קשר משפחתי: ג'וסיה וולף משאיר את האח בצל

הצמד האירי לואו סי עושה רוק איטי שקצת קשה להגדיר. אם מתעקשים, אפשר להגיד שהם נעים בין פוסט-רוק לקראוטרוק לשוגייז - שזה בעצם להגיד הרבה אבל לא להגיד כלום. חוץ מזה שהם נשמעים מעולה, יש לסולנית שלהם, בילי, בעיה גדולה: היא אוהבת להעביר רק חצאי אמיתות ולא לספק תמונה מלאה. בהתאם לזאת, כשהיא פונה אליי בשיר הזה וחוזרת שוב ושוב על המנטרה "מעולם לא הייתי שלך", היא לא מספרת לכם שהיא היתה יכולה להיות שלי – אבל אני פשוט העדפתי לנסות את מזלי עם ג'מינה פרל.

הדלטה מירור לקחו את "Blind" של טי.וי און דה רדיו, עשו בו טוויקים קטנים והתאימו אותו לחלוטין לצ'יל-וייב שלהם. ולא שהם היו צריכים לעבוד קשה - מלכתחילה לא מדובר בשיר הכי אנרגטי בעולם.

"Jet Lag", אלבום הבכורה של ג'וסיה וולף (האח של יוני וולף איי-קיי-איי ?Why, שגם חוזרים לארץ ב-29 באפריל), מצא את עצמו השבוע בכל הרשתות שמכבדות את עצמן. לא אשקר לכם - האח המוכשר יותר הוא יוני, אין בכך ספק, אך גם ג'וסיה מספק כמה רגעים מוצלחים, ובהם למשל השיר הנ"ל, המכיל שורה שלסולד משפחות שכמותי קל להתחבר אליה: "אני רוצה בחורה בלי משפחה". וואו, הלוואי וכל הבחורות בעולם היו נטולות משפחה.

לא סתם שי אנד הים קראו לשיר החדש שלהם "גנבים", שכן הם הצליחו לאחרונה, בדרך פלא, לגנוב ולשדוד כישרון של מישהי לא ידועה ולשתול אותו בתוך זואי דשנל. אחרת, אי אפשר להסביר את הקפיצה באיכות השירים החדשים שלהם אל מול אלו של אלבום הבכורה.

"אנשים או שנאו אותנו או אהבו אותנו. או שהם חשבו שאנחנו בסדר" אמר פעם מיטץ' הדברג על להקה שלא ברור אם באמת היתה לו. הציטוט הזה מסתדר לחלוטין גם עם הניו-פורנוגרפרס, כי תמיד נדמה לי שכל הסובבים אותי או ממש מעריצים אותם או בכלל לא מסוגלים לסבול אותם, ובעיני הם תמיד היו רק "בסדר". לא יותר ולא פחות. אל השיר החדש הזה הגעתי באותה גישה, אך לאחר כמה האזנות הגעתי למסקנה שלמרות הרוק הנייטיזי שבוקע ממנו, אני יותר ממחבב אותו.

האלבום החדש של לאב איז אול דלף. כבר חפרתי על הלהקה הזו כל כך הרבה במדור, שכל מה שנשאר לי להגיד לכם הוא לעשות הכל כדי להשיג אותו.

פשיון פיט לא ינוחו עד שהם יגרמו לכל שיר בעולם להישמע כמו עוד שיר של פשיון פיט. האמת, זו מטרה לא רעה בכלל. הקורבנות הנוכחיים שלהם הם Two Door Cinema Club, הרכב שבלי הנגיעות של פשיון פיט לא היה שווה את הזמן שלכם.

אם הייתי צריך לכתוב שיר, סביר להניח שהיה יוצא לי משהו כמו "Skydiving" של טוויזל. הרי המילים של הקטע הזה הן בדיוק עליי: "איים-סו-פליי/ זה מרגיש כאילו שאני עושה צניחה חופשית/ ואני לא הולך לשקר בקשר לזה/ איים-סו-פליי".

ואם אנחנו כבר באווירה חסרת עומק, אז חייבים לשמוע את הקטע המטופש (והמגניב) של הרגע - סוג של היפ-הופ צ'יפמנקס חמים וכיפי (כל חלק בהגדרה הזו שחוק, אך אין דרך טובה יותר להבהיר את הנקודה) שלגמרי עושה שמח, אבל לא מילימטר יותר.

נדמה לי שהייפרבאבל רואים עצמם ממשיכי הדרך הישירים של הלן לאב והבאבלגאם-ספיד-Twee שלהם, אבל אין בהם את המורכבות המתבקשת ואת הטקסטים מלאי החוכמות. הם פשוט עושים אלקטרוניקה טראשית ומחויכת, שמורידה את סף האינטליגנציה של המדור של השבוע למינימום. ובכל זאת, איך אפשר לא להתייחס לשיר הזה כשיש בו שורות כמו "לא היית גונבת מכונית/ לא היית גונבת די-וי-די/ אפילו לא היית מורידה אם-פי-3 לא חוקי/ אז למה גנבת לי את הלב"?

קצת מצחיק ששיר שצוחק על תרבות הצריכה ועל כך שאנחנו קונים מוצרים רק על בסיס העיצוב של האריזה וללא קשר לאיכות המוצר מגיע דווקא מהגורילאז - הלהקה הכי ממותגת וארוזה שיש. ואפילו לא נראה לי שהם סרקסטיים פה. מה קורה דיימון? איפה המודעות העצמית? כשהיית בבלר זה לא היה קורה.

את איזי-אי המבוגרים אוהבים. הילדים בטח מכירים אותו בתור הניגר עם גישה שמת מאיידס ומתישהו רב עם ד"ר דרה וסנופ דוג - אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא האיש שעיצב את הגנסטא-ראפ והוביל אותו לאן שהוא היום. הוא דיבר על ביצ'ס ופשע בתחנות רדיו וטלוויזיה ארציות לפני כולם, והוא היה חתיכת ראפר מצוין. בימים אלו יוצא מחדש אלבום הבכורה שלו, שהופק על ידי ד"ר דרה ודיג'יי ילה, בגרסה מיוחדת עם מאסטרינג חדש וחותמת אישור של סנופ דוג (שזה איזו שטות שיווקית שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתה). זו הזדמנות מצוינת לשמוע את הקטע הקלאסי והמדהים הזה, שלגמרי מזכיר לי את הימים הישנים בשכונה. ביץ'.

השיר שסוגר את המיקסטייפ זה קטע שחייבים להקשיב למילים שלו. ראאאאנדי הוא שיתוף פעולה בין הקומיקאי עזיז אנסארי ודייב סיטאק מטיוי און דה רדיו והולך לצאת להם מיקסטייפ משותף בקרוב. "כועעעעעס" הוא הקטע הראשון מתוכו, ועזיז מתעצבן בו על כל מיני ראפרים שלא שולחים להם בתים למיקסטייפ ומתקשרים באיטיות. על ד"ר דרה נאמר "הקטע החדש היחיד ששמעתי ממך בעשר השנים האחרונות היה חמש שניות בפרסומת של ד"ר פפר", על לודאקריס: "אתה איטי יותר ממיונז!", על דרייק הם צוחקים שעדיין יש לו חשבון בהוטמייל ועל קניה ווסט הם מתלוננים שהוא רק מעדכן את הבלוג שלו ומעצב נעליים במקום לכתוב מוזיקה: "אולי תכתוב מילים על נעליים, תעשה מהם ראפ ותשלח לנו"? מבריק.