נביא או לא?

אמנם השנה יש עשרה מועמדים בקטגוריה הזאת במקום החמישה המסורתיים, אבל אתם יודעים מה? גם אם היו 20 מועמדים זה לא היה משנה בכלל. כי בפועל רק שני סרטים מתמודדים ביניהם על הפרס: "אווטאר" – הסרט היקר ביותר והמכניס ביותר בהיסטוריה של הקולנוע; ו"מטען הכאב" חביב המבקרים – סרט המלחמה הצנוע והצנום של קתרין ביגלו, שעלה 11 מיליון דולר בלבד.

בואו נסתכל לרגע על העובדות היבשות. בחודשים הספורים שעברו מאז צאתו הספיק "אווטאר" (שאותו כתב וביים ג'יימס "מלך העולם" קמרון) להפוך לתופעה תרבותית מהסוג שרואים רק פעם בדור. לעזאזל, אפילו סבתא שלי ראתה אותו פעמיים. את "מטען הכאב", לעומת זאת, כמעט אף אחד לא ראה ולא עזרו כל המחמאות וכל הסופרלטיבים שהורעפו עליו.

היות וסרטים שאף אחד לא ראה אינם טובים לרייטינג, והיות שההחלטה להכפיל את מספר המועמדים בקטגוריה הזאת לעשרה סרטים נבעה מלכתחילה מרצון להתחנף לקהל ולהעלות את אחוזי הצפייה בטקס, "אווטאר" בהחלט נראה כמו הזוכה הוודאי. נכון, הוא לא הסרט הטוב ביותר שנעשה השנה בהוליווד (וגם לא הסרט השני הכי טוב). ונכון, "ממזרים חסרי כבוד", "מחוז 9", "יהודי טוב", ו"למעלה", שנמנים עם המועמדים גם הם, שמים אותו בכיס הקטן של הכיס הקטן מבחינת איכות (וגם "מטען הכאב" שם אותו שם). אבל הזכייה של "אווטאר" עדיין תהיה מביכה פחות מהזכייה של "התרסקות" ב-2006, וגם זה משהו.

צריך לזכות: "ממזרים חסרי כבוד".
יזכה: "אווטאר".
היה צריך להיות מועמד: "מר שועל המהולל".

טוב, בגלל שכבר הענקנו את האוסקר בקטגוריית הסרט ל"אווטאר", אין לנו כעת שום בעיה לפסוח על ג'יימס קמרון בקטגוריה הזאת, ולהעניק את פסלון הבימוי, לראשונה בהיסטוריה של האוסקרים, לבמאית.

לאחר קריירה ארוכה שבמהלכה התעקשה לעשות סרטי אקשן עמוסי אדרנלין (ובהם "נקודת פריצה", "פלדה כחולה", "ימים משונים", וכן, גם את "K-19" היא עשתה) , קת'רין ביגלו – חלוצה אמיצה שכמותה - סוף סוף זוכה להערכה שמגיעה לה. אין ספק ש"מטען הכאב" הוא סרטה הטוב ביותר. ואין ספק שהעובדה שהיא הייתה נשואה בעבר לקמרון (הוא זרק אותה כעבר שנה וחצי לטובת השחקנית לינדה המילטון) תהפוך את הזכייה הצפויה שלה למתוקה במיוחד.

צריכה לזכות: קתרין ביגלו ("מטען הכאב").
תזכה: קתרין ביגלו ("מטען הכאב").
היה צריך להיות מועמד: ספייק ג'ונז ("ארץ יצורי הפרא").

כולם מסכימים ביניהם שזאת השנה של ג'ף ברידג'ס. גם אני מסכים. למרבה המזל, התפקיד שהוא עושה ב"Crazy Heart", הסרט הקטן והלא רע בכלל שעליו הוא מועמד, רחוק מלבייש את הפירמה. למעשה, זו העבודה הטובה ביותר של ברידג'ס מאז אני לא יודע מתי.

ובכל זאת, כשברידג'ס יגבור על ג'ורג' קלוני ("תלוי באוויר"), מורגן פרימן ("אינוויקטוס"), ג'רמי רנר ("מטען הכאב") וקולין פירת' ("סינגל מן") ויעלה לקבל את הפרס שלו, הוא לא יקבל אותו רק בעבור האופן המשכנע והנוגע ללב שבו הוא מגלם את Bad Blake – זמר הקאנטרי האלכוהוליסט, המזדקן והמסכן שעומד במרכז "Crazy Heart". הוא יקבל אותו גם כאות הוקרה לקריירה מפוארת שכללה, בין השאר, את "הצגת הקולנוע האחרונה", "עיר שמנה", "טרון", "נערי בייקר המופלאים", "סטארמן", "פישר קינג" ו"ביג לבובסקי". מגיע לו, נו.

