וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מעבר לקשת

10.3.2010 / 8:00

ענני פסימיות מרחפים מעל גיבורי "מה שאבד", בחלקו ספר מתח ובחלקו ספר מוטיבציה, אבל המחברת, קתרין או'פלין, מצליחה למצוא ביניהם גם כמה קרני שמש

לאחר שהחליף ביל קלינטון את ג'ורג' בוש האב בתפקיד נשיא ארצות הברית, החלה אמריקה לצאת בהדרגה מהמיתון, והקפיטליזם שב לפרוח במלוא הדרו. השגשוג הגדול במהלך שנותיו של קלינטון הצמיח לא מעט סרטים שעסקו בצד השני שלו, זה ששם במרכז את קטנותו של העובד. ב-1994 יצר ברנש אלמוני בשם קווין סמית' את "מוכרים בלבד", סרט על שני זבנים אפורים מניו ג'רזי שהמכולת שבה הם עובדים היא מרכז חייהם. ההצלחה הבלתי צפויה של ג'יי ובוב השקט הביאה לסרט ההמשך, "עכברי הקניון", שביקר בקול עמוק עוד יותר את התרבות הבזויה של שוטטות בקניונים כצורת בילוי, ושוב הבליט את ריקנותם של העובדים, המתבוססים לעד במשרות בשכר מינימום ורואים את חייהם שוקעים לנצח במסדרונות ללא מוצא.

עבודה בקניון היא משרה שנחשבת זמנית במטרופולין גדול ורווי אפשרויות תעסוקה, אבל לא באזורי הספר. בעיר כמו ברמינגהאם שבווסט מידלנדס באנגליה אתה אמור להיות אסיר תודה על כך שיש לך בכלל מקור פרנסה. קתרין או'פלין, ילידת העיר, חשה זאת על בשרה, ולאחר היסטוריה ארוכה שכללה זבנות בחנות דיסקים ושוטטות כלקוחה סמויה בקניון, כתבה ב-2007 את "מה שאבד" (תרגום: עפרה אביגד), ספר הביכורים שלה, שזכה בפרס קוסטה היוקרתי והיה מועמד לפרסים נוספים.

נקודת המוצא של הרומן היא 1984, השנה שבה מחליטה נערה יתומה מאם ששמה קייט מיני למלא את זמנה במשימות בילוש. המשימות הללו מתרכזות ליד קניון "גרין אוקס" בברמינגהאם, והיא מבצעת אותן מלווה בקוף צעצוע בשם מיקי. 19 שנים לאחר שנעלמה בלי להותיר עקבות, נזכרים בה שני עובדים של הקניון – קורט, איש שירותי האבטחה, וליסה, אחראית משמרת בחנות הדיסקים הגדולה - ומנסים להתחקות אחרי עקבותיה. ככל שהיחסים בין קורט וליסה מתהדקים, כך הם חושפים יותר סודות על עצמם ועל הסובבים אותם.

מפלצת בטון

או'פלין טוותה סיפור השוזר בתוכו תעלומה, ביקורת חברתית ואלמנטים פארה-פסיכולוגיים. העלילה רצופת פואנטות וטוויסטים מפתיעים, שבולטים בעיקר על רקע הסטטיות של גיבוריה. אם לדייק, יש ב"מה שאבד" גיבור אחד – קניון גרין אוקס, וכל השאר הם שחקני משנה. מנקודת המבט של ליסה, קורט, קרוביהם וגם הלקוחות, גרין אוקס הוא מפלצת בטון שבולעת את כל מי שעובר בשעריה. הם מיואשים ממצבם, מתביישים בסטטוס שלהם, לא רואים אפשרות להתקדם ושוקעים בשנאה תהומית למקום, למה שהוא מייצג ולדרך החלולה שבה הם צועדים.

מי שחורג מהשאר הוא גאווין, שותפו החפרן של קורט לסיורי הלילה, שלאחר שנים בתפקיד מגלה הזדהות מוחלטת עם הקניון ולא מקבל את העובדה שעבור כל השאר המקום מייצג בדידות ושיממון. בולט במיוחד הדיאלוג שבו מסביר גאווין לקורט על השלבים השונים בהתפתחותו של הקניון, ולא מבין מדוע בן שיחו אינו מתייק במוחו את פרטי הטריוויה הרבים. כך ננעלת השיחה ביניהם (עמוד 198): "קורט הסב את מבטו. 'יכול להיות ששמעתי את זה פעם. אולי יהיה לך קשה להאמין, אבל אני לא אוגר פרטים מהסוג הזה'. גאווין שיפד אותו במבטו החודרני. 'אתה צודק. באמת קשה לי להאמין'".

מובן שלא ניתן לתלות את הקיבעון והבינוניות במבנה מפלצתי, מכוער ומאיים ככל שיהיה, ולכן האצבע המאשימה של או'פלין אינה מופנית לעבר הקניון, אלא כלפי כל הדמויות הסובבות אותו. ליסה וקורט מרגישים שעוד מילדות מצולמים כל חייהם בטלוויזיה במעגל סגור, בלי אפשרות לקבל קצת אוויר מהעולם שבחוץ ולברוח מהמסגרת הנוקשה בה גדלו. העבודה בגרין אוקס היא רק התחנה האחרונה בשיטוט האינסופי שלהם ובניסיון לצאת מהמסגרת שמכתיב גורלו של כל מי שגדל בברמינגהאם. אך האם באמת אין להם פתחי מילוט? ליסה מיטיבה להסביר את המכשול העיקרי העומד בדרכם – הניוון המחשבתי (עמוד 208): "אני יוצאת כל בוקר לעבודה וחושבת שבדרך אני אתעמק באיזה נושא... אבל בתוך כמה דקות כל מה שיש לי בראש זה 'רמזור', 'מכונית כחולה' ו'שמיים אפורים'".

"מה שאבד" מציג תמונה קודרת, אולם בין כל ענני הפסימיות ניתן בהחלט למצוא בו כמה קרני שמש. אפשר לראות בו סוג של ספר מוטיבציה, המטיף לשינוי בדרך מפורשת פחות אך יעילה ומעניינת יותר מזו של ספרי ההדרכה וההאדרה העצמית הקונבנציונליים. בדומה לדמויות שלה, גם או'פלין נכנסה לעתים לדרכים ללא מוצא ונתקעה עם העלילה, אבל בסופו של דבר יצרה חוויה מעניינת, מפתיעה וראויה לקריאה.

קתרין או'פלין, "מה שאבד", תרגום: עפרה אביגד, 256 עמ' / מטר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully