בקטע לא מחייב

לאחר ששפכתי את ההלל על "נשיקת דרקון" בחודש אוקטובר, ביחד עם הנזיפה מגיסתי – "זה סרט אלים במקצת? זה הסרט הכי מזוויע בכל הזמנים", ותוך התחשבות בעובדה שחלק מקוראי עדיין לא הגיעו לפרק על חורבן בית שני בתע"י, מבלי לשכוח את הצער שסרטים כאלה מסבים לאנשים רבים בעידן הרגיש לאלימות של ימינו, עליי להיזהר בכתיבת השורות הבאות. ואפתח בדוגמית קטנה לאימות כנותי – "האחד", סרטו החדש של ג'ט לי, הוא סרט פצצה! אחלה סרט פעולה לפתוח איתו את השנה ובנזונה של דבר באופן כללי.

לי, רב אמן באמנויות לחימה רבות, הוא גבריאל יולו, חוליה אחת בשרשרת של מעל למאה גבריאל יולויים אחרים, דרים כולם ביקומים מקבילים, מנהלים כל אחד את חייו בסגנון הנהוג והמתאים לו, עד ש, עד ש, גבריאל יולו הרע, מעין נבל העל המצוי בכולם, כעין מטפורה על השטני באישיות – כל אישיות – מחליט לקחת פיקוד.

יולו עולה על פרצה בקיום המקביל של ישויות ביקומים החופפים – אם יצליח לחסל את כל תאומיו/התפצלויותיו/מקביליו, ייטול מהם את כוחותיהם, הגופניים, השכליים, המנטליים, ויתחזק בעצמו. כאשר יצליח לחסל את כל מקביליו, ייהפך ל"אחד", יצור בעל כוחות על, מעין סופרמן, אבל לא סופרמן קריפטוני, כי אם סופרמן גבריאל יולו, סך כל הגבריאל יולו האפשריים, שהם ממוצע די משקף של המין האנושי. הרבה פחות מסובך ממה שזה נשמע, נשבע לכם.

אבל כמו בכל משל על טוב ורע, על פתלוגיית שליטה ובלה בלה, ניצב בדרכו של יולו (לאחר שהכניע את כל מקביליו – ומדובר במעל מאה!) גבריאל יולו האחרון – הלא הוא ג'ט לי נוסף. יולו זה משמש כשוטר במשטרת לוס אנג'לס ולא מתכוון, בוודאי ללא קרב הוגן, לוותר על חייו. אבל, וכאן מגיע אבל גדול – שיטת הקיזוזים והצמצום עובדת גם בנוסחה הזאת, ובמידה וגביראל יולו השוטר יצליח לחסל את המבקש להרגו, ייהפך הוא ל"אחד". סיבה טובה לדאגה, ופתח לפיתול עלילתי נוסף המגדיל את רשימת אויביו של ג"י "הטוב".

לא נסגיר את הסוף – היצירתי ועם קורטוב אירוניה עצמית – אבל 90 הדקות של "האחד" מציעות, מעבר לאקשן מדוייק וקצבי (נכון, אלים מאוד לפרקים), שילוב מרהיב של פילוסופיה משעשעת בגרוש, כיף בשלושים ושניים שקל ובריחה מתקריבים על פניו של כתבנו הצבאי. לפחות ג'ט לי לא לוקח את העניינים יותר מדי ברצינות.