פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רשמקול 80

      ג'יימס בראון אולי צדק כשכתב שזה עולם של גברים, אבל הקאסט של אגוזי לובש שמלה בספיישל נשים לכבוד יום האישה הבינלאומי

      בעוד עולם המוזיקה שופע זמרות, חלקן מהזוהרות והחשובות שבכוכביו, הרי שבכל הנוגע לנגנים ולמפיקים שמאחורי הקלעים, היחס משתנה באופן קיצוני לרעה. אפשר לנסות להסביר זאת במגוון דרכים, למשל בתיאוריות של יחסי כוחות מגדריים וכלכליים, מניעים פסיכולוגיים והשתלשלויות היסטוריות, אך הנתונים נותרים כמות שהם.

      מי שעוקב אחר המדור יודע שבנות תופסות בו חלק גדול למדי כדרך קבע, אך לרוב אלה בעיקר הזמרות האהובות עלינו (כפי שהיה במדור לפני שבועיים). לעומת זאת, לרגל יום האישה הבינלאומי שיתקיים בשני הקרוב – פודאקסט זה מוקדש כולו לנשים שהן המפיקות של המוזיקה עצמה.

      Tokimonsta – The World is Ours // beat tape // 0:01

      Little Dragon – Never Never // Peacefrog // 3:25

      Georgia Anne Muldrow – Roses pt.2 (instrumental) // Epistrophik Peach Sound // 6:50

      מלבד כמה יוצרות מאז'וריות כביורק, מיסי אליוט ואריקה באדו, שלא רק משמשות פנים של יצירותיהן אלא גם מעורבות בכל שלבי היצירה (במקרה של מיסי מדובר גם בהפקת אמנים אחרים), עולם המוזיקה היה ונשאר, כפי שאמר ג'יימס בראון, עולם של גברים.

      ישנן כמובן גם יוצאות מן הכלל, כמו סילביה רובינסון, בעלת הבית המפורסמת לשמצה של שוגרהיל רקורדס (לייבל הראפ הראשון), אך לרוב, פעלו נשים בעולם זה כמעט תמיד בצילם ובחסותם של גברים. אפילו בתחום שווה הזדמנויות באופן יחסי כמוזיקה אלקטרונית, שבו חשיבותה של הזהות הפרסונלית מצומצם למדי, הן עדיין מיעוט שרק בעשור האחרון הולך וגדל.

      תקליטניות צמרת או מתוות דרך אפשר למצוא יותר בקלות, חלקן אף כאלו שלקחו חלק אינטגרלי בלידתן של סצינות שונות (כתקליטיות הדראם'נ'בייס; דיג'יי ראפ, כמיסטרי, סטורם או עדי לב בארץ), בעמדות מפתח מבוססות (כשלישיית השדרניות של רדיו1 של הבי.בי.סי; מארי אן הובס, אנני נייטינגייל ואנני מאק) ונוספות.

      אלא שנדמה שהיו אלה גלי האלקטרו והמינימל-טכנו של תחילת שנות האלפיים, שמשום מה גרמו לפריחה חסרת תקדים בתחום. בנוסף, כפי שרוב הדיג'ייז לא נותרים סטטיים עם טעמם המוזיקלי, אותן יוצרות ומפיקות כבר פרצו מעבר וביןה חומות הסגנוניות שאיתן החלו את הדרך. רשימה חלקית: קאסי, קלואי, אניה שניידר, אלן אליין ומיס פיטס, היא מעיין נידם הישראלית (שמופיעות כולן בקאסט), וכן מאגדה, היידי, דינקי, מרגרט דיגאס, סטפי, וורה, מ.י.ה (לא הזמרת הסרי-לנקית), ג'ניפר קרדיני, אדה, מוניקה קרוז או טאמה סומו, שאף תנגן בארץ בשבוע הבא בליין של פקוטק.

      Nina Kraviz – I’m Gonna Get You // Rekids // 9:30

      Miss Fitz – Woods // Contexterrior // 18:00

      Anja Schneider – iThought // Mobilee // 23:40

      Emilie Nana – I Missed the Boat // Compost Black // 28:50

      Alif Tree – Reality (Chloe remix) // Compost // 32:23

      Loco Dice – How Do I Know?! (Cassy remix) // Desolat // 41:00

      Alison Tara – Two Girls (Makeout Session) // Dirty Trick // 44:35

      Uffie – Pop the Glock (Ellen Allien Bang the Glock remix) // Because // 49:45

      אחד הלייבלים החשובים והמשפיעים כיום על קו התפר שבין מינימאל-טכנו להאוס מהזן העמוק הוא Underground Quality של ג'ס אד, שמלבד הפקותיו שלו מרכז סביבו מפיקים צעירים ובולטים כלבון וינסנט ואנטון זאפ, שמקדמים בימינו שילוב מהפנט ובעל מינונים מדויקים של אולד סקול וניו סקול.

      אחת התגליות הכי מרעננות של ג'אס אד היא נינה קרביץ הרוסייה, שתתקלט הלילה (חמישי 4.3) במסיבה של N-Factorial במועדון הבלוק. אמנם יש לה בקושי 3 תקליטים בדיסקוגרפיה, אך כאשר אלו הם ביטים האוסיים תפורים למשעי מעליהם היא מדקלמת גסויות וגם שרה, וכשמוסיפים לכך את הדיבור על יכולותיה בעמדה, נוצרת מסה קריטית שמעוררת ציפיות גבוהות.

      Subeena – Analyse // Planet Mu // 55:40

      Cooly G – Ping // Black Market // 58:40

      Cooly G – Weekend Fly // Hyperdub // 60:15

      Mizz Beats – My World // Deep Medi // 62:35

      Ikonika – Sarah Michael // Hyperdub // 65:35

      Fever Ray – Stranger Than Kindness // Rabid // 69:30

      גם את המחוזות שמעבר להאוס-טכנו לא זנחנו, כשלדרך יצאנו עם ביטים של טוקימונסטה וג'ורג'יה אן מולדרו, מפיקות שפועלות בסצינת ההיפ-הופ שבין פליינג לוטוס ללייבל סטונז ת'רואו בלוס אנג'לס. או ההרכבים ליטל דראגון ופיבר ריי, שבין אינדי לאלקטרוניקה. הנ"ל מופיעים אצלנו כבר בפעם המי-יודע כמה ונמצאים הפעם בשני עבריו השונים של המיקס. ההרכבים של היוצרות האלו מתהדרים בזמרות שהן פרסונות מוזיקליות בולטות, המנווטות את הרכביהן באופן מעורר התפעלות.

      אך בעוד מרבית מפיקות הטכנו/האוס שבמיקס מוצאות בברלין את מרכז הווייתן, בלונדון אנחנו פוגשים את סאבינה, מיז ביטס, איקוניקה וקולי ג'י, שמאתגרות, כל אחת בדרכה הייחודית, את הגבולות המטשטשים ממילא שבין סצינות הדאבסטפ, הפאנקי ושאר יוצאי חלציו של ה-UK גאראג' שכולם כה מתקשים לתאר בימים אלו (ראו הפניה לכתבה בפיצ'פורק בלינק למטה). את מי שכחנו?

      רשמקול ברשת