העיקר שהאיטי

זה קל מדי, זה צדקני מדי וזה מעורר בחילה. כבר מזמן שאמני אינדי כמו ג'וליין קזבלנקס, בק, אוף מונטריאל, גריזלי בר והברידרז הם חלק מהמשחק הגדול ולא באמת שייכים לשוליים. הם סתם מוזיקאים מוצלחים שמתפקדים כשלוחה מכניסה ואיכותית יותר של המיינסטרים. אני בסדר עם זה. כל עוד הם מעודדים חיי רוקנ'רול, מביאים קצת גיוון להמון ומצטלמים לתמונות של קוברה סנייק אין מה להתלונן. הבעיה מתחילה כשהרכבים כמו ומפייר וויקאנד או סרפר בלאד משחקים אותה בונו ונעמדים בצד אחד עם הקונצנזוס הגדול ביותר של 2010 – האיטי.

יאללה, בואו באמת נעזור להאיטי. למה לא? מה יכול להיות רע בקצת תרומות? בלהגביר מודעות? הטוקבקיסטים ודאי ישאלו למה אני חייב להתנגד לכל דבר טוב, אבל איך אסביר את זה כך שגם גדול הצדקנים יבין? זה מריח רע. אלבום הצדקה "Hear To Help" שהוציאו המגזין פילטר ורשת ההלבשה אמריקן איגל ובו משתתפים בין השאר כל האמנים שצוינו למעלה מריח מקפיטליזם חזירי, מהרצון לקפוץ על רכבת ההכרה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתרבות שאמורה – למרות שהיא כמעט ולא עושה זאת – לייצג משהו אחר. פרויקט כזה טוב לכל המעורבים בו: פילטר מרוויחה עוד קוראים, אמריקן איגל נחשפת לעוד לקוחות ומקבץ הזמרים וההרכבים הבאמת טובים האלו זוכה למיני תהילה ולהכרה מצד אנשי המרכז האמיתיים, אלו שמהם הם אמורים לסלוד ושבפניהם הם אמורים לירוק.

דווקא אמנים אלו, שפונים מלכתחילה אל קהל משכיל ומורכב יותר מזה שאליו מדברים הכוכבים שהשתתפו בשתי הפאדיחות הקודמות למען האיטי – "Everybody Hurts" ו-"We Are The Word" – צריכים היו לספק משהו אחר. ללכת על עוד פרויקט צדקה חסר אמירה שהרווחים שלו נתרמים למסכנים בהאיטי זה פתרון קל מדי. מיוצרים כמו אייר, שרלוט גינגסבורג ובלק רבל מוטורסייקל קלאב הייתי מצפה לעשות את מה שהם עושים במוזיקה היומיומית שלהם – להוביל לאסקפיזם או לעורר מחשבה. כל דבר אחר מבין השניים מיותר ולא לרמתם.

אם כוכבי האלבום היו נוסעים להאיטי ומופיעים בפני מוכי הגורל שנמצאים שם לא הייתי מוציא קול, שכן הם היו משכיחים מהנפגעים – לפחות לכמה דקות – כמה שרע להם. הם היו מראים שהם באמת רוצים להקדיש זמן לניצולים ולא רק זורקים לאיזה אוסף מיותר שירים שיושבים להם בסטודיו, כמו "Long Island Blues" שכבר יצא על גרסת הבונוס של אלבום הסולו של קזבלנקס, או שירים שרצים ברשת כבר שנים או חודשים, כמו הקאבר של סנואו פוטרול לברייט אייז והקאבר של גריזלי בר להוט צ'יפ. אם הם היו רוצים להפעיל לנו את השכל, הם היו מקיימים עצרת ענק ופונים בדרישה אל ממשלות העולם לשקם את האיטי בלי העזרה של כל מיני אמנים או גופים (והרי לחץ בכיוון הזה יכול לגרוף הרבה יותר כסף מכל אוסף של אמני אינדי).

אך כל ההצעות הללו היו מצריכות מאמני האוסף להתאמץ, לצאת נגד הקונצנזוס ולוותר על העמדה הכה חמימה שהם נמצאים בה. יש לזכור שמדובר בדיוק באותם יוצרים שאמנם יצאו נגד המדיניות של בוש אבל רק אחרי שהדיקסי צ'יקס ואמינם העזו לעשות זאת. היום, שוב, לא תשמעו אותם כותבים שירים נגד מנגנוני הלובי החזקים שעדיין פועלים בוושינגנטון (למרות שאובמה כבר שם). הם לא ידברו יותר מדי על ביטוח הבריאות האמריקאי שעוד לא ברור אם ייצא לפועל וגם לא ידרשו מאובמה להטיל סנקציות חזקות יותר על ישראל. יתרה מזאת, מאז הבחירה של אובמה הם אפילו הפסיקו להתמרמר על המלחמות המיותרות בעירק ובאפגנסטין – למרות שגם בחודשים האחרונים עשרות אלפי חיילים אמריקאים מצאו עצמם על מטוס, בדרך למדבריות שכוחות האל הללו. וכל זה למה? פשוט כי הנושאים הללו הם לא סקסיים מספיק, הם לא מעמידים באור הזרקורים. הם אפילו יכולים – חס וחלילה – לפגוע במכירת האלבומים.

האוסף "Hear To Help" הוא ריק. היה קל להרים אותו ועוד יותר קל לגרוף בזכותו קרדיט, אך הוא לא באמת עושה כלום. הוא מציין את הברור מאליו, מנציח את המסכנות של תושבי האיטי ולא מביא לשינוי אמיתי. הוא מבזה את האמנים שמשתתפים בו ויותר מזה – מכתים את כל הסצנה שהם מייצגים וגורם לכל העולם להסתכל על התרבות האלטרנטיבית כעל עוד מוצר של בעלי העניבות. אז נכון, באיזשהו מקום הם באמת כאלו, אבל ראבאק – לפחות תגרמו לנו להאמין שאתם לא סתם פרצוף יפה ובאמת מייצגים אלטרנטיבה לסדר הקיים. האוסף הזה הופך את כל המשתתפים בו לחיילים הפשוטים ביותר של הסתם וחבל. עם קצת ביצים הם היו יכולים להיות הרבה יותר מזה.