לב אמריקאי

אז אמריקה אמרה את דברה, ובאופן די מפתיע לאומה שאינה - איך נאמר זאת בעדינות - הנורה המבהיקה בנברשת, היא העיפה את הפיינליסטים הנכונים בפרק ההדחה השני לעונה זו. צל"ש על מחשבה חופשית ועמוד שדרה יינתן ל"אמריקה" על כך שלא התרשמה מהמחמאות שהשופטים הרעיפו על מישל דלמור ונתנה לה בעיטה. הלו, הבחורה קרעה לי את עור התוף. אז קדימה ברעל, ללא כל שהות ורחמים.

על פי הביצועים של השבוע שחלף, מסתמנים והולכים הטופ 12, וזה רק עניין של זמן עד שיתקזזו כל החלשים. לו ניתן היה להדיח יותר מארבעה מתמודדים, כולנו יודעים מי היה חוזר לשיר בבר השכונתי כשהוא לא עושה בייביסיטר על התינוק, ומי היתה מגיעה לבקר את קרובי המשפחה שלה בישראל, מתנדבת באיזה מטע תפוחים ושרה בבית העם שיר נחמד בחגיגות ה-60 לקיבוץ.

בגזרת הביצועים הטובים, מייק לינץ' נתן הופעה אפקטיבית ונוכחת, ובעיקר גרם לי לנסות לנחש מה היקף כל אחת מזרועותיו. קייסי ג'יימס הראה שהוא יודע לפרוט עלי גיטר חשמלי, הגם שוויתר על עניין השירה, ובכך מיצב עצמו כאיש אשכולות. הוא עוד ישוב לשיר כמו שצריך בפעם הבאה, ואני מחכה ממנו לשיר של קורט קוביין.

אלכס "אלי אוחנה" למברט, עם הצלקת הסקסית מתחת לעין ומראה ה"אני לא מרגיש כל כך טוב" הצנוע שלו יגיע רחוק. בניגוד לדרישת סיימון שיראה יותר ביטחון, אני חושבת שהקסם נמצא בביישנות החמודה שלו. ואהרון קלי? נו בסדר, הוא יודע לשיר, הוצאתם את זה ממני, אבל הוא לא ה-דבר האמיתי. לעומת זאת, וכבר נדוש להגיד את זה, לי דווייז הוא דווקא כן הדבר האמיתי. השופטים כבר מיקמו אותו בגמר.

ההימור שלי הוא כי שש הבנות שיישארו אחרי פרק ההדחות הן קריסטל באוורסוקס, לילי סקוט, שיוון מגנוס ופייג' מיילס עם העיניים המדהימות (שאשכרה מספיק מטומטמת כדי לספר שהיא צובעת היפופוטמים ולא יוצאת מהקווים כדי להרגיע את עצמה). חייבים עוד שתיים, אז בוא נגיד שאלה יהיו קייטלין אפרלי וקייטי סטיבנס.

חוץ מהביצועים המבישים שעליהם נענשו ג'ון דני דין פארק המשעמם, ג'רמיין סלרס, שיחזור לכנסייה שלו, היילי וון, בתיה עוזיאל של הקשתות, ומישל דלמור, שסיימון ללא ספק התכוון אליה כשאמר שהוא כיבה את הטלוויזיה בחלק מהביצועים - נרשמו בתוכנית עוד כמה ביצועים מגוחכים במקרה הטוב ומעוררי חלחלה במקרה הגרוע.

הביצוע הכי WTF היה של קייטלין אפרלי. למה לקחת שיר איטי מלכתחילה של קולדפליי, ולשיר אותו בקצב ששיוון מגנוס מדברת? אבל שיא הצחוקים היה הפסנתר הלבן סטייל ריצ'רד קליידרמן, שאפרלי "ניגנה" עליו. שני אקורדים עלובים גם אני יודעת לדפוק על האורגנית החשמלית שלי. בשביל זה לגרור פסנתר לאולפן? טוב שלא הביאו פסנתר כנף סטנוויי. זה כמו לתת פרארי אדומה לסבתא שלי כדי שתיסע לקופת חולים בזמנהוף. אבל הכי כיף להשתלח בדידי בן עמי. אל אלוהים, אמריקה, בבקשה תטיסי אותה בשבוע הבא. זה פשוט לא עובד, יש לה קול ציף ציף, והצווחות שלה עושות אותי עצובה. די, הבדיחה הזאת כבר לא מצחיקה. ואגב, שיוון, חשבת שתתחמקי בזכות האוקטבה המדהימה שהגעת אליה בעת שחיטת "Think" של ארתה פרנקלין? שלא תעזי לעשות את זה שוב.

כן, זה מרושע להגיד לטודריק הול שיתמקד בריקוד ויניח לשירה ולהציע לטים אורבן שיעבור למשחק, אבל מה לעשות, כל מילה בסלע.

טוב, שימשיכו לשחק הנערים לפנינו, ושיתענגו על כל רגע, כי זה לא יימשך עוד זמן רב.

מישל דלמור לא יודעת לשיר, זה ברור, אבל טעמה הגרוע בלבוש הוא שהשאיר אותה בחוץ. תחפושת הגבינה לבנה 5% שהיא עטתה על עצמה היתה בלתי נסלחת. אלוהים, כאילו, אמריקאים ידועים בטעמם המצועצע, אבל אאוטפיט מבחיל ומקושקש כזה צריך להוציא מהחוק. ולילי סקוט, בבקשה, אל תלבשי מיני. הגזעים המתנדנדים שלך עושים כואב בעיניים.

בגזרת השופטים, אלן נראתה מגוחכת לבושה במדי הצופה שלה, וגם העניבה הלבנה המשוחררת לא תרמה. זה מה שהצלחת לעשות עם תקציב הוצאות בגדים בסך 150 אלף דולר לעונה? והקוקו של קארה. כן, הקוקו של קארה. ללא ספק סוסה אצילה.