החיים קשים בכפר

לפני כמה חודשים הייתי בהרצאה של ד"ר עודד היילברונר, היסטוריון של תרבות, על מוטיב הכפר ברוק האנגלי. הוא דיבר על "הרוח בערבי הנחל" של קנת גרהם והשפעתו על פינק פלויד ואחרים. הוא דיבר על ימים סתוויים בכפר האנגלי ועל טקסטים של ג'נסיס. המוסיקה שהוא השמיע – רוק מתקדם ופולק-רוק בריטי – הייתה שרויה באווירה רומנטית, מסתורית וקצת מפחידה של אנגליה הכפרית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים.

הרוח נשבה מעל נהר העובר בין אחוזות כפריות, הטל נצנץ על כרי הדשא וחיות קטנות ופרוותיות הסתתרו ביערות. אל האווירה הזו בדיוק החזיר אותי "The Courage of Others", האלבום החדש, השלישי במספר, של Midlake. שזה מעניין, כי מידלייק לא באים מהכפר האנגלי, אלא דווקא מדנטון, טקסס.

ההיסטוריה של מידלייק רחוקה מהכפר האנגלי כמרחק ג'יי.אר יואינג מהחיות הפרוותיות הקטנות של קנת גרהם. הלהקה קמה בסוף שנות התשעים כשחבורת סטודנטים שלמדה ג'ז באוניברסיטת צפון טקסס התאגדה על מנת לנגן ג'ז-Fאנק. עם הזמן ההרכב שהתגבש סביב מנהיג וסולן הלהקה, טים סמית, השתנה קצת וכך גם הסגנון. השתנה מאוד. עד כדי כך הרבה שהם הוחתמו בלייבל הבריטי Bella Union. כפי שאפשר להסיק מהעובדה שהלייבל שייך לשניים מחברי הקוקטו טווינז – בלה יוניון לא נוהגים להחתים להקות ג'ז-Fאנק.

אלבום הבכורה הפסיכדלי של מידלייק, “Bamnan and Slivercork”, שחייב חוב לא קטן לרדיוהד וגם למרקורי רב וגראנדדי, יצא ב-2004. האלבום הבא, “The Trials of Van Occupanther” – שהיה אלבום הפריצה שלהם - נדד לכיוון של רוק רך מהסוונטיז, סטייל פליטווד מק. אבל מה שהבדיל את שני האלבומים הללו מהמוסיקה שממנה הושפעו היה סאונד הסינתיסייזרים שלהם.

הפעם ויתרו מידלייק על הסינתים לטובת צליל יותר אורגני ואקוסטי. גם הגיטרה החשמלית פחות בולטת הפעם, וצצה רק פה ושם, כקונטרה אגרסיבית לשירים העדינים שנשמעים כמו ערבות קרח אינסופיות. עוד דבר שמידלייק ויתרו עליו הפעם הוא ניצוצות האופטימיות ורגעי ההתעלות שהאירו את אלבומיהם הקודמים. האווירה העגומה מורגשת כבר מהתבוננות בעטיפת האלבום, שמושפעת מסרט הסיקסטיז הרוסי של אנדריי טרקובסקי על צייר האיקונות מהמאה ה-15, הנזיר אנדריי רובלב. מבחינה אווירתית חוזרים מידלייק הרבה יותר רחוק מסוף המאה ה-19. זוהי אנגליה הכפרית של ימי הביניים.

כאמור, הפעם הושפעו מידלייק קצת מרוק מתקדם (מהסוג העדין, לא הבומבסטי והמתלהם) ובעיקר מפולק-רוק בריטי. בכל צליל באלבום שומעים זכר לגדולי הפולק-רוק הבריטי: ניק דרייק, Fairport Convention ו-Pentangle. צליל של חליל – המזכיר כמובן את חלילו של איאן אנדרסון מג'טרו טאל – מרחף מעל האלבום. כנהוג בפולק-רוק, גם מידלייק עוסקים בטבע, או יותר נכון בגסיסת הטבע, שלאט לאט נשאר פחות ופחות ממנו. את הנושא העצוב הזה מבטאים מידלייק במוסיקה עצובה לא פחות.

אפשר להגיד על המוסיקה ב"The Courage of Others" הרבה דברים: היא רצינית, קודרת, איטית, מהורהרת, עדינה, מינורית, חורפית וקרה. הלחנים מורכבים, המלודיות נעימות, אבל האלבום בכללותו סובל ממחסור חמור בצבע ואישיות. קשה להבדיל בין השירים, מה שמבטיח שמהר מאוד האווירה המלנכולית מתחילה להעיק. אם שמעת שיר אחד - שמעת את כולם. אין הפתעות, אין שינויים.

זה אלבום יפה בדרכו, אבל הוא לא בשביל כל אחד (בטח שלא בשבילי). צריך סבלנות, עצבי ברזל ומשיכה מיוחדת לעונת החורף בשביל לצלוח אותו, וכנראה שגם חיבה ספציפית לז'אנר בו הוא פועל.