איילת הסער

עזבו אתכם מכל הדיבורים על מתן זכות בחירה לתושבי חוץ. העניין החשוב באמת הוא זכות הבחירה של תושבי בית ישראל לתושבי בית "האח הגדול". הזכות ניתנת אמנם רק לאלה מביניהם שהם בעלי טלפון סלולרי, המידע על הנבחרים הפוטנציאלים נגיש רק לאלה שיש להם מקלט טלוויזיה – אבל הבחירות האלה הם הדמוקרטיה האמיתית, הדמוקרטיה של המאוויים הכמוסים והשאיפות הסודיות, הדמוקרטיה של הנפש. שכן, אם לכנסת אנחנו מצביעים למי שלדעתנו הכי מייצג אותנו, ב"האח הגדול" אנחנו מסמסים למי שהכי היינו רוצים להיות – או לעשות. במובן התנכ"י של לעשות, כמובן.

ציניים לא יבינו זאת, אבל "האח הגדול" הוא בעצם סאגה מודרנית על אהבה. אם תרצו, זהו ה"פר גינט" או "האודיסאה" של המאה העשרים ואחת – מסע ארוך ומפרך בינות טרולים ומפלצות בדרך חזרה הביתה, אליו מגיעים תשושים אך מחוזקים בהכרה מחודשת של הטבע האנושי. ב"האח הגדול" אין ראויים ולא ראויים כמו באתוס של "הישרדות" – אתוס שהוא למעשה מטאפורה פאשיסטית לנטיות המיליטנטיות של ישראלים. לא, "האח הגדול" נשען על התאהבות – התאהבות לאומית במשתתף שהכי מעסה לנו את הלב היהודי החם.

לכן, היה כל כך קל לאהוב בתחילה את איילה רשף. היא בת השכן המתוקה והקרירה. זאת שתשתזף בביקיני על הגג המשותף אבל תקפיד שלא יראו לה כלום. זאת שמעשנת אבל לא מספרת להורים כדי שלא ידאגו. זאת שתמיד מחסירה חמישה גברים ממניין הניסיון שלה, כדי שלא יחשבו שהיא כזאת. כולם מכירים איילה אחת כזו – אם הם לא במקרה איילה שכזו בעצמם – וכולם אוהבים להתאהב בה.

ובכל זאת, ההתאהבות באיילה עברה חלפה לה. באופן גורף ולאומי, כזה שמצביע באגודלי האס.אמ.אס. הגענו, כולנו, משמאל ומימין, מהפריפריה ומהעיר, למקום שהעדיף את לייני הבלונדה על פני איילולה מהצ'כונה – ובשביל זה היינו אפילו מוכנים להסתכן בלראות את גבר גבר שיינפיין מרכין את פדחתו המקלישה ובוכה דמעות שמן רובים.

אמש (שבת), אם כן, הדחנו את איילה מבית "האח הגדול". ואם אתם תוהים מדוע סר חינה של מלכת הכיתה, אפשר לחזור ולבדוק מה בדיוק קרה עם מקרה המבחן של שפרה קורנפלד – למרות, כמובן, שמדובר בשתי דוגמאות שונות מאוד של אלפא פימיילס. שפרה היפה משכה רומן ארוך ולא ממומש עם צבר הקריר מינית. כולנו התאהבנו בו איתה, כולנו התפוצצנו מציפייה איתה, לכולנו נשבר הלב, ובסופו של דבר הכרנו לה טובה בצורת מיליון שקלים. כסף קטן לעומת השירות הרגשי שהיא עשתה עבורנו.

איילולה השובבה, לעומת זאת, התחילה כבעלת "עקרונות" הכוללים בתוכם קוק-טיזינג במעטה של אינטגריטי, הנפות שיער מלאות רושם וצדקנות לא מזיקה – כולם עקרונות שממקמים אותה אוטומטית בצד של הטובים. בחורה דעתנית בעלת תחביר נכון בדרך כלל, מצויידת באינפוף ובתחושת ערך עצמי גבוהה – ישראלית מוצלחת מבית טוב. כולנו קראנו את הוראות ההפעלה.

אך עם כל זה, איילה עשתה את הטעות הקלאסית וחשפה את המנגנון. ומסתבר שההמנגנון הזה לא נורא מסובך: תנו לנו קצת קוארבו, בחור עם חיתוך דיבור של מ"כ, הדביקו לו חברה דמיונית למחצה, ואנחנו נמסות כשלולית אל תוך הפיילה של ההפקה. אנחנו? ליתר דיוק, לא כולנו. יש כמה מחוננות שלא.

אותן מחוננות, או אלה שהתמזל מזלן להידחות (ע"ע ש. קורנפלד), הן אלה שיפלרטטו, יבכו, יתייסרו אבל לא ייתפסו במצלמות ההפקה משתוללות תחת הסדינים. אף אבא לא רוצה לראות את הילדה המתוקה שלו רוקדת על השולחנות בפיק אפ בר, ואנחנו כולנו אבות של, אחים של, ילדים של "האח הגדול". אנחנו אוהבים את הבנות, האחיות, האמהות שלנו כשהן מדברות את הדיבור אבל לא עושות את המעשה, ואיילה רשף לא השכילה שלא לעבור את הגבול הדק הזה .

אך מעבר לכך שאיילה חצתה את הקו שמפריד בין לדבר על זה ללעשות את זה, הדמות שלה הלכה ודהתה ככל שהרומן המשעמם והצפוי שלה הלך והתקדם. הבחורה שלא מזיזה את השפתיים כשהיא מדברת, הפכה לבובת הפיתום הרשמית של סער ושימרה את הזהות העצמית שלה רק בהתפרצויות זעם משמימות מול המפעיל שלה. מעבר למריבות הכלום בצבע חום שנראו כמו משחק מקדים פומבי ומביך, איילה למדה לשיר רק שיר אחד וזהו שירו של סער שיינפיין. במשחק שהכוכב שלו הוא אלירז, גם זו לא בדיוק בחירה מושכלת – אבל איילה הלא התחילה עם אג'נדות וסיימה עם עו"ד, ככה שמושכלות זה לא פקטור מכריע אצלה.

למרות מה שאולי חושבים בני בית "האח הגדול", אלירז שדה בכלל לא היה מועמד להדחה אתמול, לפחות לא בעיניי אנשי האגודלים בבית. הבחור שמצליח להשתמש בסלנג ה"חומוס" ועדיין לספק את סצנות הברומאנס (Bromance – אהבת גבר אל גבר) הכי מרגשות שנראו בעברית הוא פייבוריט קלאסי, ועשוי מהחומרים שמנצחים במלחמות אהבה.

בפועל, קרב הראש בראש היה אתמול בין איילה לאלין, שהחליפו ביניהן פוזיציות במהלך העונה, כשאלין משפרת עמדות באופן קונסיסטנטי. אלין התחילה כמהבולה קריקטוריסטית, ובהדרגה הסתבר שהבחורינה היא בעלת יכולות אבחנה וניתוח לא רעות בכלל, רצון כן להשתפר וללמוד, והיא אף בהירה ועקבית לגבי הערכים שלה. זו בדיוק הבחורה שראויה להתאהבותנו בעולם של "האח הגדול", ולייני חדרה לנו הישר לתוך הלב בעוד שאיילה נשארה בין זרועותיו של פלוגת הסער.

היינו מנחמים את איילה בזה שהיא אמנם לא זכתה במיליון אבל זכתה בבולבולון החדש של המדינה. אלא שכמו שאנחנו מכירים את החיים האמיתיים, תוך שתי השקות פאבים והצעת דוגמנות אחת, גם סער שיינפיין יהיה זיכרון לא מוצלח – עוד חוליה בשרשרת טעויות שיקול דעת פזיזות. שהרי רובנו בסופו של דבר איילה. פשוט היינו רוצים להיות אלין.