הילדים אוהבים לאהוב

"אני מקווה שתמיד תמצאי מישהו שייקח אותך הביתה/ שישכיב אותך במיטה/ ינשק לך את הלחי/ יבדוק את הדופק שלך/ יוודא שאת עדיין נושמת/ עם היד שלו מתחת לאף שלך/ הלוואי וזה היה יכול להיות אני/ אך זה פשוט לא אפשרי".

גם אם האהבה קיימת, היא לא תמיד אפשרית. קונר אוברסט יודע את זה, הקריירה שלו התבססה מלכתוב שירים לאנשים שסולדים מאהבה שטוחה ככלל ומיום האהבה בפרט. כרגע הוא כבר במקום אחר, ובגלל זה "Breakfast in Bed", שמחזיר אותו אחורה, הוא השיר הכי טוב שכתב בחמשת השנים האחרונות.

"יש לי בעיית נשים/ יש לי בעיית סמים/ ואני לא רוצה לפתור אותן/ הן יושבות בדיוק איפה שאני רוצה אותן/ הן הרגו לי את הזיכרון/ הן כתבו את המלודיה הזו/ ואם אקח מספיק/ לא אתגעגע אלייך כל כך".

לפעמים הבדידות, המרמור והגעגוע הם אלה שהופכים אותנו למי שאנחנו. הר ספייס הולידיי יודע את זה, הוא ניזון מהרחמים העצמאיים ומוכן להתמודד איתם ולסבול - על אחת כמה וכמה ביום האהבה - כל עוד זה נותן לו איזשהו עומק ויכולת יצירה.

"היא מלמדת איתי בתיכון/ היא מלמדת אמנות ועיצוב/ הילדים חושבים שהיא מגניבה/ היא מצלמת תמונת פולורויד כל יום/ זה עוזר לנו לזכור/ עדיף שכך/ יש לה חבר/ לי יש אישה/ היא לא אוהבת את שלה/ אבל אני אוהב את שלי".

הילדים אוהבים לפרלטט, להשתמש בעיניים שלהם ולעשות טיזינג. זה בסדר, גם אם הם נמצאים במערכת יחסית מחייבת. הכל חלק מהמשחק וכולנו נהנים להרגיש רצויים. אך דארן היימן - איש שבטוח מזמין פרחים לאשתו ביום האהבה - מזכיר לנו שצריך לא להשתולל ולא לעבור את הקווים האדומים.

"הבחורה הזו היא כמו קראק-קוקאין בשבילי. מינית זה היה משוגע, זה כל מה שזה אומר. זה היה כמו חומר נפץ. חומר נפץ מיני. פעם אמרת לעצמך שאתה רוצה לעזוב את החיים ורק פאקינג להסניף מישהי? גם אם היא היתה גובה ממני עשרת אלפים דולר לזיון, הייתי מוכר את כל החרא שלי כדי להמשיך לזיין אותה".

הציטוט הנ"ל הוא לא מתוך השיר של אדם גרין אלא מראיון חדש של פלייבוי עם ג'ון מאייר, האקס של ג'סיקה סימפסון. נשים את הקלפים על השולחן: הילדים אף פעם לא אהבו את סימפסון, אך קשה שלא לחלום על לילה איתה אחרי שקוראים את מה שיש למאייר להגיד. אדם גרין הבין את הפוטנציאל של הבלונדינית כבר מזמן, והוא כתב עליה את הבערך-שיר-אהבה הזה. בעצם, גרין הוא ההיפסטר הראשון שחשק בסימפסון, ואני מקווה בשבילו שהשנה הוא הצליח לקנות לה מתנה ראויה - נראה שהיא מסוג הבחורות שצריכות ערימות של שוקולדים וזרים בצורת לבבות.

"היא עבדה בחנות והייתי פותח את הדלת/ רק כדי לראות את פניה/ היא תמיד גרמה לי להרגיש בבית/ אף פעם לא הרגשתי שלא במקומי".

הילדים, כידוע, שונאים היפים, והרי אין משפט היפי יותר מ"אני אוהב כל השנה, אני לא צריך יום מיוחד בשביל זה". אך דניאל ג'ונסטון הוא לא ילד פרחים, והוא אוהב כל השנה, כבר מיליון שנה, ויותר מכולנו. קוראים לזה אובססיה, וג'ונסטון אובססיבי ללורה, בחורה שאף פעם לא תהיה שלו.

"אנשים מאוהבים שוכבים ומשמינים/ לא רציתי שאנחנו נגמור ככה/ כל בחורה שאי פעם היתה איתי - התגברתי עלייך/ לבסוף/ מה גורלם של שבורי הלב?/ הם שיכורים מספר שבועות ואז חוזרים לנקודת ההתחלה/ אז תעבירו לי את היין/ סיגריה גם/ יש לנו שבוע וחצי לעבור".

בעבר, אדי ארגוס לא בזבז יותר מדי זמן על שברון לב או על מערכות יחסים. לאחרונה, האיש נמצא בקשר מחייב, ואכן קולטים את זה כשמבינים שכבר אף אחד מזוגות המכנסיים הישנים שלו לא עולה עליו. היום, ביום האהבה, הוא מתכנן להיות עם אהובתו מול מרתון של טופ אוף דה פופס - זה אולי בורגני, אך קשה לי להגיד שאני לא מקנא. כלומר, מקנא בחברה שלו.

"והיא היתה נופלת הרבה/ הילדה הזו תמיד נפלה/ שוב ושוב/ ולפעמים הייתי מנסה לתפוס אותה/ אבל אפילו לא תפסתי מה שמה".

