שפשפת רוח

תגיד עדיף להיות מוטרד על ידי הרב מוטי אלון או על ידי המשורר יצחק לאור?

אם אתה גבר לך לרב אלון, אם את אישה לכי למשורר לאור.

היה הגיוני יותר שהשמאלני יטריד בנים והימני בנות. שמאלנים יותר ליברלים, לא?

אני בכלל לא מקנא בהם.

בלאור או באלון?

בקורבנות!

אה, למי אכפת מהקורבנות. הכול לכאורה גם ככה.

האמת שעל מוטי אלון בכלל לא הייתי מאמין.

ועל יצחק לאור?

גם לא.

מה הוא חשב לעצמו, שלא יידעו?

מי?

אלון.

ויצחק לאור?

גם.

מסכן בטח הלכה לו הקריירה. מי יבוא להתייעץ איתו עכשיו?

עם לאור?

לא, עם אלון!

ועם לאור, מה?

גם.

עם כל הפערים בין ימין לשמאל, תמיד יש משהו משותף. זה מה שיפה במדינה הזאת.

אין פעולות מוצלחות, יש פעולות שלא יודעים עליהן מספיק. למשך כמה ימים היה אפשר להתמוגג מהפעולה הנהדרת במלון בדובאי. שום פאשלה, שום כתם, הכול נקי. היו שצקצקו (כמוני) ואמרו שהפעולה היתה בסך הכול במלון ודי פשוטה.

חלף שבוע ומסתבר שלואי דה פינס ולהקתו שוב פעלו בשירות המדינה. מנסים לעשות אושן 11 ויוצא לנו פעמיים בוסקילה. קשה לדמיין את שרשרת הפאשלות הבלתי נגמרת, משקפי הראייה הדומים מדי, הצילומים של כל ה-11 ופרסום תמונותיהם בעיתונים, וגניבת הזהויות של אזרחים ישראלים עם שמות מוזרים כמו סטיבן דניאל הודס ופול ג'ון קיילי.

באותו זמן בדובאי, שחר פאר משחקת ומחסלת את הדנית המדורגת מספר 3 בעולם. אולי היה עדיף להחליף – ששחר פאר תחסל את אבו מבחוח וחבורת איינשטיין תלך לשחק טניס.

על השטיח האדום. מאחורי הקלעים. עם אושרי כהן על החוף ובפתיחה של אירוע מיוחצן. כל תזוזה של וואנאבי-מיני-פסוודו-תת-סלב מקבלת תשומת לב משלוש מהדורות של חדשות תרבות.

גבולות התרבות נמתחים. צילומים של מאחורי הקלעים של פרסומת, זו תרבות. הכנות לחזרות של מופע, זו תרבות. בהמשך יהיה איתנו אנחל בונני. הוא מקליט שיר. פרץ כבש את נוקיה. אייל גולן מפוצץ את קיסריה. אבל האירוע התרבותי של הערב - ניסיון להגיע לצעידה היומית של עדי הימבלבלוי.

אין מספיק סלבס בארץ לאכלס את כל המהדורות. רק תרים טלפון שאתה יוצא מהבית ואנחנו נצלם, נתעד, נקליט ונשדר. ככל שיש פחות תרבות כך יש יותר חדשות בידור.

אם אמנם הונחה הצעת נישואים לבר רפאלי על ידי ליאונרדו די קפריו – נפל דבר בישראל. הנישואים האלה, אם יתרחשו יהיו חלק מהאתוס הישראלי, הסיפור של כולנו. אם הצלחנו, סליחה, אם היא הצליחה לתפוס את ליאו, אז כבר אין פסגה שישראל לא תוכל להגיע אליה. המבצע באנטבה, ניצחונות מכבי תל אביב בכדורסל, הזכיות באירוויזיון, השמדת הכור העיראקי, ועכשיו הנישואים של בר וליאו. יראה עצמו כל אזרח במדינה כאילו הוא עצמו מתחתן עם ליאונרדו די קפריו.

גם הרצל עם כל החזון המטורף שלו לא העלה על הדעת שנגיע כל כך מהר, כל כך גבוה, כל כך מוצלח. חברים, עשינו את זה.

ומה בהמשך? צליל סלע עשתה את הצעד הראשון עם ריו פרדיננד, ואסתי גינזבורג מסתובבת להם שם מתחת לאף. עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו ולראות את נשותינו עושות חיל ומתחתנות עם סלבס מהעולם. ועד כאן חדשות התרבות להערב.