רימון רפש

      הכתבה של אילן לוקאץ' על חיים משה באולפן שישי הציבה רף חדש, ונמוך במיוחד, לעשייה הטלוויזיונית בישראל. אודי הירש מפיץ שמועה לא מבוססת

      אודי הירש

      אם אילן לוקאץ' היה מתרגם את הכתבה שהכין על חיים משה באולפן שישי האחרון לפיצ'ר מגזיני בעיתון, סביר להניח שהעורך היה זורק אותו מכל המדרגות. ראשית, האורך: כתבה באחד ממגזיני סוף השבוע מכילה בדרך כלל כמה אלפי מילים; לוקאץ', פעם עורך בכיר ב"הארץ" ובחברת החדשות, היה מגרד מלמטה את 300 המילה אם היה מנסה להעלות על הכתב את אוסף השמועות המקושקש שעמו עלה לשידור. שנית, המדיום: בעיתון אי אפשר לבלף. אתה יכול להיות הכותב הכי מוכשר בעולם, אבל אם לא יהיו לך סיפור טוב, נתונים מבוססים ועובדות שהוצלבו בשיחות עם עשרות מרואיינים, גם הקורא ההדיוט יבחין שהכתבה שלך מחורבנת. בטלוויזיה, לעומת זאת, אפשר לחפות על עובדות לא בדוקות ותחקיר אפוי למחצה באמצעות עריכה מגמתית, שימוש בכתבות ארכיון, פסקול שיכניס את הצופים לאווירה הנכונה ועוד שלל אמצעים טכניים (עוד על כך בקטע הקורע מצחוק של הסאטיריקן והעיתונאי הבריטי צ'רלי ברוקר בלינק המצורף).

      לא צריך להיות נועם סולברג, השופט בפסק דין עובדה נגד סרן ר', כדי להבחין בכך שמגמה זאת פשתה בתוכניות האקטואליה והתחקירים בטלוויזיה המקומית. עם זאת, נדמה שהכתבה של לוקאץ' התייצבה על הרף התחתון – וקפצה ממנו קפיצת ראש.

      טוב לדעת (מקודם)

      הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

      בשיתוף שחל
      לכתבה המלאה

      פרומו חם לכתבה מלפני שנה וחצי

      את החינגה החל שר החינוך הבא שלכם, יאיר לפיד, שבטורו בעיתון נהג בעבר להתגולל מפעם לפעם על הרמה הנמוכה, השטחיות ורוע הלב של עיתונאים (זאת אומרת, בטורים שבהם הוא לא מנסה להיות עיתונאי בעצמו ושוכח לקחת תגובות). כמה שבועות אחרי שאמנון אברמוביץ' הפיץ שמועות לא מבוססות על הקשר בין מרכז שלם לראש הממשלה באולפן שלו, לפיד נעץ את הסיכות הראשונות בשמו הטוב של משה עוד לפני תחילת הכתבה. המגיש הזכיר שעוד לפני הרימון הראשון שנזרק לביתו של משה, ביקשו באולפן שישי לערוך כתבה על הזמר, אך זה פוצץ אותה לאחר שנשאל על הסתבכויות והתמכרות לאלכוהול. רוצה לומר: לנו יש אינסטינקטים עיתונאיים בריאים והוא סתם מתחמק. אז הנחית המתאגרף החובב את הנוק אאוט: "האם השוק האפור מנסה לרמוז לכוכב הזמר המזרחי משהו?" משה כבר על הקרשים, השופט תיכף סופר עד 10, אבל רגע, לפיד גם עונה: "למשטרה בשלב זה אין תשובות". טוב, אם למשטרה אין, לכתבנו החרוץ אילן לוקאץ' בוודאי יש.

      "'תראה', אמר המקור המשטרתי הבכיר, 'זה סיפור לא קל'". כך פותח הכתב ארוך השיער את כתבתו. בשלב זה, הצופה קצת מבולבל: אז למשטרה יש תשובות או אין תשובות? ברקע, חיים משה עושה ג'וגינג. אלא שהריצה בשכונה ברמת השרון לקוחה מאותה כתבה שנגנזה מלפני שנה וחצי, זו שרצה בפרומואים לאורך כל מהדורת אולפן שישי, זו שהשאירה צופים דבוקים לכורסאות כדי להבין מה קרה ל"כוכב הזמר המזרחי", אותה הגדרה אנכרוניסטית ומתנשאת לזמר שנולד בישראל ושר רוב הקריירה שירי ארץ ישראל בח' וע' גרוניות. כך הונו בחדשות 2 את הצופים בפעם הראשונה באותו ערב: פיצוץ הראיון עם משה, שכיכב לאורך כל הערב, כלל לא קשור לסיפור הרימון.

