נמוכה בלב ט?ייגה עצומה וריקה בלב תל אביב, סחופת נהי וכמיהות. סביב הבקתה שלו גדלו שיחים נמוכים של עצב. וממש אחרי גבול השיחים החל גבולה של התהום. אם לא אקבל את המלגה הזאת לוורשה, בועז שכב בבגדיו על המיטה והתנבא אל התקרה שזה שנים לא סוידה, אפול לתוכה. אל התהום. אני יודע את זה.

שעה ארוכה הסתגר בבית השימוש, עישן סיגריה דמיונית והפריח עיגולים שקופים של פנטזיה. האנציקלופדיה של השואה היתה מונחת על ברכיו השעירות, פתוחה בערך החביב עליו מכולם, ?רו?מ?קו?בסקי, חיים מרדכי?.
?רק לאחרים מותר לקבל פרסים?? נהם בועז ממעמקי בטנו. ?מתי יגיע תורי, בועז שעשוע, שאפילו יום אחד של אושר לא היה לו בחייו?? נרעד כולו בכיסופים. ?אלוהים, תן לי את המלגה הזאת, בבקשה ממך!? ראה בהבלי רוחו עיר מוכת רוחות ויגון. ?אני מתחנן אליך!?

?אמרת משהו?? שמע את שותפתו הרעה צועקת מעבר לקיר. נראה ששוב דיבר בקול רם.
?לא!? הוא צרח לה חזרה, המנוולת.
?אוּמש?ל?גפּל?אץ יושב כבר שעה וחצי בבית שימוש,? שמע אותה צוחקת למאן דהוא בטלפון. הכתלים בדירה ברחוב שלמה המלך היו דקים, וכל רחש נשמע דרכם ברור להכעיס. ?עכשיו הוא התחיל גם לדבר לעצמו. מזל טוב.?

אוּמ?של?גפּל?אץ, בועז חמק לחדרו בעלבון מופגן, אבל משהו בו התרונן בכל זאת. אומשלגפלאץ. עד עכשיו היא קראה לי מאחורי גבי שישה מיליון. ?שישה מיליון שכח להביא חלב,? היה שומע אותה אומרת לחברותיה. צוחק מי שצוחק אחרון, הינהן לעצמו בזעף ועבר בגאווה דקדקנית על טופסי ההרשמה שיגיש מוקדם בבוקר: בועז שעשוע. יליד ישראל. בן 33. רווק. בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית. תלמיד תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. שלושה מכתבי המלצה נמלצים במיוחד. נושא התזה: רוּמקובסקי.

ימים ולילות הקדיש לסיום התזה על רומקובסקי, ראש היודנראט של גטו לודז?. שני גטאות גדולים היו בפולין הכבושה, הראשון בבירה ורשה והשני בלודז?. ראש היודנראט של גטו ורשה, אדם צ??רניאקוב, קיבל ביום עשרים ושניים ביולי 1942 פקודה להמציא לגרמנים רשימות גירוש יומיות, ובהן שמות של ששת אלפים וחמש מאות עשרים ושתיים נפשות. מיואש ומר נפש, החליט צ?רניאקוב ליטול את חייו בידיו. הוא התיישב מול שולחן הכתיבה שלו במשרדי היודנראט שברחוב ג?ז?יבּובסק?ה ובלע כמוסת ציאניד ששמר למקרה חירום. ההתאבדות הפכה את צ?רניאקוב לגיבור, אבל לא מנעה את הגירוש שהחל כמתוכנן למחרת בבוקר. שלוש מאות אלף יהודים גורשו מוורשה בתוך שלושה חודשים למחנה קטן שהוקם ביערות העבותים ממזרח לבירה. טרבלינקה.

ראש היודנראט של גטו לודז?, חיים מרדכי רוּמ?קו?בסקי, העדיף לשתף פעולה עם הגרמנים בתקווה להציל ולו כמה מהאומללים בגטו ?שלו?, שאיכלס יותר ממאתיים אלף נפשות. רומקובסקי לא היה אינטלקטואל ולא איש ספר, אלא עסקן פשוט הליכות, בור ואלים. ?יום אחד יקראו על שמי רחוב בתל אביב,? אמר פעם למקורביו. אבל רחוב על שמו הוא לא קיבל מעולם: הגרמנים העדיפו לתת לסיפור העצוב הזה סוף אחר לגמרי. באוגוסט 1944 הם ציוו לשלוח למוות גם את היהודים האחרונים של לודז?. קרונות בקר יצאו מלודז? בקצב מסחרר אל אושוויץ?בירקנאו. מלך היהודים רומקובסקי ובני משפחתו הועלו לקרון האחרון של רכבת המטען האחרונה שנסעה גם היא אל בית החרושת למוות. מה עלה בגורלו של רומקובסקי עם הגיעו לשם? האם חוסל מיד עם הגיעו לרמפה, על פי אחת העדויות? האם עמד עירום ומושפל בתאי הגז הלחים והנמוכים, מוקף במאות נתיני הממלכה המתה שלו? סוד מותו של רומקובסקי לא נודע עד היום. וכאן אתה נכנס לתמונה, לוּזר! בועז חש נסער ומלא כוחות. "הקריירה האקדמית שלי קשורה לתעלומת רומקובסקי!" הכריז נרגש עד מוות.
?הבריחה מסוביבור מדבר לעצמו שוב,? קולה של השותפה נשמע מעבר לקיר. ?אני חושבת שהוא קצת קוקו,? שמע אותה מצחקקת. ?לא יוצא, לא מבלה, לא מדבר על בחורות. רק שואה בראש שלו. אם הוא היה אשכנזי, הייתי אולי מבינה. אבל בחור ממוצא כורדי? במקום לדבר כל היום על לודז? הוא צריך להתעניין בלוד?ז'?רמלה!? היא חירחרה.
תצחקו עלי כולכם, בועז השים עצמו כמי שלא שמע את דבריה. חכו חכו! בלומנפלד עוד יתפאר בספר הזיכרונות שלו, הוא למד אצלי פעם, חתן פרס נובל הנודע, פרופסור בועז פון שעשוע!
אבל הכול כבר נכתב על רומקובסקי, בועז ייסר את עצמו. אני זקוק לתזה חדשה. למסמכים חדשים. להוכחות. לנס! תחשוב, שישה מיליון, תחשוב! מרוב כיסופים והזיות חש מיחושים ברקותיו ואץ לרכוש את המשחה שרוקח רשם לו פעם נגד מיגרנה. ?מלח?מים, מלח?מים,? מילמל בטקס הכישוף הקבוע שלו מול חדרה של השותפה, וליתר ביטחון גם זקף נגדה אצבע משולשת. ?ועידת ואנז?ה יצא כרגע,? שמע אותה מדווחת לחברותיה בטלפון.
*
ובחוץ, שמש אינסופית צהובה תלויה מעל העיר העברית הראשונה כמו זרקור ענקי, בולש. חם לכם, אני יודעת, לחשה השמש להמוני בריות שרחשו אנה ואנה מתחת למכסה הזכוכית. אתם מזיעים, אתם מחפשים מלגות למקומות קרירים, אתם חולמים על דרכונים זרים, אתם מתגעגעים למקום אחר לגמרי, נכון? אבל כאן הבית שלכם, נמלים טיפשות חסרות מנוחה שלי, השמש חייכה אליהן בנועם. תשכחו את אירופה היפה שהפכה אתכם לאפר ופיזרה אותו על שדות הערפל שלה. קדימה, קינדערלאך, תדליקו מזגנים, תחבשו כובע טמבל ותשתו הרבה מים. טוב? ו?לקאם טוּ יזראל!