בשבוע שעבר הוצבה במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון עמדת דרכונים למדינה קטנה שלכאורה מתחבאת אי שם בין הרי הבלקן. שמה של המדינה N.S.K, ראשי התיבות של "אמנות סלובנית חדשה". מקימיה קולקטיב האמנים הסלובני אירווין. גבולותיה רעיוניים.
העמדה הוקמה במסגרת התערוכה "העין של המדינה", שאצר האוצר והאמן הישראלי אבי פיטשון במרכז בחולון ושמספקת לקהל הישראלי הזדמנות להיחשף לפועלו של אירווין. במהלך הפתיחה של התערוכה, כל אחד מהמבקרים יכול היה להגיש בקשה לקבלת דרכון של N.S.K ובכך להצטרף לאלפי "אזרחיה" שחיים מסביב לעולם ולהימנות על חברי הקולקטיב שהקים אותה קולקטיב שאת האסטרטגיה שלו ניסח ההוגה הסלובני סלבוי ז'יז'ק כ"הזדהות יתרה עם הממסד כדי לחשוף את סתירותיו".
"אירווין מציעה פעילות אמנותית שעדיין לא ממש קיימת בישראל," מתאר פיטשון את פועלו של הקולקטיב בשיחה עם וואלה! תרבות לרגל פתיחת התערוכה. "יש כאן שני זרמים של אמנות מצד אחד האמנים הצעירים, המעודכנים, שרואים את עצמם כאמנים בינלאומיים, ומצד שני, אמנים שמתעסקים במחאה פוליטית. אבל אין ממש אמנות שמציעה מבט-על על המורשת האסתטית של המדינה שהוקמה על יסוד הציונית".
"זו הזדמנות מבחינתי לחשוף לקהל לא רק את האמנות של אירווין אלא גם את הקשר הישיר של עבודתם למצב בישראל", ממשיך פיטשון. "הטראומה של כישלון המהפכה הציונית הותירה חלל במקום בו היתה אידיליה ואוטופיה, והקפיטליזם הקיצוני החליף אותו אך לא סיפק את תחושת הלכידות שאבדה. מעבר לזה, רק פיגועים ממלאים את הצורך שלנו ב'ביחד', רק סביבם אנחנו מתגבשים".
מה שמייחד את קולקטיב אירווין הוא שהם יוצרים מערך שלם של סמלי מדינה, הכולל דגל, מדים, המנון, מורשת היסטורית, פולקלור ובתוך כך גם מסמכים רשמיים. "יש בהם משהו רומנטי ואופטימי במובן הזה שהם אינם מזלזלים בעבר, אך בו בזמן גם משהו עוצמתי כיוון שהם משתמשים בסממנים טוטליטריים ואף אלימים", מסביר פיטשון. "יש בתוך העבודה שלהם סתירות פנימיות שהם מייצרים בכוונה, כאשר לצד אלמנטים מובהקים של משטרים דיקטטוריים יש גם אלמנטים וסמלים של תנועות שחרור עממיות ותנועות אמנות מודרניות. כך, למשל, הצבי זהו סמל שמזוהה עם אמנות עממית שמושם על ידי אירווין בהקשר עכשווי אבל שומר על הוד ועוצמה של אמנות קלאסית".
"אמנים מעטים לאורך התרבות האמנותית הישראלית השתמשו בפולקלור הציוני מבלי להתייצב אוטומטית בעד או נגד", אומר פיטשון בתסכול. "מיכל נאמן היא אחת הראשונות שעשו את זה. בשנות ה-70 היא לקחה את המשפט הסמלי 'העין של המדינה' שהתייחס לחרמון ולעוצמה של המדינה הגברית והמיליטריסטית, ושמה שלט עם המשפט הזה על החוף בתל אביב, וכך שינתה במעשה מאד מתוחכם את המשמעות הפוליטית של המשפט, מבלי למחוק את המורשת שהוא מייצג".
"אירווין התחילו לעבוד בתקופה בה המסגרת הכללית בסלובניה התחילה להתפורר והתחיל משהו חדש. וזה בדיוק המצב בו אנחנו נמצאים כרגע בישראל. יש פה משבר. החברה הצרכנית שהחליפה את החברה הציונית לא הצליחה למלא את תחושת הקהילה שאבדה. הציונות היתה הדבק החברתי. האנשים בישראל אבודים ולדעתי ליברמן הוא תסמין של פאניקה, הוא עיוות של הציונות המיינסטרימית".
כיום, כאמור, הקולקטיב של ארווין מונה אלפי חברים ברחבי הגלובוס. כולם מחזיקים דרכון של מדינת N.S.K והבקשות ממשיכות לזרום. "כשהם הכריזו על עצמם כמדינה פרצה המלחמה בבלקן", מפרט פיטשון, "היו אנשים שהצליחו לברוח מבוסניה עם דרכון של N.S.K כיוון שהכל היה כאוטי ובמעברי הגבול היו מבולבלים, אז חשבו שזו באמת מדינה. זו דוגמא מצוינת למסורת של האוונגרד כמי שמנסה לטשטש בין אמנות למציאות. החיקוי של המדינה הביא לתוצאה מדהימה במקרים האלו."
לדבריו, "רוב הבקשות לדרכון מגיעות היום מאפריקה, וחברי אירווין נוסעים לניגריה השנה כדי להבהיר שלא מדובר בדרכון אמיתי, למרות שהתברר שבשוק האפור יש לו ערך ממשי". תיעוד הבקשות הללו הוא אחד המיצגים המרכזיים בתערוכה. בנוסף, מוצגים בתערוכה ציורים המשלבים סממני מדינה עממיים עם מוטיבים מופשטים ועכשוויים, צילומים המתעדים את הצבאות השונים שהסכימו במשך השנים להצטלם עבור אירווין כאשר הם נושאים את דגלה של N.S.K ועוד.
"אחד הסיפורים הנחמדים בתהליך הבאת התערוכה לארץ הוא הסיפור של אירווין עם צה"ל," מספר לבסוף פיטשון. "הם פנו לצה"ל, כמו שהם עושים עם צבאות אחרים בעולם, וביקשו מהם לשתף פעולה בצילום שיתעד חיילים ישראלים הנושאים את דגל N.S.K, אבל בצה"ל הבינו שזה יוצר מצב אבסורדי, כי זה ייראה כאילו הם נכנעים באופן וולנטרי למדינה זרה והם סירבו. בצדק."