צריך לזכות: ג'ף ברידג'ס.
יזכה: ג'ף ברידג'ס.
היה צריך להיות מועמד: ניקולס קייג' ("פקד מושחת 2.0").

קצת הזויה הקטגוריה הזאת השנה. אבל גם כאן נראה שישנה פייבוריטית ברורה, וקוראים לה סנדרה בולוק. נו, לא הזוי?
"הזדמנות שנייה", הסרט שבעבורו מועמדת בולוק, הוא דרמת ספורט נוצרית נוראית שמזכירה מאוד את "פרשס" (רק שיש בה פוטבול, ודי הרבה אנשים לבנים שאוהבים את ישו).

למרות שהיריבה העיקרית של בולוק היא מריל סטריפ – שמועמדת הפעם על תפקידה ב"ג'ולי וג'וליה" - דווקא הלן מירן, שמגלמת את אישתו של לב טולסטוי ב"התחנה אחרונה", היא זאת שלטעמי הכי ראויה לפרס מבין חמש המועמדות. מה חבל, אם כן, שהזכייה שלה עבור "המלכה" לפני שנתיים די מוציאה אותה מהמירוץ.

אם להודות על האמת, בולוק – המגלמת ב"הזדמנות שנייה" עקרת בית עם תספורת מנופחת ומשקפי שמש תמידיים על הראש שמכניסה לבית משפחתה בחור צעיר ושמן מהפרוג'קטס – לא ממש הותירה אותי עם לסת שמוטה. היא בסך הכל עושה את השטיק הרגיל שלה. הולכת מהר על עקבים, מדברת בקשיחות בפלאפון - לא הרבה יותר מזה. אבל "הזדמנות שנייה" היה להיט ענק בארה"ב (הכנסותיו חצו את קו 200 מיליון דולר). וגם "ההצעה", הקומדיה הרומנטית שבה כיכבה בולוק השנה, שיחקה אותה מבחינה מסחרית, מה שהפך אותה לכוכבת הקופתית ביותר של 2009.

הזכייה של בולוק, אם כן, צפויה להעיד יותר על הפופולריות הגואה שלה מאשר על כישורי המשחק שבהם ניחנה. אבל עדיף שהיא תזכה השנה מאשר שזה יקרה בשנה שבה באמת יהיה חבל שמישהי אחרת תפסיד, והשנה, כאמור, היא לא ממש שנה כזאת.

צריכה לזכות: הלן מירן ("התחנה האחרונה").
תזכה: סנדרה בולוק ("הזדמנות שנייה").
הייתה צריכה להיות מועמדת: טילדה סווינטון ("ג'וליה").

כבר חודשים שכריסטוף וולץ, שמגלם את הנס "צייד היהודים" לנדה ב"ממזרים חסרי כבוד", מוביל את המירוץ הזה בביטחה. ובצדק גמור. קצת חבל שוודי הרלסון, שמועמד בעבור ההופעה העוצמתית והראויה לציון שלו ב"השליח", צריך להפסיד לו. אבל אין מה לעשות. גם הוא יחייך יפה למצלמה וימחא כפיים לשחקן האוסטרי, בשעה שזה יביא קצת כבוד למחנה של טרנטינו. בשלוש מלים: איטס א בינגו.

צריך לזכות: כריסטוף וולץ ("ממזרים חסרי כבוד").
יזכה: כריסטוף וולץ ("ממזרים חסרי כבוד").
היה צריך להיות מועמד: רוברט דובאל ("Crazy Heart").

גם כאן, כמו בקטגוריית שחקן המשנה, הסיפור נראה גמור. מוניק - מנחת הטוק שואו והקומיקאית שמגלמת את האמא האיומה והנוראית של פרשס ב"פרשס" – עובדת על נאום התודה האמוציונאלי והכאילו מאולתר שלה כבר שבועות ארוכים. לא יודע. מגי ג'ילנהול, שמגלמת את הלאב אינטרסט של ג'ף ברידג'ס ב"Crazy Heart", הרשימה אותי הרבה יותר. מאז "המזכירה" היא לא הייתה כל כך סקסית, ושברירית וסקסית. נו, ניחא. "פרשס" איט איז. הכינו את הממחטות. ותתפללו שקנייה ווסט לא יעלה על הבמה באמצע הנאום.

צריכה לזכות: מגי ג'ילנהל.
תזכה: מוניק.
הייתה צריכה להיות מועמדת: אנה פאריס ("עקוב ודווח").