      בעצם, אולי הוא כן קשור? אחרי הכל, לוקאץ' מספר שהשוטרים מצאו את משה "על הספה, מעורער ומעורפל". את מי מוצאים מעורער ומעורפל? נו, ברור. לפני שנה וחצי פוצץ משה ראיון עם גלעד אמיליו שנקר שלנו בגלל "שאלה על הרגלי השתייה שלו". ליתר דיוק, כך נוסחה השאלה: "נגיד אתמול, מהרגע שראיתי אותך עד הרגע שנפרדתי ממך, היית עם כוס יין ביד". משה קם והלך, ובצדק מבחינתו, כיוון שנשאל שאלה נבזית. היא יוצרת את הרושם שמדובר בשתיין ואדם מפוקפק, כאילו שלהסתובב עם כוס יין ביד היא עבירה על החוק, כאילו שמנהיגים בולטים בתולדות מדינת ישראל לא נהגו כך גם, כאילו שזמרים מפורסמים לא פחות ממשה לא עושים ככל הנראה יותר עם חומרים אחרים ופחות חוקיים. אבל השאלה נשאלה – לפני שנה וחצי, כאמור – והרושם נשאר. משה, הצופים בבית כבר משוכנעים, הוא גם שתיין וגם מסובך עם השוק האפור – והכתבה רק התחילה. עובדות? הלו, נודניקים, יש לנו דדליין ומהדורה להרים. שמועות זה גם בסדר.

      צליבה במקום הצלבה

      הופה, עוברים לדקלון, שותפו של משה ללהקת צלילי הכרם. "אני לא יודע מה, עסקים אפלים?", אומר הזמר האגדי. "אם יש לו עסקים אפלים אני לא יודע, אבל זה מוזר לי". על פני השטח, דקלון לא יודע על עסקים אפלים. גם לוקאץ' לא ממש יודע, הוא רק משער. אלא שמה שחשוב באמת הוא הסאבטקסט. המושג "עסקים אפלים" הוזכר, נטמע ותויק במוחו של הצופה. המידע לא הוצלב כמובן, אבל זה לא מפריע לנו לצלוב את מושא התחקיר. רק שהמשפט הבא מבהיר לנו כי לוקאץ' מונע מדאגה כנה לשלומו של משה: "בזמן האחרון, מטעמים מובנים, אנחנו יותר רגישים לסיפורי עלייתו ונפילתו. ואצל חיים משה, העלייה הייתה מהירה". עסקינן, אם כן, באלטרואיסט. הוא לא רוצה שמשה יגמור כמו דודו טופז, ואולי כמו מוני פנאן – שגם הוא הסתבך אולי עם השוק האפור. אין ספק הרי שכתבה כמו זו של לוקאץ' תסייע לרומם את מצב רוחו של הזמר ותמנע ממנו לעשות מעשים נמהרים.

      כאן הכתבה קצת נתקעת, מטעמים ברורים: ללוקאץ' אין ממש סיפור או מרואיינים. לכל אורך הכתבה הוא שוחח און קאמרה עם שני אנשים בלבד – אחד שנפרד ממשה ב-1982 (!) והשני פרשן לענייני מוזיקה מזרחית - ודיבר גם עם אותו מקור משטרתי בכיר, שעדיין לא פיצח את התעלומה. כדי לכסות על החורים בעלילה הוא מנסה לבנות את תמונת עלייתו ונפילתו של משה, האיש שהביא את הזמר המזרחי אל הארץ המובטחת, כלומר קיסריה, אך הביט בערגה על אייל גולן ושרית חדד דורכים בה. אז הנה כמה תמונות ארכיון של חדד וגולן, והנה יהודה נוריאל מנתח היכן נתקעה הקריירה של משה. במילים אחרות, אולי משה לא עשה די כסף בקריירה. ומי הולך לשוק האפור? נכון, מי שלא הצליח להגיע לקיסריה, והוא גם קצת מתוסכל ומקנא, וגם קצת מעורפל וגם שותה מפעם לפעם.

