מה שהילדים אוהבים

הסינגל החדש של קייט נאש מצוין. אני יודע, זו הצהרה מוזרה, אך מגיע לנאש את כל הקרדיט בעולם על כך שהיא עזבה את הנישה של חקיינית לילי אלן והפכה לחקיינית קרן או, ואולי אפילו לחקיינית פיג'יי הארווי (אם נאש הקטנטנה בכלל יודעת מי זו). אל תבינו לא נכון - לילי אלן היא מלכה ודמות חיקוי ראויה, אך הרבה יותר קשה להצליח לעשות את מה שהיא עושה מבלי להיאבד בדרך. רוקיסטיות זה סיפור אחר, להן כמעט תמיד יהיה מקום, ואם נאש תמשיך בכיוון הזה זה, אולי לא יהיה מוזר כל כך להחמיא לה.

הת'רמלס חזרו עם הPאנק הרזה והמעולה שלהם ומזמינים בחורות לבוא איתם לקנדה, כי משום מה הם תחת האשליה שמשהו מדהים קורה שם. אם אתם שואלים אותי, כבר יש יותר אקשן באחלקרח של מרכז קנדה.

"אי אפשר לתקן את זה רק עם כדור אחד", שרים השלשג. אני לא מבין מה כואב להם לנסות ואם זה אכן לא עובד, שפשוט ייקחו עוד כמה כדורים.

"לילדים עדיין אין תחנת רדיו שהם יכולים להאמין בה", שרים A.R.E. Weapons בשיר הזה, שיצא ב-2003. למזלם של הילדים, הזמנים השתנו והיום יש להם את המדור הזה להאמין בו ולהכיר דרכו מוזיקה חדשה או ישנה כמו השיר הזה, שנכנס הישר לפינה של "מה שהמבוגרים אוהבים". הקטע הנ"ל הוא כנראה השיר המרגש ביותר של הלהקה הניו-יורקית הזו. הוא פונה אל הורים (ומאשים אותם בהזנחה), ילדים (עם קריצה לטרגדיית היריות בבית הספר של קולומביין) ועל הדרך מנסה לגייס כמה שיותר אנשים למלחמה בסחים, עם השורה המעולה "זה ההבדל בין להיות אחד מהם או אחד מאיתנו, או שאתה חלק מהבעיה, או שאתה חלק מהפתרון האומלל שאנחנו קוראים לו חיים".

הבלוגרים זועמים. לקחו את הנסיכה שלהם, M.I.A – בינינו, היא כבר מזמן נחלת הכלל – ושאבו ממנה את כל המאפיינים הוויזואליים והקוליים. עכשיו האנשים בחליפות יכולים להדביק את הפרסונה המלאה שלה על מי שרק ירצו, ובלון הניסוי שלהם הוא ריהאנה. בכדי לוודא שהניסוי לא ייכשל, הם גרמו לריהאנה לשאול שאלות כמו "האם אתה יכול להעמיד אותו" ו-"האם אתה גדול מספיק". והילדים? בניגוד לבלוגרים הם חלוקים. מצד אחד, הסטייל הזה הוא הכי 2007, הקליפ מופק יתר על המידה ו-M.I.A עושה את זה טוב יותר; מצד שני, יש משהו קליט וכיפי בשיר הזה. בגלל שפסק הדין לא הוכרע, החלטתי ללכת על הרימיקס של דיפלו ולא על המקור, איפה שמהנדס הסאונד של M.I.A החליט לשלב בין שתי הבחורות באורגיה לוהטת.

הפיפטס - כמו תל-אביב של תחילת המילניום - גילו את דיסקו האירוויזיונים מאוחר למדי. הסינגל החדש שלהן בועט בתחת של פיל ספקטור ומקבל בחיבוק את הביג'יז ואבבה. זה לא רע כמו שזה נשמע.

אחרי שליל' ויין עשה שיר עם וויזר, חזר קצת קסמה של הלהקה המטופשת הזו, וזה הוביל את יאכט לעשות קאבר לשיר העתיק "Holiday" ולהתאים אותו לצליל החם של השנה.

"Should Have Taken Acid With You" של נאון אינדיאן הוא להיט אינדי שכולם רוצים חלק ממנו, ועכשיו הגיע תורם של פיוצ'ר רוק שיצרו לו רימיקס רובוטי מחויך שגורם גם לסולד אסיד שכמותי להתחנן לאיזה בול.

אור זה חשוב. בזכות אור, ילדים יכולים ללמוד. בזכור אור, אפשר לראות מחזות נעימים בצ'טרולט. בזכות אור, אפשר למצוא דברים שנפלו מתחת למיטה. בזכות אור, אפשר ליהנות יותר מדברים שקורים על המיטה. Pattern Is Movement טוענים שהם האור של העולם, שזה מוזר, כי הצלחתי לעשות את כל הדברים הנ"ל גם לפני שהם הגיעו. אבל טוב, בואו ניתן להם ליהנות מהספק.

חום זה חשוב. כשיש חום אמיתי, אפשר לוותר על כל הדברים שהאור נותן. אקטיב צ'יילד שרים על חום הגוף של מישהי. מסתבר שהיא לוהטת. אם אין לידכם מישהי לוהטת, תסתפקו בחום שהשיר הזה מספק.

שבוע שעבר קיבלנו את הסינגל הראשון של לאלי פונה מזה חמש שנים ומאז כבר דלף האלבום המלא, "Our Inventions", שמפוצץ באינדיטרוניקה המתקתקה הזו שהיתה שיא החדשנות מתישהו ב-2002. לצערי, לאלי פונה לא יהיו ההרכב שיחזיר את הסאונד הזה – פשוט כי זה לא מקומם. הם את שלהם כבר עשו. עכשיו רק צריך איזו להקה חדשה שתהיה מושפעת מהם ומדומיהם כדי להחזיר את הסגנון ואת האלבומים הראשונים של לאלי פונה למרכז העניינים. זה בטח יקרה רק עוד איזה 20 שנה.

להגיד למישהי שיש לה שם יפה זו מחמאה מוזרה, כי לבחורה עצמה אין שום קשר לשם שהיא קיבלה. זו בעצם מחמאה להורים, וילדים לא אוהבים להחמיא להורים שלהם. בגלל זה הכותרת של השיר הזה והתמה המרכזית שלו קצת מוזרים בעיניי.

אצל ה-Parenthetical Girls דרמה היא שם המשחק, ולשמחתנו, הם מצאו גם מספיק דרמה בשביל האי-פי החדש והמעולה שלהם, "Privilege, Pt. I".

עוד סינגל מתוך האלבום המשולש והקרב של ג'ואנה ניוסם. אתם כבר יודעים שאני לא מסוגל שלא להחמיא לה, כך שלכל מה שאכתוב לא תהיה משמעות אמיתית. לכן, במקרה הנוכחי אתן לשיר לדבר בעד עצמו.