פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הערבי הטוב

      מתא הכלא של ארנון צדוק ומוחמד בכרי, דרך מרחץ הדמים של אסי דיין ועד קשיי התקשורת של "ביקור התזמורת", סרטים ישראלים רבים לפני "עג'מי" בדקו את מורכבות הקיום היהודי-ערבי. הנה הטובים שבהם

      "מאחורי הסורגים" (1984)

      כרזת הסרט מאחורי הסורגים (יח"צ)
      האמריקאים חשבו שצדוק הוא הערבי ובכרי הוא היהודי. כרזת "מאחורי הסורגים" (צילום: יח"צ)

      הראשונים להבין את הפוטנציאל האוסקרי של הסכסוך היהודי-ערבי היו האחים ברבש, שהושיבו בבית כלא אחד אסירים משני צדי המתרס. הם רק לא לקחו בחשבון שהקהל האמריקאי יתבלבל ויחשוב כי ארנון צדוק מגלם את הערבי ודווקא מוחמד בכרי הוא היהודי. למרות תמיכתו הברורה בדו-קיום, האקדמיה העדיפה על פני "מאחורי הסורגים" דווקא סרט שוויצרי, ובכך הפריכה את ההנחה שבאוסקר רק הפוליטיקה קובעת.

      "אוונטי פופולו" (1986)

      אוונטי פופולו (יח"צ)
      הערבי הפך לשיילוק. מתוך "אוונטי פופולו" (יח"צ)

      שנתיים אחרי שהאחים ברבש הציגו שוויון בין יהודים וערבים, הגיע רפי בוקאי הצעיר והראה שלפעמים הערבים הם קורבנות גדולים יותר מאיתנו. הוא עשה זאת באמצעות סאטירה מלחמתית עטורת פרסים, על שני טוראים מצריים התועים במדבר סיני בשלהי מלחמת ששת הימים ונקרים בדרכם בפטרול צה"לי. ברגע השיא של הסאטירה העצובה, ניכס לעצמו סלים דאו את המונולוג של שיילוק ובכך אילץ את הצד שמנגד להבין כי גם לערבים כואב כשדוקרים אותם.

      "נישואים פיקטיביים" (1989)

      נישואים פיקטיביים (imdb)
      בתפקיד הערבים: בראבא ויצפאן. כרזת "נישואים פיקטיביים" (צילום IMDB)

      הקולנוע הישראלי של שנות השמונים היה עוד יותר פוליטי וחתרני מאשר היום, ובהתאם לכך המשיכו יוצרים מקומיים לאמץ את נקודת המבט של הערבי. חיים בוזגלו, למשל, עשה זאת בסרטו הראשון, שבו גילם שלמה בראבא ישראלי ממוצע המעמיד פנים כי הוא פועל בניין ערבי. אלי יצפאן, הרבה לפני ימי החיקויים של מובארק, גילם מלצר ערבי.

      "גמר גביע" (1991)

      גמר גביע (imdb)
      יהודים, ערבים, מה זה משנה. כולנו בעד פאולו רוסי. כרזת "גמר גביע" (צילום: IMDB)

      בין קץ ממשלת האחדות להסכמי אוסלו, הנואשות של השמאל הישראלי להוכיח כי הדו-קיום אפשרי היתה גדולה מתמיד. דוגמה לכך היתה סרטו של איל חלפון על מלחמת לבנון, שמצא מכנה משותף בין החיילים הערבים והשבוי היהודי שלהם – התמיכה של שני הצדדים בנבחרת איטליה במונדיאל 1982. בסופו של דבר, האיטלקים זכו בגביע, ואנחנו נשארנו בבוץ.

      "החיים על פי אגפא" (1992)

      הסרט החיים על פי אגפא (מערכת וואלה! NEWS)
      זה ייגמר בדם. מתוך "החיים על פי אגפא" (צילום: יח"צ)

      שנה לאחר מכן הגיע כבר מבט פסימי יותר על עתידנו המשותף בארץ ישראל. אסי דיין השליך לפאב אחד את כל קצוות הקשת של החברה הישראלית, ובהם גם אשכנזים מיליטריסטיים, ערסים אלימים וטבח ערבי אחד. בניגוד לנעשה ב"אח הגדול" וכיאה למעמדו של דיין כנביא זעם, כאן זה הסתיים במרחץ דמים.