החיים שלנו מלאים החמצות. לא התחלנו עם ההיא, לא התקשרנו אל ההוא והמון אהבות פוטנציאליות נעלמו אל חלל האוויר. ביום האהבה הנוכחי הילדים הולכים לפעול ולהתקשר אל כל החמצה שבזיכרון. המטרה היא לקבוע כמה שיותר דייטים ואחרי זה לסנן את הפחות רצויים - כמו שעושה הסיטואיישן, האיש הכי מדהים בריאליטי "ג'רזי שור".

"פעם הכרתי בחורה/ בשנות נעוריי/ עם עיניים כמו הקיץ/ מלאות ביופי ואמת/ בבוקר חמקתי/ השארתי פתק שאמר/ יום אחד עוד יאהבו אותך".

אם כבר לפגוע במין השני, אז צריך לעשות את זה בסטייל של בן גיבארד: להיות מקסים, מלטף ורגיש, ואז לתקוע סכין בדרך הכי כואבת שרק אפשר. ככה האימפקט חזק פי שניים, ככה לא ישכחו אותך כל כך מהר. יום האהבה הוא מועד מושלם לתעלול שכזה, אך זה כל מה שאגיד. אני לא רוצה לתת לכם רעיונות נוספים, זה כבד על המצפון שלי.

"אני לא מאמין שדאגתי שאני אפגע בך/ הייתי צריך ללכת על זה עם הבת דודה שלך/ כשהיתה לי הזדמנות/ כי הייתי באיזו מסיבה/ היא אמרה שהיא צריכה לדבר איתי/ ואז היא לא אמרה כלום".

תכלס, קרייג פין היה צריך ללכת עם הבת דודה, ורצוי שביום האהבה. גם בלי קשר ללפגוע או לא, זה היה נותן לו סיפור טוב לדורות, כזה שהיה נשאר הרבה אחרי הזיכרונות מהבחורה.

"אתה מספר שקרים לכל מי שמקשיב/ אתה ממש רוצה להיות הקורבן/ אבל אתה חייב להבין שמערכת היחסים והפרידה שלנו היא לא תחרות/ עכשיו אני שמחה שיש לך לב שבור/ כי אני מנסה לתקן את שלי מההתחלה".

איך מישהו יכול לפגוע בג'ימנה פרל? זה לא נתפס, זה אכזרי וממש לא לעניין. הכוונה שלי היא לנחם אותה הערב. שלחתי לה מייל ואלנטיינס, אך היא עוד לא ענתה. טוב, זאתי בטח מתעוררת מאוחר.

"האם יש בנו מספיק בכדי להחזיק את זה ביחד?/ או שאנחנו סתם ממשיכים להעמיד פנים/ מקווים שהמזל שלנו הוא בלתי נגמר".

אהבה היא לא רק משהו רומנטי, אהבה קיימת גם בין חברים וקולגות. לפעמים ילדים יכולים לאהוב אחד את השני רק בגלל סוודר מגניב. בגלל זה, סיפור האהבה והפרידה בין שני הקודקודים של הליברטינס, פיט דוהרטי וקארל בארט, ראוי להיכנס למיקסטייפ הזה. ולמרות הסלידה הקיומית שלי מאיחודים, אני חושב שלרגל יום האהבה מישהו מהשניים צריך להרים טלפון לשני ולהתחנף. רצוי שזה יהיה בארט כי אין סיכוי שדוהרטי יודע באיזה תאריך אנחנו נמצאים.

"כשאני רואה אותך בוכה, זה גורם לי לחייך".

לילי אלן היא שטן קטן בשיר הזה, אך כולנו הרגשנו את מה שהיא מרגישה פה מתישהו. חוץ מזה, תראו לי גבר אחד שלא מצא עצמו מאוהב באישה שטנית ואראה לכם גבר שאף פעם לא היה צריך לעשות כלום ביום האהבה.

"את הכי פאקינג טובה/ את הכי פאקינג טובה/ את הכי טובה שאי פעם היתה לי".

לא תמיד צריך להיות צינים כל כך - קונאן אובריין אמר שהוא לא אוהב את זה. אז הנה, למיקס נכנס גם שיר אחד בלי טוויסט, כזה שפשוט מעביר אהבה בלי פילטרים. גם הילדים לפעמים מורידים את המחסומים ופשוט מתאהבים מכל הלב. זה קצת גיי, אבל לגמרי יכול לקרות.

"אין לי שום משחק/ וכל פרצוף נראה אותו דבר/ אין להן שם/ אז אני לא צריך לשחק משחק/ אני פשוט אומר מה שאני רוצה/ למי שאני רוצה/ מתי שאני רוצה/ איפה שאני רוצה/ איך שאני רוצה/ בכל זאת/ אני נותן כבוד לכמה/ האקסטזי הזה גרם לי לעמוד לידך/להפוך להיות רגשני בטירוף/ לשפוך את הקרביים שלי בפנייך/ הרגע הכרנו/ אבל נראה לי שאני מאוהב בך".

בתחילת השיר הזה אמינם אומר "זה שיר האהבה שלי", ואז מפגיז במילים חמות על סמים והחשיבות שלהם בחיים שלו. גם הילדים אוהבים סמים, אולי אפילו יותר מאמינם, ובגלל זה אף אחד מהם לא עצוב אם אין לו עם מי להיות היום בלילה - בהנחה שלהורים יהיה כסף בארנק והדילר ירים את הטלפון, הכל יהיה בסדר.

.