"מחוז 9" המבריק, "לחנך את ג'ני" הרהוט והמבדר, "In the Loop" השנון והנשכני, ו"פרשס" – כולם (מלבד "פרשס") ראויים להיות מועמדים. ובכל זאת, נדמה שדווקא ג'ייסון רייטמן (שלא יזכה בקטגוריית הבימוי), ג'ורג' קלוני (שלא יזכה בקטגוריית המשחק) ו"תלוי באוויר" (שלא יזכה בקטגוריית הסרט) יהיו אלה שיגיחו מכאן כמנצחים. מדוע? כי רייטמן, דור שני בהוליווד, הוא הבמאי הצעיר הבולט של השנים האחרונות. והגיע הזמן להתחיל לתת לו פרסים.

צריכים לזכות: ניל בלומקמפ וטרי טאצ'ל ("מחוז 9").
יזכו: ג'ייסון רייטמן ושלדון טרנר ("תלוי באוויר").
היו צריכים להיות מועמדים: ווס אנדרסון ונוח באומבך ("מר שועל המהולל").

מבחינה איכותית, דומה שהקטגוריה הזאת – בה מתמודדים "ממזרים חסרי כבוד", "השליח", "מטען הכאב", "למעלה" ו"יהודי טוב" – היא החזקה מכולם. ובכל זאת, רק תסריט אחד יכול לזכות, והתסריט הזה אמור להיות זה שנכתב באמצעות עט הקסמים של קוונטין טרנטינו. כמו עם "ספרות זולה", גם הפעם הפרסים המרכזיים צפויים לחמוק מבין אצבעותיו. אין דבר. לפחות הפעם, בניגוד לזו הקודמת, הוא לא יצטרך לחלוק את הפסלון עם רוג'ר אייברי.

צריך לזכות: קוונטין טרנטינו ("ממזרים חסרי כבוד").
יזכה: קוונטין טרנטינו ("ממזרים חסרי כבוד").
היו צריכים להיות מועמדים: איוון וסם ראימי ("קח אותי לגיהינום").

"עג'מי" – דרמת הפשע היפואית של סכנדר קובטי וירון שני - הוא סרט אדיר, שאפתני, מרשים ומרגש - אבל הוא סרט ביכורים. וכמה שהוא מעולה, ודאי תסכימו איתי שהוא אינו מושלם. "סרט לבן" של מיכאל הנקה ו"נביא" של ז'אק אודיאר ("לבי החסיר פעימה"), שמתחרים עמו, לעומת זאת, הם שני סרטים מעולים של מאסטרים ותיקים שנמצאים בשיא כוחם.

אם לא די בכך, גם "הסוד שבעיניים", של חואן חוסה קמפנלה, שמוביל נכון לעכשיו בבורסת ההימורים, אינו פראייר, ואם אתם לא מאמינים לי אתם מוזמנים לשאול את אבנר שביט. בקיצור, עם כל הכבוד לכולם, באמת שכדאי להיכנס לפרופורציות. כבר שלוש שנים ברצף שמדינת ישראל הקטנה והלחוצה מצליחה להשחיל מועמד לחמישיית האוסקר. שלוש שנים ברצף. שלא לדבר על כל ההישגים החלומיים שאליהם מגיעים היוצרים המקומיים שלנו בין טקס אוסקר אחד למשנהו (כמו הזכייה של "לבנון" בפסטיבל ונציה האחרון, למשל). בסופו של דבר, וגם בתחילתו, זהו הסיפור האמיתי.

אז כן, הלוואי ש"עג'מי" יעשה את הבלתי ייאמן ויזכה. אבל תהיו פיירים. אם זה היה כדורגל, לא באמת הייתם מצפים מישראל לסיים במקום הראשון בבית מוות שבו משובצות גם גרמניה, צרפת וארגנטינה, נכון? סביר להניח שפשוט הייתם מסתפקים בלהיות שמחים וגאים על כך שהנבחרת עלתה למונדיאל.

לכן, באופן אישי, אני גם אהיה די שמח אם "נביא", המועמד הצרפתי, יפתיע וייקח את הפרס. למה? כי דרמת הכלא המעולה הזאת – ששאבה לא מעט השראה מ"החבר'ה הטובים" - פשוט עשתה לי את זה הרבה יותר מהסרטים האחרים ברשימה. ובכלל, מדובר באחד הסרטים הטובים והמספקים של השנה האחרונה. אבל בוא נהיה ריאליים. בשורה התחתונה, זה או הנקה, או הסרט הארגנטינאי. או שאולי, אולי..."עג'מי"? יאללה. שיהיה. מותר לבחורה לחלום, לא?

צריך לזכות: "נביא".
יזכה: "עג'מי".
היה צריך להיות מועמד: "Police, Adjective" (קורנליו פורומבויו, רומניה).