הוא והם

"את הטקסט של פתאום נהיה קיץ קיבלתי מערן בשלהי חורף של תחילת שנות התשעים. אני זוכר שתי תחושות חזקות שהניעו אותי בעת כתיבת הלחן; הראשונה היא ריח, הריח המעט כבד של הקיץ החודר מן החלונות אחרי חורף דחוס, סוג של שחרור מהפנימיות של הבית אל הבחוץ, אל החום הישראלי שעוד לא לגמרי לוהט אבל טומן בחובו שלל כמיהות ורצונות. התחושה השניה היא החלום שעוד לא התגשם אז של זוגיות וילדים - המשכיות אל מעבר לרגע הפרטי של השמיכה והלבד אל משהו שעוד לא היה ברור אז לשנינו. האבהות שקרתה לנו בשנים האחרונות מעמידה באור חדש את מילות השיר בעיני ושולחת אותי חזרה אל הקיץ ואל ריחו ואל השאלה המתמדת מה עוד הוא טומן לנו בחובו".

*מסנר היה שותפו של צור לעשרות שירים כמלחין ומעבד, והופיע עמו כנגן צ'לו במאות הופעות משותפות

"זה אחד השירים של ערן שמיד אהבתי וגם עשיתי לו את העיבוד. הטקסט הפשוט והמדויק שלו רלוונטי, לצערי, תמיד. הלחן והביצוע יצרו מטאפורה יפה ומלנכולית לטבע האנושי החמקמק".

*אורי פרוסט היה חבר בכרמלה גרוס ואגנר

"ערן כתב את השיר הזה על המשפחה שלו והשיר הזה מסמל בעיני את האנושיות הגדולה שלו, את ההבנה שלו ביחסים בין בני אדם ואת ההכרה שלו במשפחתיות כערך עליון. עבורי, בשיר הזה נמצאת האותנטיות של ערן שאני מאד מאד אוהבת".

*קורין אלאל עובדת במשותף עם ערן צור מאז ימי כרמלה גרוס ואגנר דרך קריירת הסולו ועד עצם היום הזה.

"השיר הוא כמו סיפור קצר מאד, יש בו רעיון פילוסופי על החיים, זה לא סתם שיר של אווירה או של לכידת סיטואציה, הוא סיפור חיים שארוז בתוך על חיים שפוספסו. 80 אחוז ומשהו מהאנושות הם חיה שסוחבת רגל. שמעתי אותו לראשונה כשהוא השמיע את האלבום וזה היה השיר הראשון ואני חשבתי שהוא פשוט מעולה"

*אלונה דניאל היתה חברתו של צור להרכב טאטו

"יש כמה שירי רוק שמצליחים לתפוס אותי בבטן, וזה אחד מהם. ובאופן משונה, למרות שאני אדם של מילים, זה תמיד קשור דווקא למוזיקה. ב'פרפרי תעתוע' זה המעבר שלפני הפזמון שעבורי יש בו משהו מצמרר. מוסיפה לכך גם איכות השירה של ערן בשיר הזה, הדיוק והאיזון בין איפוק וכאב. ומן הבחינה המילולית, הטקסט נוגע ללב בכמעט-נאיביות שלו, והצירוף 'פרפרי תעתוע' הוא פשוט מבריק.

*זיו, ד"ר לחקר מגדר, כתבה לצור את השירים "נשים כותבות שירה" ואת "תמונה אימפרסיוניסטית", שהפך לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר.

"קשה עד בלתי אפשרי בשבילי לבחור בשיר אחד, אהוב עלי במיוחד, של ערן. אני מרגיש שכמעט כל שיר שערן בחר להקליט מאז תחילת הקריירה שלו ועד היום נוגע בי בצורה חזקה מאוד, מימיי טאטו ועד לאלבום הנוכחי. אני חושב שהשיר שהכניס אותי לעולם שלו הוא 'קרבות תרנגולים'. יש בו כמעט את כל המרכיבים שהופכים אותו לאמן המיוחד שהוא - הזעם הילדי, הרומנטיקה, היכולת לערבב בתוך סיפור אישי עולם של תמונות חוץ חזקות, האנרגיה. ראיתי עשרות הופעות של ערן. בהתחלה בתור מעריץ, ויותר מאוחר על הבמה כקולגה. בכל פעם שהוא אומר את המשפט 'היא קורצת לי בעין כשהיא בידיים של מישהו אחר' אני מאמין לו שהוא שם, ברגע הזה, ומתרגש כמו בפעם הראשונה".

*שבן העלה עם צור מופע משותף בשם "הוא והוא"

"למרות שמדובר במקרה נדיר יחסית של טקסט שערן הלחין ולא להפך ויותר מזה, הטקסט עצמו לא עוסק בשום צורה ביחסים/סקס/נפש/ דחפים אפלים או יצרים - עבורי זה אחד השירים הכי חזקים ויפים שלו עם לחן שמשרת את הטקסט המעולה של ענבל פרלמוטר בדיוק ורגישות מקסימלית. ערן מכסה בהופעות שלו את כל הארץ ואת כל קווי העימות הרבים והמגוונים שלה. עד כמה שאני יכול לזכור, השיר הזה נוגן בכל הופעה שעשיתי איתו מאז שהוא הוקלט ובכל מקום ובכל זמן שבו הוא מבוצע , מצער ככל שזה יהיה, הוא תמיד ממשיך להיות אקטואלי ונאמן לכותרות"

*אוריון מלווה את צור בגיטרה בהופעותיו החשמליות

"מתוך מבחר השירים של ערן בחרתי בשיר בגלל ההלחנה וההגשה המיוחדות שלו. אבל יותר מכך, בחרתי בו בגלל שהשיר מתאר תהליך התפכחות וחלום שהתנפץ, לאחר שבר מסוים שנראה לי שאכן התרחש. מכאן, הייתה בו אותנטיות שכל כך קסמה לי"

*כספי הייתה שותפתה להקלטת האלבום "עיוור בלב ים" ואף למדה בס אצל צור

:יש המון שירים של ערן שאני מאד אוהב ולכן הבחירה באחד מאד קשה. תמיד התחברתי לכתיבה של ערן ולאופן ההגשה והביצוע שלו. השיר 'ערב ב' כסלו' הוא שיר שמרגש אותי בכל פעם מחדש ולאורך השנים נתקלתי בו בכל מיני סיטואציות בחיי. הוא תמיד היה רלוונטי ותמיד יכולתי למצוא בו את עצמי. השילוב בין הטקסט שנראה כאילו לקוח מאגדה לבין הלחן המתפתח באופן מתמיד, הוא מהטובים ששמעתי"

*אלון עבד עם ערן צור על אלבומו האחרון ויתארח במופע הבכורה ב-12 במרץ

"מוזר לי לחזור לשיר מוקדם של ערן צור, שלא הוא הלחין וגם לא ביצע – ככל הידוע לי – בעצמו מעולם. אבל זהו השיר שדרכו התוודעתי לכתיבתו והוא מצוי ברקע של כל ההאזנה שלי ליצירתו. משום שצור הוא מספר מוכשר נוטים לשכוח לעתים שהוא קודם כל אקספרסיוניסט, שהסיפורים שלו אינם נסיון לשקף מציאות כמו אמצעי לשרטוט של רגשות ורשמים עזים, לרוב – התפרצות של יצרים וחושים שהצד האחר שלה הוא בדידות וניכור. בצורתו העוברית המהלך כולו מצוי, כך נדמה לי, כבר בשיר הזה"

* אדף ערך את ספרו של ערן צור "בית אשמן"