      "הכלה הסורית" (2004)

      הכלה הסורית (imdb)
      לפעמים, גם ביום בהיר לא רואים את דמשק. מתוך "הכלה הסורית" (צילום: IMDB)

      ערן ריקליס מתעסק יותר מכל במאי ישראלי אחר בגבולות השברירים שבין היהודים לערבים. הוא כתב את "גמר גביע" וגם ביים את "ביום בהיר רואים את דמשק" ואת "עץ לימון", שעסקו בנושא, אך סרטו הטוב ביותר הוא "הכלה הסורית", שבו הציג את סיפורה העגום של דרוזית מרמת הגולן העומדת להתחתן עם כוכב טלוויזיה סורי. קל זה לא יהיה.

      "עטאש - צימאון" (2004)

      עטאש (imdb)
      סוף כל סוף סרט על ערבים מאת ערבים. כרזת "עטאש - צימאון" (צילום: IMDB)

      לאחר שכל כך הרבה במאים יהודים התיימרו לשים את עצמם בעורם של הערבים, הגיע ב-2004 סרט שאשכרה נעשה בידי במאי ערבי ישראלי. תאופיק אבו-ואיל, שלמד באוניברסיטת תל אביב אך התקשה להסתדר במסגרת שלה, הגיש יצירה פיוטית על משפחה מאום אל-פאחם שבניה מתקוממים נגד שלטון היחיד האכזר של אביה. הסרט של אבו-ואיל קצר הצלחה ברחבי העולם, מכאן ועד קאן, אבל מאז די נעלמו עקבותיו.

      "אזור חופשי" (2005)

      אזור חופשי (imdb)
      לסלאו נגד עבאס. כרזת "אזור חופשי" (צילום: IMDB)

      כיאה ליוצר שמביים פעם בשנה סרטים המיועדים בעיקר לקהל בינלאומי, עסק עמוס גיתאי לא פעם בהיסטריה בהיסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי. כך הוא עשה ב-2005 גם בסרט זה, שבו גילמו נטלי פורטמן, חנה לסלאו והיאם עבאס שלוש נשים הנקלעות למסע משותף ברחבי הארץ. הסרט מסתיים ברגע שבו עבאס ולסלאו מתעמתות על רקע "חד גדיא" של חווה אלברשטיין – קטע מוזיקלי המבהיר לנו כי בדיוק כמו הקולנוע של גיתאי, גם הסכסוך הוא מעגל שאין לו סוף.

      "זרים" (2007)

      מתוך הסרט זרים - לירון לבו ולובנה אזאבל (יח"צ)
      התשובה היהודית-ערבית ל"רומיאו ויוליה". מתוך "זרים" (צילום: יח"צ)

      כפי שקורה גם ב"עג'מי", הקולנוע הישראלי אהב תמיד לתאר סיפורי "רומיאו ויוליה" בין יהודים וערבים. סיפור שכזה גם עומד במרכז סרטם של ארז תדמור וגיא נתיב, שבו מגלמים לירון לבו (שהתאהב בפורטמן במהלך צילומי "אזור חופשי") ולובנה אזאבל צעירים משני צדי המתרס הנפגשים במקרה בגרמניה ומפתחים סיפור אהבה כמעט בלתי אפשרי.

      "ביקור התזמורת" (2007)

      טריילר ביקור התזמורת (יח"צ)
      היה יכול לזכות באוסקר, אבל לא נתנו לו הזדמנות. מתוך "ביקור התזמורת" (צילום: יח"צ)

      האמת היא שמכל הסרטים הישראלים של השנים האחרונות, ל"ביקור התזמורת" היה את הסיכוי הגדול ביותר לזכות באוסקר. אחרי הכל, הסיפור על התזמורת המצרית שהולכת לאיבוד בעיירה ישראלית נידחת הוא קומדיה אנושית מהסוג שהאקדמיה כל כך אוהבת. אבל כיוון שהבמאי ערן קולירין הפגיש בין מצרים שלא יודעים עברית וישראלים שלא יודעים ערבית, הדמויות דיברו ביניהן אנגלית – ועובדה זו פסלה את המועמדות של הסרט.