איפור חדיש

מי שטרם בחר לעצמו תחפושת יכול לספוג לא מעט השראה מאסופת הקליפים הבאה. לקראת החג קיבץ המדור כמה קליפים פורימיים ברוחם. אף אחד מהם אינו של ליידי גאגא, וגם לא של כל להקות האינדי המתחכמות של השנים האחרונות שמחברות בין שירים עצובים לקליפים שמתחפשים בהם לחיות.

אחד האימג'ים האיקוניים של האייטיז הוא פרדי מרקורי שואב אבק בחצאית מיני, עקבים, ציצים, פאה ושפם. במסגרת פרודיה לאופרת הסבון הבריטית הוותיקה “Coronation Street” התלבשו כל ארבעת חברי קווין בדראג. בקטע אחר בקליפ מצטרף מרקורי לבלט המלכותי בתפקיד רקדן הבלט הרוסי המנוח ואצלב ניז'ינסקי. מרקורי הסכים לגלח את השפם כדי להיות אמין יותר בתור ניז'ינסקי, אבל השאיר אותו בתפקיד הפרחה המנצ'סטרית.

הדרך הקלה לשלאגר היא לבצע להיט נושן ונשכח, ולשדרג אותו על ידי לוק קיצוני וקליפ מטופש. זה בדיוק מה שעשה ההרכב הלונדוני Doctor and the Medics באייטיז עם שיר הסיקסטיז "Spirit in the Sky" של נורמן גרינבאום. 17 שנה לאחר המקור הקליט הדוקטור את השיר מחדש והגיע עם הביצוע למקום הראשון במצעד בלא פחות מ-32 מדינות. הלוק של ההרכב, ששילב אופנה גותית, קמצוצי פסיכדליה ותיאטרון קבוקי, ראוי במיוחד להערכה. אמנם הפאה הפושטית של המתופף קצת מביכה, אבל אי אפשר שלא להעריך את מראה "כלתו של פרנקנשטיין" של זמרות הליווי (המכונות The Anadin Brother, על שם מותג משככי הכאבים הבריטי).

בלהיט הפרידה שלו מתקופת הגלאם, ממצה דיוויד בואי את אתוס משחקי הג'נדר של הז'אנר – בטקסט וגם במראה כמובן. עם שיער אדום בתספורת נוצות, רטייה של פיראט פלוס עגיל ג'יפסי תואם, אוברול אדום, מגפי פלטפורמה ומטפחת על הצוואר, מדגמן בואי את מיטב אופנת הגלאם הנוצצת של המחצית הראשונה של הסבנטיז.

לפני שנה בדיוק הלך לעולמו לאקס אינטיריור, סולן מלכי הסייקובילי, הקראמפס. הוא היה מעין שילוב של אלביס גותי, פרנקשטיין בדראג ורופא השיניים הסדיסט שגילם סטיב מרטין ב"חנות קטנה ומטריפה". והוא אהב ללבוש בגדים עשויים ויניל. ובזמן שלאקס התפתל והשתולל, עמדה לידו אשתו הגיטריסטית – נסיכת הקרח פויזן אייבי – באדישות קולית.

הקראמפס הצטיינו בהופעות חיות תיאטרליות והכניסו אלמנט חזק של פרפורמנס לעולם הפאנק. אמנם "בחורה ערומה נופלת במדרגות" הוא שיר מאוחר שלהם, מאמצע שנות התשעים, אבל הקליפ שלו מתאים בול לאווירת החג.

אצל הביסטי בויז כל יום פורים. הבחורים האלה אוהבים להתחפש, והם עשו את זה הכי טוב כשספייק ג'ונז הפך אותם לכוכבי סדרת משטרה סבנטיזית משופמים בקליפ ל“Sabotage”. כמה שנים מאוחר יותר נכנסו שלושת הראפרים היהודים לחליפות פועלי בניין יפניים, שנראים כמו חליפות של פאוואר ריינג'רס, ונסעו לטוקיו לצלם פרודיה לסרט מפלצות יפני לקליפ של “Intergalactic”.

טויה ווילקוקס, רעייתו של גיטריסט קינג קרימזון רוברט פריפ, הייתה דמות אקסצנטרית על מפת הפופ הבריטית מאז ימי הפאנק. בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היא עמדה בחזית להקה הנושאת את שמה הפרטי, וצווחה חזק יותר מכל ג'ינג'ית אחרת. לא שהיו חסרות באייטיז בחורות עם לוק משוגע, אבל ליד טויה אפילו סינדי לאופר נראית כמו מזכירה בסוכנות ביטוח. הנה הגברת ברגע שיא, עם תספורת האצבע בשטקר המפורסמת שלה.

מובן שדראג הוא אחת האופציות הקלות והזמינות ביותר עבור גברים בפורים, אבל גם אם מדובר רק ביום אחד בשנה, מדובר באקט רב רושם. ודיוויין הוא ההוכחה הניצחת שלא צריך רגליים ארוכות ודקות בשביל להיות דראג-קווין מוצלחת.

דיוויין, שנולד בשם גלן מילסטד, היה חבר ילדות שמנמן של מי שיהפוך להיות אחד מקולנועני הקאלט המובילים של אמריקה, ג'ון ווטרס. הם הכירו בבית-ספר בבולטימור והתחברו בגלל ששניהם היו לא מקובלים ושניהם אהבו להתמסטל. מי היה מאמין שגלן השמן יהפוך לדראג-קווין השערורייתי ביותר בהיסטוריה, עם לוק מבהיל שהוא שילוב של ג'יין מאנספילד, משה איש כסית ובובו הליצן? כנראה שרק ווטרס, שעבורו דיוויין הייתה מוזה.
בנוסף לקריירת משחק בעולם הקאמפי של ווטרס, נהיה דיוויין גם כוכב דיסקו והיי-אנרג'י. בלהיט הזה הוא משתף את הקהל בדעתו על עצמו.

Shonen Knife, הלהקה החמודה בעולם, פועלת מתחילת שנות השמונים ועושה באבלגאם פופ דרך הפילטר של הראמונז. במשך השנים צברו שלושת היפניות מעריצים רבים – מתרסטון מור ועד קורט קוביין – וכשזה מגיע לגראז'-פופ בטעם מרשמלו ובצבע מסטיק, שונן נייף עוקפות את כל היתר בסיבוב.

להקתו של חיים ויץ החיפאי, הוא ג'ין סימונס השדון, עשתה קריירה מרוק-כבד מטופש, תחפושות אקסטרווגנטיות ואיפור פנים קונספטואלי, שבמסגרתו נושא כל חבר להקה פרסונה סימבולית אחרת, משועל ועד איש חלל. בסבנטיז התחפשו ילדים לקיס אפילו בארץ – לדעתי הגיע הזמן להחזיר את התחפושת הזו לאופנה.

האגדה מספרת שאדם אנט ניגש למלקולם מקלארן, האיש שהמציא את הסקס פיסטולס, וביקש ממנו לנהל אותו. מקלארן אמר לו שאין לו זמן אבל נתן לו עצה אחת, על חשבון הבית: לצייר פס לבן על האף. אדם לקח את העצה והגיע לראש המצעד ב-81' עם שני להיטים רצופים. הקליפים ממקמים אותו במאה ה-19 – פעם בתור שודד דרכים מגונדר ופעם בתור נסיך עם פסים מצוירים על הלחי.

אחד מכוכבי הסינתפופ החביבים עלי הוא הווארד ג'ונס. אמנם היום הוא דומה לג'ון ליתגו, אבל תראו איזה חמוד הוא היה ב-84', כשהוא הסתובב ברחובות לונדון ובירך לשלום את העוברים והשווים. כיאה לקליפ של שיר שמטרתו לקדם את השלום והאחווה בין העמים, לבש ג'ונס חולצה עם דגלים של מדינות שונות, שמשתלבת נהדר עם התספורת וכל היתר לטוטאל-לוק אייטיזי קיצוני במיוחד.
לג'ונס מצטרפים בקליפ סטטיסטים בתלבושות פולקלור שונות, ממש כמו תחפושות האולדסקול שאליהם היינו מתחפשים בפורים באייטיז – סינית בקימונו, רקדנית ספרדיה וכאלה. ובסוף הקליפ בני כל העמים חוצים את התמזה בצעדי דילוג קלילים לצלילי השיר המעולה. מדובר ברגע VHI-Classics לא פחות ממושלם.

קבלו את מייקל בנסון בדראג – בתפקיד המלאכית המענטזת - ואיגי דיין בתור זברה חמודה בקליפ הקלאסי של משינה ל"שלח לי מלאך" מ"זהו זה". כמו שאמר אחד הטוקבקיסטים ביוטיוב: "איפה יש היום דברים כאלה?". לשאלתו: ביוטיוב.

ברור שהקליפ של משינה הושפע מהקליפ של “It Must be Love” של מאדנס, אבל יותר מזה נראה לי שהוא הושפע מהקליפ של “Why Can't I Be You?” של הקיור שיצא באותה שנה, ומתגאה גם הוא בתחפושות ובכוריאוגרפיה של להקת בנים. וכמו שפרדי מרקורי השאיר את השפם כשהתחפש לבחורה, כך גם הסולן רוברט סמית לא מוותר על התסרוקת, הליפסטיק ונעלי ההתעמלות הלבנות אפילו כשהוא דב.

אני לא בטוחה לגבי הדיוק ההיסטורי של התחפושות בקליפ של “Safety Dance” – להיטה הגדול של להקת הניו-וייב בקנדית Men Without Hats – אבל מהקליפ נראה שהיה שמח בכפרים בימי הביניים. במיוחד אם יש בהם גמד בתחפושת של ליצן חצר.

פרס ההרכב שמתלבש הכי אידיוטי מגיע לצמד Haysi Fantayzee שחוץ מגרדרובה מפוקפקת באמת לא היה לו יותר מדי מה להציע. לשני חברי הצמד היו ראסטות. הם לבשו בלויים משודרגים, ולמעשה הביאו למצעדים את אופנת ההומלסים הנוצצים (לפעמים הבחורה עשתה את זה בביקיני). היוטיוב מלא בגרסאות שונות ללהיטיהם המעטים, ובכל אחד מהקליפים ניתן להתרשם מוורסיה מעט שונה של הלוק.