פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שדה בור

      הצבא רוצה שכולנו נהיה אלירז שדה. כך גם משרד החינוך, הארץ, רשת. ואנחנו – גם אנחנו רוצים. דרור רפאל מסכם שבוע של ישראלי ממוצע

      מי אתה אלירז שדה?

      הזוכה באח הגדול יהיה אלירז. שמו עולה בגוגל אחרי הקשת א' ו-ל' עם למעלה משני מיליון תוצאות. מעליו רק חברת אל על. כמו החברה הלאומית, גם אלירז טס הכי גבוה שאפשר – רק בשביל לנחות.

      בגלריה של הארץ ניתחו את דמותו. מראהו, אופיו, לשונו, שיניו, ערסיותו, עדינותו, אופן הליכתו, קמט בחולצתו – הם שיעידו שזה טעם ההגזמה. "שדה הוא כוכב הריאליטי הגדול מאז דן מנו". רק למי אכפת מדן מנו?

      האהבה לאלירז, כמו טויוטה שדוושת הגז שלה נתקעה, לא עוצרת. מדברים עליו, מקנאים בו. הוא הכי, הוא מדהים, הוא יפה. מחקר קבע ש"יפה" הוא ממוצע הפרצופים שאתה רואה. אלירז הוא ממוצע הפרצופים הישראלים. שיערו שחור, עיניו שחורות, מבטו עמום. כשנכנס לבית, הוא נראה בן 20 רענן ומחיוך. היום הוא נראה תשוש. לא חכם מדי, לא טיפש, לא ערס ולא להיפך. באמצע. לא מזיק. הוא יודע לריב ויודע להתנצל. אלירז, מלצר, חדרה הוא המלך החדש. אתמול מלצר, היום מלך. ומחר, אולי אפילו מנהל משמרת בארומה.

      למה הצנזורה בישראל חוגגת?

      רשת חתכה מהסדרה "הכול דבש" סצנות גסות. אחרי שנכתבו צולמו, נערכו ואושרו, פתאום נזכרו שיש מילים גסות. לחתוך סצנות מתוך יצירה גמורה זה הכי גס ובוטה. אין מילים גסות, יש אנשים גסים.

      מורה מכפר סבא אמרה לתלמידים שיש שירה אחרת. אם יש שירה אחרת, הביאוה לכאן. אבל במשרד החינוך חתכו. וולך גסה מדי. אין צנזורה, יש רק הגבלות על מה מותר ומה אסור.

      בגימנסיה הרצליה, המנהל ביקש מקציני צה"ל שלא להיכנס לבית הספר. הרמטכ"ל זעם. בפעם הבאה יבוא עם טנק, נראה מי יעצור אותו. למה שתלמידים יקראו שירים של יונה וולך, אם הם יכולים לשמוע קציני צבא טוחנים להם את המוח.

      את סרטו של אליא סולימאן קוראים שלא להקרין. שלא לממן. יחתכו אותו. יגזרו אותו. נעמי חזן סיפרה מה עשינו בעופרת יצוקה. פרסמו פוסטרים שלה עם קרן ענקית מהמצח. קמפיין מהמכוערים שנראו פה.

      נסה להגיד משהו מחוץ לקונצנזוס, נעיף אותך, נשחט אותך. תהיה ישראלי, תהיה אלירז שדה. רגיל. ממוצע. ככה אוהבים אותך.

      כמה נסבול מהעיצומים ברשות השידור?

      מיום ראשון השידורים בערוץ 1 יסתיימו ב 22:58. איך הציבור יעמוד בגזירה הזאת ? הערוץ הראשון ממומן גם מחסויות וגם מהאגרה, ולא מסוגל לנהל תקציב כראוי. בקמפיין חדש אמנים תופסים את הראש בדאגה, מה היה קורה לולא היה שידור ציבורי. ובאמת, מה היה נגרע מהעולם אם לא היו שידורים בערוץ 1 ? שיסיימו את השידור ב-21:14 או ב-14:32 – למי אכפת?

      די להתרפקות על שידורי העבר. אנחנו מנסים לחיות היום, מנסים לראות מה יקרה בעתיד. מצבת הזיכרון שנקראת ערוץ 1 עומדת כגאולה אבן שאין לה הופכין.

      איך הסתדרנו בלי גוגל באזז?

      ערה?

      ברור. השניה עדכנתי שורת סטטוס בפייסבוק.

      קמתי הפוכה, עוד לא נכנסתי למקושרים.

      ואם חיפשו אותך שם?

      אז ימצאו אותי בטוויטר, ב-picasa, בגוגל ריד, בסרטון שלי בפליקר או בבלוגר.

      איזה קול, תיכף יביאו לארץ את האיי פאד. יש לי איי פון, איי מאץ', איי טאץ' ואיי פיל.

      איי פיל אקספוזד. מתה לקצת פרטיות.

      למי יש זמן לפרטיות שיש Google buzz. מה לקח להם סו לונג?

      לא יודעת מה יש לי, אני מרגישה בודדה. וככל שיש יותר רשתות חברתיות, אני מרגישים יותר בודדה .

      מה זה השורת סטטוס המבאסת הזאת ?

      זה לא שורת סטטוס. זה החיים שלי.

      החיים הם שורת סטטוס, ואם את בודדה, כנסי לפייסבוק. תעריצי את אלירז, יש לו כבר 100 אלף בודדים שמעריצים אותו.