עבודה שחורה, רעש לבן

עכשיו כבר אין לי ספק. אחרי מסיבת העיתונאים להשקת האלבום "עבודה עברית 3" שמוקדש לשירי עוזי חיטמן ז"ל, אני מסכים לחלוטין עם הקביעה של אהובה עוזרי: "האשכנזים הם בכיינים הרבה יותר גדולים מהמזרחיים". אוי, כמה שהיא צדקה. במשך שנים התרגלתי לשמוע שהמזרחיים אוהבים לנגן את הפזמון "אכלו לי שתו לי" ופתאום התלונות האלה מגיעות גם מהצד השני של המתרס. האמת, באשכנזית הן נשמעות הרבה יותר אותנטיות.

חמש שנים לאחר מותו של חיטמן, החליט יוסי בן דוד להפיק אלבום לזכרו של היוצר שהיה אחד מנושאי דגל המאבק למען המוזיקה המסתלסלת. למעשה, האיש הנפלא הזה, עוזי חיטמן, היה רותח מזעם בכל פעם שהז'אנר הזה זכה לכינוי "מוזיקה מזרחית" או אפילו "ים תיכונית". אני זוכר גם מקרה אחד שבו הוא כמעט פוצץ ראיון בגלל הכינוי "מוזיקה ים תיכונית". בן דוד, שאחראי על לא מעט הצלחות מסולסלות, סיפר לחברים שלו על התוכנית והם מצידם נרתמו מיד. כך נולד הרעיון וכך התבשל הביצוע. בשלב מאוחר יותר, כשההפקה נכנסה להילוך, נרתמו למהלך גם אנשי "עבודה עברית". מסלסלים מכל הכיוונים זרמו לאולפן ההקלטות ותפרו אלבום שכולו ביצועים לשיריו של חיטמן המנוח. הביצועים שיצאו עד כה, ליאור נרקיס ("על סף דלתך"), מושיק עפיה ("אדון עולם") ודודו אהרון ("אהבנו") נשמעים בעיקר כמו ניסיון כן לעשות כבוד לחיטמן. רק שברקע צצות תלונות על כך שרק זמרים מהז'אנר "הים תיכוני" נרתמו להפקה.

אם עוזי חיטמן היה שומע את דברי ההבל האלה, הוא היה משתולל. בעיקר משום שהוא סלד מהצבת זמרים כמו ליאור נרקיס תחת ההגדרה "ים תיכוני". נרקיס היה בעיני חיטמן זמר ישראלי לכל דבר וזאת היתה גדולתו. הוא, בניגוד ליוצרים אחרים, לא חשש להיכנס לז'אנר הזה. להפך, הוא הלך עם זה בגאווה. הוא גם ידע שמבחינה מוזיקלית, אין באמת הבדלים בין הז'אנרים. לראיה, אותם אקורדים שעליהם הוא גידל עשרות אלפי ילדי פסטיגל במשך השנים, שימשו אותו גם ליצירות ה"ים תיכוניות". סוד הקסם טמון בתבלינים, הבשר הוא אותו בשר. ברגע שחיים משה שר שיר שלו עם קצת חית ועין גרוניות, מסולסלות וחריפות, זה כבר הספיק כדי להגדיר את השיר כ"ים תיכוני".

ההחלטה של חיטמן ללכת עם הלב עלתה לו ביוקר. שנים ארוכות לפני מותו, הוא תויג כיוצר לז'אנר המסולסל וזה תסכל אותו. כך גם לאחר מותו. עובדה שחוץ מבן דוד, לא קם אף גורם בתעשיית המוסיקה הישראלית שהרים הפקה דומה. חיטמן היה נשכח ללא המהלך של בן דוד. אגב, אין לי ספק שגם עכשיו, רגע לפני יציאת האלבום, אם עברי לידר או אמן אחר מסוגו יביע התעניינות, או אפילו ירמוז שהוא רוצה לקחת חלק מפרויקט ההנצחה, הוא יקבל מקום של כבוד ליד אייל גולן. לצערי, זה לא קרה, לא קורה וסביר להניח שלא יקרה גם. בבקשה, שיוכיחו לי אחרת.

המוזיקה של חיטמן לא תיעלם במהרה וכל הפקת הנצחה נוספת תתקבל בברכה. האמת כאן היא פשוטה ודי כואבת: המסלסלים הם היחידים שהרימו את הכפפה להנציח את מורשתו של עוזי חיטמן ז"ל. הכותרת "עבודה עברית" קודם כל עושה צדק בכך שהיא מכתירה את הסלסולים כמוזיקה עברית לכל דבר. בנוסף, שם הפרויקט יכול לשמש ככפרה לתעשיה ששכחה את האיש היקר הזה ונתנה לשחורים לכסות לה את התחת הלבן.