      אלא שזה יום שישי בערב, אתם מוטלים על הספה אחרי ארוחה דשנה וממילא האנשים בנווה אילן לא ממש מעריכים את היכולות הקוגנטיביות שלכם. אז לוקאץ' מפציץ: כבר לפני שנה וחצי, בכתבה הקודמת, "רצו סיפורים שהוא מסובך מעל הראש" ו"במקום להתעשר, יש שמועות על חובות". גם דקלון, האיש התמים בסיפור שלנו, מוסיף עוד קיסם למדורה: "יש כל מיני שמועות על הלוואות בריבית". עיתון, אתר אינטרנט או גוף שידור מחויבים גם לאמינות הדברים של המרואיינים. האמירות הלא מבוססות שדקלון מפיץ כאילו נאמרו מפיו של לוקאץ', איש ה"סיפורים" וה"שמועות", מילים לא עיתונאיות בעליל שהוזכרו פעם אחר פעם בכתבה בניסיון להפליל את הזמר – אך בפועל הרשיעו את הכתב בעבודה מרושלת.

      מרפק מרפק, קריצה קריצה

      עכשיו המאסטרפיס הטלוויזיוני מגיע לסיומו. אחרי הסיפתח המבטיח של לפיד – "למשטרה בשלב זה אין תשובות" – מתברר שהוא יוכל להצהיר בבית המשפט "אמת דיברתי". כי האפילוג של לוקאץ' הולך ככה: "מקור משטרתי בכיר המעורב בחקירה: 'יש שני כיוונים מרכזיים כרגע – איתות מהשוק האפור על חובות שמשה לא שילם, או היקלעות שלו לסכסוך אישי'. מה בדיוק עובר חיים משה – לא לגמרי ברור ולא הכל מותר לומר".

      אתם הבנתם את זה? המשטרה לא ממש יודעת מה קורה עם חיים משה. גם לי, הכתב שלכם, לא לגמרי ברור. זה לא הפריע לי לבנות בעבורכם עכשיו תמונה של אדם שנזרקים על הבית שלו רימונים, ושרצות עליו שמועות שהוא מסובך בחובות לשוק האפור ומכור לטיפה המרה. המילים האחרונות – "לא הכל מותר לומר" – הן כבר הטרנד האחרון בעולם העיתונות. אנחנו עיתונאים מקצועיים, שיודעים הרבה יותר מכם, האזרחים הלא מקושרים שיושבים בבית, ותאמינו לנו שהיינו שמחים לספר לכם הכל. אבל מה, כל מיני חוקים אידיוטיים עלולים לגרום לכך שיתבעו לנו את התחת, אז במקום זאת אנחנו דואגים שתדעו שאנחנו יודעים יותר ממה שאנחנו מספרים – מרפק מרפק, קריצה קריצה. אם ניסינו את הטריק הזה על רעיית ראש הממשלה, למה שלא ניישם אותו על "כוכב הזמר המזרחי"?

      אחרי הכל, קצת יותר קל לטפול שמועות על פרענקים. זו הפעם השנייה בתוך מספר חודשים שלוקאץ' עולה לאוויר עם כתבה לא מבוססת על כוכב ים תיכוני. בפעם הקודמת זה קרה כשלוקאץ' רמז באופן ישיר למדי שאליקו כהן, שדרן רדיו לב המדינה, מקבל כסף מאמנים תמורת השמעתם. גם אז, הוכחות לכך הוא לא הביא. הכתבה ההיא נהפכה לפינה קבועה ב"ארץ נהדרת".

      אני לא אומר שאליקו הוא מלאך ואין לי מושג אם חיים משה הוא צדיק, אבל נדמה לי שאם, נניח, הם היו עונים לשמות כמו שלמה איינשטיין, יהורם ארצי או שלום פוליקר, האצבע על ההדק הייתה קצת פחות קלה. אלא שזו רק ספקולציה, תחום שמוטב להשאיר לאנשים שמתמחים בו באמת – החבר'ה מאולפן שישי.

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully