שרלוק הולמס: "עניין של זהות"

"ידידי היקר," אמר שרלוק הולמס בשעה שישבנו משני עברי האח בדירתו אשר ברחוב בייקר, "החיים מוזרים לאין ערוך מכל מה שמסוגל להמציא דמיונו של בן אנוש. לא היינו מעזים להעלות על דעתנו דברים שלמעשה אינם אלא מציאות יומיומית. לו יכולנו לעוף בעד החלון, יד ביד, לרחף מעל לעיר הגדולה, להסיר בלאט את גגות הבתים ולהציץ בכל אותם מעשים מוזרים המתרחשים בהם, בצירופי המקרים המשונים, בטוויית התוכניות, באי?ההבנות המגוחכות, בהשתלשלויות המאורעות המופלאות המתרחשות מדור לדור ומובילות לתוצאות המוזרות ביותר — היינו למדים לדעת שכל סיפורי הדמיון, על מוסכמותיהם ותוצאותיהם הצפויות מראש, נראים תפלים וחסרי עניין בהשוואה אליהם."

?הו, איני בטוח בכך," השבתי. ?הפרשיות המתפרסמות בעיתונים הינן, בדרך כלל, משמימות והמוניות למדי. בדיווחי המשטרה אנו פוגשים במידה קיצונית של ריאליזם, ואף על פי כן עלי להודות כי התוצאה אינה שובה את הלב ואף אינה מרהיבה.?
?יש לנקוט מידה מסוימת של בררנות ושל שיקול דעת, אם רוצים להשיג את הרושם המיוחל של ריאליזם. ומידה זו חסרה בדיווחיה של המשטרה, שבהם מושם, אולי, הדגש על מעלליו המשעממים של קצין המשטרה — אך לא על הפרטים שהם, בעצם, לב לבו של העניין. היה סמוך ובטוח כי אין בנמצא דבר מה יותר בלתי שגרתי מאשר עניינים שבשגרה.?

חייכתי וניענעתי בראשי. ?אני בהחלט יכול להבין מדוע זו דעתך,? אמרתי. ?מובן שבמעמדך כיועץ ומסייע בלתי רשמי לכל אותם האנשים בשלוש יבשות השרויים במבוכה גמורה, אתה בא במגע עם כל מה שהוא מוזר ויוצא דופן. אבל יש לי רעיון —? נטלתי את עיתון הבוקר שנח על הרצפה —?הבה נעמיד את דבריך במבחן מעשי. הנה הכותרת הראשונה שבה נתקלתי. ?מעשה אכזריות של בעל כלפי אשתו?. הידיעה תופסת חצי טור. אבל גם בלי לקרוא אותה אני יכול לדעת את כל הפרטים. ישנה, כמובן, האישה האחרת. המשקה. אחר כך באה הדחיפה. המכה. החבורה שנגרמה! האחות או בעלת הבית המגלה אהדה. אפילו המשמים בסופרים לא יוכל להמציא סיפור כה תפל.?

?צר לי לומר כי בחרת בדוגמה בלתי מוצלחת כדי להוכיח את טענתך,? אמר הולמס, נטל את העיתון והעיף בו מבט. ?מדובר פה בפרשת פרידתם של הזוג דנדס, ובמקרה — נשכרו שירותי כדי להבהיר פרטים אחדים הקשורים בה."

?הבעל נמנה עם המתנזרים ממשקאות אלכוהוליים, לא היתה כל אישה אחרת, ותלונת האישה התמקדה בכך שאימץ לעצמו נוהג לסיים כל ארוחה בהוצאת שיניו התותבות מפיו ובהשלכתן לעבר אשתו — ותסכים עמי, כי אין זה סביר שמעשה כזה ייוולד בדמיונו של הסופר הממוצע.

?קח קמצוץ טבק הרחה, דוקטור, והודה כי הצלחתי להפריך את טיעוניך בדוגמה זו שהבאת.?

הוא הושיט לי את קופסת טבק ההרחה שלו, העשויה זהב עתיק, ובמרכז המכסה שלה קבועה אבן אחלמה ענקית. הקופסה המפוארת עמדה בסתירה כה מובהקת להליכותיו הצנועות ולאורח חייו הפשוט, עד כי לא יכולתי שלא להעיר על כך.
?אה,? אמר, ?שכחתי שלא התראינו זה שבועות אחדים. זוהי מזכרת קטנה ממלך בוהמיה בתמורה לעזרה שהושטתי לו בפרשת איירין אדלר.?

?והטבעת?? שאלתי והעפתי מבט באבן החן המרשימה שהבהיקה על אצבעו.

?זוהי מתנתה של משפחת המלוכה של הולנד, הגם שהמקרה שבו סייעתי להם הינו כה עדין ורגיש שאיני יכול לספרו אפילו לך — אתה, שהואלת בטובך להעלות על הנייר אחת או שתיים מן הבעיות הקטנות שפתרתי.?

?והאם אתה עוסק ברגע זה בבעיות כלשהן?? שאלתי בעניין.
?אני מטפל בעשר או שתים?עשרה בעיות, אך אין אף באחת מהן משום עניין מיוחד. הן חשובות, אתה מבין, מבלי שתהיינה מעניינות. לאמיתו של דבר גיליתי כי בדרך כלל דווקא המקרים הבלתי חשובים הם המספקים לנו כר נרחב להפעלת כושר ההבחנה ולניתוח מהיר של סיבה ומסובב, שבהם טמון כוח הקסם של כל חקירה. הפשעים הגדולים יותר הם על פי רוב הפשוטים יותר; שכן ככל שחמור יותר מעשה הפשע, כן נוטה המניע להיות ברור יותר. בפרשיות שבהן אני עוסק, פרט למקרה מסובך למדי שהופנה אלי ממרסיי, אין כל מאפיינים שיש בהם משום עניין. ואולם אין זה מן הנמנע שבטרם יעברו דקות רבות — יהיה בידי דבר מה מוצלח יותר, משום שאם אינני טועה, אני מבחין כאן באחד מלקוחותי.?

הוא קם ממושבו, ניצב בין הווילונות המוסטים והביט מטה ברחובה המשמים ונטול הצבע של לונדון. הבטתי מעבר לכתפו, וראיתי אישה גדולה ורחבה ניצבת על המדרכה ממול, צעיף פרווה ארוך וכבד כרוך סביב צווארה, ונוצה אדומה, גדולה ומסתלסלת נעוצה בכובעה רחב התיתורה, שהיה נטוי מעל לאוזנה בסגנון הגנדרני נוסח הדוכסית מדבונשייר. היא הציצה מתחת לשריון ענק זה לעבר חלונותינו במבט עצבני ומהסס, בעוד גופה מתנודד קדימה ואחורה ואצבעותיה משתעשעות בכפתורי כפפתה. לפתע, בזינוק מהיר קדימה, כשחיין הקופץ ממקפצה, חצתה את הכביש בחופזה, ועד מהרה שמענו צלצול חד בפעמון.

?כבר ראיתי סימני היכר דומים בעבר," אמר הולמס והשליך את הסיגריה שלו אל תוך האש. ?היסוס על המדרכה מעיד תמיד על מקרה הכרוך בעניינים שבלב. היא מעוניינת בייעוץ, אך אינה יודעת אם אין העניין עדין מכדי לדון בו. כאשר נגרם לאישה עוול כבד מידיו של גבר, היא אינה מהססת, וסימן ההיכר האופייני למקרה כזה הינו, בדרך כלל, חבל פעמון קרוע. נוכל להניח בוודאות כי מדובר כאן בפרשת אהבה, ואולם העלמה אינה שרויה בכעס, אלא נבוכה או מודאגת. אבל הנה היא מגיעה כדי לפתור את תהיותינו.?

עוד הוא מדבר, נשמעה נקישה על הדלת, ונער השרת נכנס כדי להכריז על בואה של העלמה מרי סתרלנד. הגברת התנשאה מאחורי דמותו הקטנה בשחורים כספינת סוחר שמפרשיה מתוחים מאחורי סירת ניווט זעירה. שרלוק הולמס קידם את פניה באותם גינוני נימוס קלילים שבהם הצטיין, ולאחר שסגר את הדלת והושיב אותה בכורסה בלוויית קידה, סקר אותה באותו אורח מדוקדק אך פזור נפש האופייני לו.

?האם אינך מוצאת,? שאל, ?כי קוצר הראייה שלך הופך את עבודת הכתבנות המרובה למייגעת מעט??

?זה היה המצב בתחילה,? השיבה, ?אבל עכשיו אני יודעת את מקומן של האותיות מבלי שאצטרך להביט בהן.? ואז, משחדרה משמעותם המלאה של הדברים לתודעתה, נרתעה בחלחלה והביטה בו מעלה כשפחד והשתאות חרו­תים בפנים הרחבות והחביבות. ?אני רואה ששמעת עלי, מר הולמס,? קראה. ?אחרת כיצד יכולת לדעת את כל הפרטים הללו??

?אין זה חשוב,? אמר הולמס בצחוק, ?זהו עסקי לדעת דברים שונים. אפשר שאימנתי את עצמי להבחין בפרטים שאחרים מתעלמים מהם. שאם לא כן, מדוע באת להתייעץ איתי??
?באתי לראותך, אדוני, משום ששמעתי עליך מפי מרת א?ת?ריג', שאת בעלה מצאת בקלי קלות כאשר המשטרה וכל האחרים היו בטוחים שהאיש מת. הו, מר הולמס, אני מקווה כי תוכל לעשות זאת גם במקרה שלי. אני לא עשירה, אבל יש לי הכנסה משלי בגובה של מאה לירות לשנה, נוסף על הסכום הקטן שאני מרוויחה ממכונת הכתיבה שלי, ואת כל הסכום הזה הייתי נותנת כדי לגלות מה עלה בגורלו של הוסמ?ר א?נג?ל.?

?מדוע באת להתייעץ איתי בחיפזון כזה?? שאל שרלוק הולמס, כשקצות אצבעותיו צמודים אלה לאלה ועיניו נעוצות בתקרה.
שוב עלה אותו מבט נדהם ונפחד על פניה הריקות משהו של העלמה מרי סתרלנד. ?כן, באמת יצאתי מן הבית בטריקת דלת חפוזה,? אמרה, ?מפני שכעסתי מאוד כאשר ראיתי באיזו קלות וחוסר דאגה התייחס מר וינדיב?נק — כלומר, אבי — לפרשה. הוא סירב לפנות למשטרה, וגם אליך סירב לפנות. וכך, בסופו של דבר, מאחר שסירב לעשות דבר מה והמשיך לטעון כי לא אירע דבר, התמלאתי זעם רב ופשוט לבשתי את בגדי ובאתי היישר אליך.?

?אביך?? שאל הולמס. ?הכוונה בוודאי לאביך החורג, שהרי שם משפחתך שונה.?

?כן, אבי החורג. אני מכנה אותו אבי למרות שהדבר נשמע מגוחך — הוא מבוגר ממני רק בחמש שנים וחודשיים."
"האם אמך עדיין בחיים??

?הו, כן. היא בחיים ובריאה ושלמה. לא הייתי מרוצה כל כך, מר הולמס, כאשר אמא התחתנה שנית זמן קצר כל כך אחרי מותו של אבא, ועם גבר שצעיר ממנה בחמש?עשרה שנים כמעט. לאבא היה עסק שרברבות בדרך טוטנהאם קורט, ולאחר מותו הותיר אחריו עסק משגשג, שאותו המשיכה אמא להפעיל בעזרתו של מנהל העבודה, מר הרדי. ואולם כאשר הכירה את מר וינדיבנק, אילץ אותה זה למכור את העסק — תחום כזה היה למטה מכבודו, מאחר שעסק בסחר יינות. הם קיבלו תמורת המוניטין והזכות על העסק ארבעת אלפים ושבע מאות לירות — סכום שאפילו לא התקרב לסכום שיכול היה אבא להשיג לו היה בחיים.?
ציפיתי לגלות אותות של קוצר רוח בפניו של שרלוק הולמס למשמע הסיפור הלהגני וחסר השחר הזה, אך להפך, הולמס דווקא האזין לדברים במרב תשומת הלב.

?ההכנסה הקטנה שלך,? שאל, ?האם מקורה בעסק??

?לא, אדוני. זו הכנסה נפרדת לחלוטין, שקיבלתי בירושה מן הדוד נד, באוקלנד. הכסף מושקע במניות בניו זילנד, הנושאות ריבית של ארבעה אחוזים וחצי לשנה. סכום הירושה הינו אלפיים וחמש מאות לירות, אבל אני יכולה להשתמש רק בכספי הריבית.?

?הדברים מעניינים ביותר,? אמר הולמס. ?אני מבין — מאחר שעומד לרשותך סכום כסף גדול כל כך, מאה לירות בשנה, וכן סכום הכסף שאת מרוויחה מעבודתך — כי את יוצאת לעתים לטיולים ונהנית ממנעמי החיים. סבורני שאישה רווקה יכולה לחיות ברווחה מהכנסה של כשישים לירות לשנה.?

?הייתי מסתפקת בהרבה פחות מזה, מר הולמס, אבל אתה מבין בוודאי שכל עוד אני גרה בבית, איני רוצה להיות לנטל עליהם, ולכן עומד כסף זה לרשותם כל עוד אני מתגוררת עמם. מובן שזהו רק סידור זמני. מר וינדיבנק מושך מדי שלושה חודשים את כספי הריבית שלי ומעביר אותם לידי אמא, ואני גיליתי כי אני יכולה להסתדר היטב עם סכום הכסף שאני משתכרת מכתבנות. אני מרוויחה שני פני לגיליון, ועל פי רוב מדפיסה בין חמישה?עשר לעשרים גיליונות ביום.?

?אכן, הבהרת לי היטב את מצב הדברים,? העיר הולמס. ?זהו ידידי, דוקטור ווטסון. תוכלי לדבר בנוכחותו בחופשיות רבה ממש כמו בנוכחותי. אנא, הואילי בטובך לספר לנו מהו הקשר שלך עם מר הוסמר אנג'ל.?

סומק התפשט על פניה של העלמה סתרלנד, והיא מרטה בעצבנות את דש מקטורנה. ?הכרתי אותו לראשונה בנשף של מתקיני הגז,? אמרה. ?הם נהגו לשלוח כרטיסים לאבא כאשר היה בחיים, ולאחר מותו זכרו אותנו ושלחו את הכרטיסים אל אמא. מר וינדיבנק לא הסכים שנלך לנשף. בעצם, מעולם לא הסכים שנלך לכל מקום שהוא. הוא נהג להתמלא חמה אפילו כאשר ביקשתי להצטרף למסיבה במסגרת בית הספר של יום ראשון. אבל הפעם מנוי וגמור היה עמי ללכת — ובעצם, איזו זכות היתה לו למנוע זאת ממני? הוא טען שהאנשים שם אינם ראויים שנתרועע איתם — אבל כל חבריו של אבא התכוונו להשתתף בנשף. והוא אמר שאין לי בגד הולם ללבוש — אבל היתה לי שמלת הקטיפה הסגולה, שמעולם אף לא הוצאה מן הארון. לבסוף, כשכל טענותיו נדחו, נסע לו לצרפת בענייני עסקים, אבל אנחנו — אמא ואני בלוויית מר הרדי, שהיה בעבר מנהל העבודה שלנו — הלכנו לנשף, ושם פגשתי את מר הוסמר אנג'ל.?

?אני מניח,? אמר הולמס, ?כי כאשר חזר מר וינדיבנק מצרפת, הוא כעס מאוד לשמוע שהלכת לנשף.?

?אם לומר את האמת, הוא התנהג בסדר גמור. אני זוכרת שצחק ומשך בכתפיו, ואמר שאין טעם למנוע מאישה את מבוקשה, מפני שבסופו של דבר תעשה כרצונה.?

?אני מבין. ובכן, בנשף מתקיני הגז פגשת, כפי שאמרת, אדון נכבד בשם מר הוסמר אנג'ל.?

?כן, אדוני. הכרתי אותו באותו לילה, ולמחרת בא לבקר אותי כדי לברר אם הגענו הביתה בשלום. אחר כך נפגשנו איתו — כלומר, אני נפגשתי איתו פעמיים ויצאנו לטייל. אבל אז חזר אבא מצרפת, ומר הוסמר אנג?ל שוב לא יכול היה לבוא לביקור.?

?לא??

?טוב, אתה יודע, אבא לא אהב עניינים מן הסוג הזה. הוא העדיף שלא לארח אורחים כלל, אם הדבר תלוי בו, ונהג לומר כי אישה צריכה להיות מרוצה בחוג משפחתה. אבל אני תמיד אמרתי לאמא, כי אישה זקוקה לחוג משפחה משלה כדי להיות מרוצה, ולי עדיין אין חוג משפחה משלי.? ?אבל מה באשר למר הוסמר אנג'ל? האם לא ניסה להיפגש איתך??

?ובכן, אבא התכוון לנסוע שוב לצרפת בתוך שבוע, והוסמר כתב לי במכתבו כי מוטב לנו שלא נתראה זה עם זה עד שייסע, וכי כך בטוח יותר. בינתיים יכולנו להתכתב, והוסמר אכן נהג לכתוב לי מדי יום ביומו. אני הכנסתי מדי בוקר את הדואר הביתה, כך שאבא לא ידע דבר על אודות המכתבים."

"האם היית מאורסת לאדון באותה עת?"

?הו, כן, מר הולמס. התארסנו מיד לאחר הטיול הראשון שלנו. הוסמר — מר אנג?ל — עבד כקופאי במשרד ששכן ברחוב ל?ד?נהול, ו..."

"איזה משרד??

?זו הצרה, מר הולמס, אינני יודעת.?

?היכן הוא מתגורר, אם כן??

?הוא ישן במקום עבודתו.?

?וכתובתו אינה ידועה לך??

?לא — פרט לכך שהמקום נמצא ברחוב לדנהול.?

?לאיזו כתובת, אם כן, שלחת את מכתבייך??

?למשרד הדואר ברחוב לדנהול: הם הושארו שם עד שיבואו לקחתם. הוא טען כי אם יישלחו המכתבים אל המשרד, ילעגו לו הפקידים האחרים על כך שהוא מקבל מכתבים מאישה. הצעתי לו שאדפיס את המכתבים, כפי שהוא מדפיס את מכתביו, אך הוא סירב בכל תוקף, ואמר כי בשולחי אליו את מכתבי בכתב ידי — הוא חש שהמכתבים אכן מגיעים ממני, אך אם אדפיס אותם, יחוש כאילו מכונת הכתיבה מפרידה בינינו. דבריו אלה מוכיחים, מר הולמס, עד כמה הוא אוהב אותי וכיצד הוא נוהג לתת את דעתו על פרטים קטנים.?

?אכן, יש בכך כדי לרמז על דבר מה,? אמר הולמס. ?מאז ומתמיד החזקתי באמיתה האומרת כי דווקא הפרטים הקטנים הם החשובים ביותר. האם זכורים לך פרטים קטנים נוספים על אודות מר הוסמר אנג?ל??

?הוא ביישן מאוד, מר הולמס. הוא העדיף לטייל איתי בשעות הערב מאשר בשעות היום, וגם טען כי הוא מתעב להיות גלוי לעין כול. הוא נהג באדיבות רבה ובאיפוק. אפילו קולו היה עדין ורך. בנעוריו סבל מדלקת בגרון ומשקדים נפוחים, וכתוצאה מכך, כך סיפר לי, נחלשו מיתרי קולו ואורח דיבורו היה הססני ומלחשש. הוא היטיב תמיד להתלבש, ובגדיו היו נאים ופשוטים, ואולם ראייתו היתה חלשה, כראייתי שלי, ולכן הרכיב משקפיים בעלי עדשות כהות, להגנה מפני קרני השמש.?

?מה אירע אפוא לאחר שאביך החורג, מר וינדיבנק, שב אל צרפת??

?מר הוסמר אנג?ל חזר לבקר בביתנו והציע לשאת אותי לאישה עוד לפני שאבא יחזור מצרפת. הוא היה רציני וחמור ואילץ אותי להישבע, כשידי מונחות על התנ?ך, כי יהיה אשר יהיה — לעולם אשאר נאמנה לו. אמא אמרה כי צדק בדרישתו זו להישבע לו אמונים, וכי זהו אות לאהבתו העזה. אמא צידדה בו ממש למן ההתחלה, וחיבבה אותו אף יותר ממני. ואז, לאחר שהציעו כי הנישואים ייערכו בתוך שבוע, התחלתי לשאול מה יקרה עם אבא, אבל שניהם טענו שאין צורך להתחשב באבא, ומוטב לספר לו על כך לאחר מעשה, ואמא הבטיחה כי תסדיר את העניין. הדבר לא מצא חן בעיני במיוחד, מר הולמס. זה נראה מגוחך למדי לבקש את רשותו, לאור העובדה שלא היה מבוגר ממני אלא בשנים ספורות, ואולם לא רציתי לעשות את המעשה בגנבה, ועל כן כתבתי אליו, לבורדו, שם נמצאים משרדי החברה, אך המכתב הוחזר אלי ממש בבוקר יום החתונה.?

?המכתב לא הגיע אליו, אם כן?"

?לא, אדוני, מפני שהוא יצא לדרכו אל אנגליה לפני שהמכתב הגיע לבורדו."

?הה! כמה חבל. אני מבין שקבעתם את טקס החתונה ליום שישי. האם הייתם אמורים להתחתן בכנסייה?"

?כן, אדוני. אבל בטקס צנוע. הוא אמור היה להיערך בכנסיית סנט סייביור, סמוך לקינגס קרוס, ואחר כך היינו אמורים לסעוד את ארוחת הבוקר במלון סנט פ?נקרס. הוסמר בא לקחתנו בכרכרה דו?מושבית, אך מאחר שהייתי עם אמא, הושיב את שתינו בכרכרה והוא עצמו עלה על מרכבה בעלת ארבעה גלגלים, שהיתה כלי הרכב היחיד שנמצא ברחוב. אנו הגענו לפניו אל הכנסייה, וכאשר הגיעה לשם המרכבה, המתנו שיצא ממנה, ואולם דבר לא התרחש, וכאשר ירד הרכב מתאו והציץ פנימה, התברר כי אין שם שום איש! הרכב אמר כי אינו מסוגל להעלות על דעתו מה אירע לו, שהרי במו עיניו ראה כיצד נכנס אל המרכבה. הדבר אירע ביום שישי האחרון, מר הולמס, ומאז לא שבתי לראותו ולא שמעתי ממנו דבר שיהיה בו כדי לשפוך אור על אשר אירע לו."

?אני סבור כי נהגו בך באורח מחפיר,? אמר הולמס.

?הו, לא, אדוני! הוא היה טוב לב וחביב מכדי לנטוש אותי בצורה כזו. הרי כל הבוקר לא חדל לומר לי כי יהיה אשר יהיה, עלי לשמור לו אמונים: וכי אף אם יתרחש דבר מה בלתי צפוי לחלוטין אשר יפריד בינינו, עלי לזכור תמיד כי הבטחתי לתת לו את ידי, וכי במוקדם או במאוחר יתבע את מימושה של ההבטחה. היתה זו שיחה מוזרה, בהתחשב בעובדה שהיה זה בוקרו של יום החתונה, אבל הדבר שאירע לאחר מכן מעניק משמעות לדברים.?
?אין בכך כל ספק. את סבורה, אם כן, כי אירע לו אסון בלתי צפוי כלשהו??

?כן, אדוני. אני מאמינה כי הבחין בסכנה כלשהי, שאם לא כן — לא היה מדבר בצורה כזו. ואחר כך, כך אני סבורה, אכן התרחשה הסכנה שאותה צפה.?

?אבל אין לך שום מושג מה טיבה של אותה סכנה??

?שום מושג.?

?עוד שאלה אחת. איך התייחסה אמך לעניין?"

"היא כעסה מאוד, וביקשה שלא אשוב לדבר על כך לעולם."

"ואביך? האם סיפרת לו??

?כן, ונראה כי הוא סבור כמוני, כי אירע דבר מה, וכי עוד אשוב לשמוע מהוסמר. כפי שציין, איזה עניין יש למישהו להביא אותי עד לשערי הכנסייה ואחר כך לנטוש אותי? כמובן, לו לווה ממני כסף, או לו התחתן איתי והבטיח לעצמו את כספי, או?אז היתה הצדקה לצעד כזה; אבל הוסמר היה עצמאי לחלוטין בכל מה שנוגע לכסף, וסירב אף להביט בפרוטה אחת מכספי. ועם זאת, מה יכול היה להתרחש? ומדוע אינו יכול לכתוב? הו, אני ממש יוצאת מדעתי כשאני חושבת על כך! ובלילה איני מסוגלת לעצום עין.? היא משכה ממחטה קטנה מידוניתה, והחלה מתייפחת לתוכה בדמעות שליש.

?אני מתכוון לחקור בפרשה למענך,? הבטיח הולמס וקם ממקומו, ?ואין לי כל ספק כי נגיע למסקנה נחרצת כזו או אחרת. הניחי לי לשאת עתה בעול, ואל תחשבי על כך עוד. מעל לכול, נסי למחות מזיכרונך את מר הוסמר אנג?ל — בדיוק כפי שנעלם מחייך.?

?אם כן, אינך סבור שאשוב לראותו??

?חוששני שלא.?

?מה אירע לו אפוא??

?עלייך להותיר שאלה זו בידי. הייתי רוצה לקבל ממך תיאור מדויק של האיש, וכן — אותם מכתבים שלו שתוכלי למסור לידי.?

?פירסמתי מודעה ב'כרוניקל' ביום שבת שעבר בניסיון לאתרו,? אמרה. ?הנה ההעתק, והנה ארבעה מכתבים שלו.?

?תודה לך. ומהי כתובתך??

?רחוב ל?יו?ן 31, ק?מב??רו?ול.?

?אני מבין שכתובתו של מר אנג?ל מעולם לא היתה ידועה לך. היכן נמצא מקום עבודתו של אביך??

?הוא עובד כסוכן נוסע של חברת ו?סטהאו?ז ומרב?נק, יבואני היין הגדולים מרחוב פ?נצ?'רץ'.?

?תודה לך. הבהרת היטב את בעייתך. אנא, השאירי כאן את המסמכים, וזכרי את העצה שנתתי לך: התייחסי אל הפרשה כולה כאל ספר חתום, ואל תניחי לה להשפיע על חייך.?

?זה נאה מאוד מצדך, מר הולמס, אך איני יכולה לעשות זאת. אני מתכוונת לשמור אמונים להוסמר. הוא ימצא אותי מוכנה לקראתו כאשר ישוב אלי.?

למרות כובעה המגוחך ופניה הריקות, היה דבר מה אצילי ומעורר הערכה באמונה הפשוטה של האורחת שלנו. היא הניחה את צרור המסמכים הקטן שלה על השולחן ויצאה לדרכה, והבטיחה לשוב שנית בכל עת שתיקרא.

שרלוק הולמס ישב מחריש במשך דקות אחדות, קצות אצבעותיו עדיין צמודים אלה לאלה, רגליו פשוטות לפניו ומבטו נעוץ בתקרה. אחר כך נטל מעל האצטבה את מקטרת החימר הישנה והשמנונית, ששימשה אותו תמיד בתפקיד של יועץ, ולאחר שהצית אותה, נשען לאחור בכיסאו, וענני העשן הסמיכים והכחלחלים הסתלסלו מעלה?מעלה ומבע של פיזור נפש מוחלט התפשט על פניו.
?נושא מעניין מאוד למחקר, עלמה זו,? ציין. ?אני מוצא שהיא הרבה יותר מעניינת מן הבעיה הקטנה שלה שהינה, בעצם, נדושה למדי. אם תעיין במפתח העניינים שלי, תוכל למצוא מקרה דומה שאירע באנדובר בשנת 1877, וכן דבר מה דומה שאירע בהאג בשנה שעברה, ואולם למרות שהרעיון עתיק יומין, הרי יש בו פרט אחד או שניים שיש בהם חידוש מבחינתי. אבל העלמה עצמה — היה בה הרבה מן המאלף.?

?דומני כי אתה רואה בה דברים רבים שנעלמו מעיני לחלוטין,? ציינתי.

?הם לא נעלמו מעיניך, אתה פשוט לא הבחנת בהם, ווטסון. לא ידעת במה להתבונן, ועל כן החמצת את כל הפרטים החשובים. לעולם לא אצליח להבהיר לך את מידת החשיבות הטמונה בשרוולים, את מה שיכולות ללמד אותנו ציפורני האגודל, או אילו נושאים כבדי משקל עשויים להיות תלויים בשרוך של נעל חורפית. עכשיו, אמור לי, מה הסקת מהופעתה של אישה זו? תאר לי אותה.?

?ובכן, היא חבשה כובע קש רחב תיתורה בגוון כחול?אפור, ונוצה בצבע חום?אדמדם נעוצה בו. היא לבשה מקטורן בצבע שחור, שחרוזים שחורים תפורים עליו, ואת שוליו מעטרים קישוטים קטנים בצבע שחור עז. שמלתה היתה חומה, בגוון כהה מעט מגון הקפה, וצווארונה ושרווליה עוטרו בפרווה קטיפתית בצבע סגול. כפפותיה היו בצבע אפור, ובאצבע יד ימין נראה חור שנוצר מרוב שימוש. לא הבחנתי בנעליה. היא ענדה עגילי זהב קטנים ועגולים שהשתלשלו מאוזניה, וכל הופעתה הכללית העידה על רווחה כלכלית במין דרך המונית, פשוטה וקלילה.?

שרלוק הולמס ספק את כפיו רכות וצחק צחוק חרישי.
?חי נפשי, ווטסון, אתה מתקדם בקצב נפלא. אכן, אין ספק שהצלחת מאוד הפעם. אמנם נכון הוא כי החמצת את כל הפרטים החשובים, אך הבנת את השיטה ואתה חד עין בכל מה שקשור בצבעים. אבל לעולם אל תסתמך על הרושם הכללי, ידידי. עליך להתרכז תחת זאת בפרטים. מבטי הראשון מופנה תמיד אל שרוולה של האישה. כאשר מדובר בגבר, מן הדין אולי להפנות את המבט הראשון אל הברך. כפי שהבחנת, על שרווליה של אישה זו היתה פרווה קטיפתית, שהינה אריג מצוין בכל מה שקשור בהותרת עקבות. הקו הכפול, מעט מעל לפרק היד, במקום שבו נלחצות ידיה של הכתבנית אל השולחן, נראה בבירור רב. מכונת תפירה ידנית מותירה סימן דומה, אך רק על הזרוע השמאלית, ורק בצד הזרוע, הרחק מן האגודל, ולא סימן החוצה את החלק הרחב של כף היד, כסימן הזה. אחר כך הבטתי בפניה, ומאחר שהבחנתי משני צדי האף בסימן שמותירים משקפי מצבט, העזתי להעיר את הערתי על אודות קוצר הראייה ועבודת הכתבנית, שדומה כי הפתיעה אותה מאוד.?

?היא הפתיעה גם אותי.?

?אבל הדבר הרי היה ברור כשמש. אחר כך הופתעתי עד מאוד ועניינ?י ניעו?ר משגיליתי, כאשר הבטתי בנעליה, כי גם אם אין נעליים אלה שונות זו מזו, הרי שהיו מוזרות מאוד: על חרטום של נעל אחת נראו מעט עיטורים, ואילו החרטום האחר היה פשוט וללא עיטורים. בנעל אחת רק שני הכפתורים התחתונים מתוך חמישה היו רכוסים, ובשנייה — השני, השלישי והחמישי. עכשיו, אמור לי, כאשר אתה רואה עלמה צעירה היוצאת מביתה כשהיא נעולה בנעליים מוזרות, שכפתוריהן רכוסים למחצה, בעוד ששאר לבושה נקי ומסודר — האם תתקשה להקיש מכך שיצאה את ביתה בחיפזון?"

"ומה עוד?" שאלתי, כשאני מגלה עניין רב — כדרכי תמיד — בתהליך החשיבה ההגיונית החד והברור של ידידי.

"הבחנתי, בדרך אגב, כי כתבה פתק בטרם עזבה את הבית — אבל לאחר שכבר היתה לבושה. כבר נתת את לבך לעובדה שכפפתה הימנית היתה קרועה בקצה האצבע, ואולם ככל הנראה, לא הבחנת בכך שגם הכפפה וגם האצבע היו מוכתמות בדיו סגולה. היא כתבה את הפתק בחופזה והעמיקה מדי לטבול את עטה. הדבר בוודאי התרחש הבוקר, אחרת לא היה הכתם מתנוסס בבהירות כזו על האצבע. כל זה משעשע מאוד, אף כי פשוט וקל למדי, אבל עתה עלי לשוב לעניין עצמו, ווטסון. התואיל לקרוא באוזני את תיאורו של מר הוסמר אנג?ל כפי שהופיע במודעה?"

קירבתי את פיסת הנייר הקטנה והמודפסת אל האור, וקראתי מתוכה:

נעדר, מאז בוקר יום 14 בחודש, אדון בשם הוסמר אנג?ל. גובהו כמטר ושבעים סנטימטרים, מבנה גופו חסון, גון פניו חיוור, שערו שחור, עם קרחת קטנה במרכז גולגולתו, ולו פאות לחיים שחורות ושעירות ושפם; מרכיב משקפיים בעלי עדשות כהות, דיבורו רפה מעט. באחרונה נראה לבוש פראק שחור, חזיית משי שחורה עם שרשרת שעון מזהב, מכנסי טוויד אפורים מאריג הריס וקרסוליות חומות מעל מגפיים נמוכים. עבד במשרד שברחוב לדנהול. כל היודע דבר...

?זה מספיק,? אמר הולמס. ?אשר למכתבים,? המשיך והעיף בהם מבט, "הם שגרתיים ביותר, אין בהם ולו רמז קל שבקלים באשר לטיבו של מר אנג?ל, פרט לכך שפעם ציטט את בלזאק. ואולם ישנו פרט אחד ראוי לציון, שאין ספק כי עמדת עליו."

?המכתבים מודפסים,? ציינתי.
?לא זו בלבד שהם מודפסים, גם החתימה מודפסת. הבט בחתימה הקטנה והברורה, ?הוסמר אנג?ל', המופיעה בתחתית העמוד. המכתב נושא עליו תאריך, אבל שום כתובת לא מתנוססת בראשו פרט לכתובת הסתומה למדי: רחוב לדנהול. עניין החתימה מרמז על דבר מה — למעשה, מעיד בבירור על דבר מה."

?והוא?"

?ידידי היקר, האם ייתכן שאינך רואה איזו משמעות מכרעת יש לו לגבי הפרשה כולה?" ?לא, איני יכול לומר שאני רואה, אלא אם כן התכוון לפתוח לעצמו פתח שיאפשר לו להתכחש לחתימתו במקרה שתוגש נגדו תביעה על הפרת הבטחה.?

?לא, לא בזה מדובר. בכל אופן, אני עומד לכתוב עתה שני מכתבים שיש בהם כדי ליישב את הבעיה. אחד מהם יישלח לאחת החברות בסיטי, והשני — לאביה החורג של העלמה הצעירה, מר וינדיבנק, ובו אבקשו לפגוש בנו כאן מחר בערב בשעה שש. מוטב לנו שננהל את עסקינו עם קרובי המשפחה ממין זכר. ועתה, דוקטור, אין אנו יכולים לעשות דבר בטרם תגענה התשובות למכתבים, מוטב לנו, אם כן, להניח עד אז לבעייתנו הקטנה.?
היו לי סיבות רבות כל כך להאמין בכוחות החשיבה ההגיונית של ידידי וביכולת הפעולה המופלאה שלו, עד כי חשתי כי ישנו בוודאי בסיס מוצק לדרך הבטוחה והקלילה שבה נהג בתעלומה יוצאת דופן זו שהתבקש לפתור. רק פעם אחת חזיתי בכישלונו — היה זה בפרשת מלך בוהמיה ותצלומה של איירין אדלר: אבל כאשר אני שב ומהרהר בפרשה המוזרה של "חותם הארבעה" ובנסיבות יוצאות הדופן הקשורות ב"חקירה בשני", ברור לי כי על הפקעת להיות סבוכה ומוזרה באמת, כדי שלא יוכל להתירה.

עזבתי אותו כשהוא עדיין מעשן את מקטרת החימר השחורה שלו, ובלבי הביטחון כי כאשר אשוב לכאן בערב יום המחרת, אגלה כי הוא מחזיק בידיו את קצה החוט שיוביל אותו לגילוי זהות החתן הנעלם של העלמה מרי סתרלנד.

באותה עת ריכז אליו את כל תשומת לבי מקרה רפואי חמור ביותר, ובמשך כל יום המחרת הייתי טרוד ליד מיטתו של החולה. רק סמוך לשעה שש התפניתי ממלאכתי ויכולתי לזנק אל תוך כרכרה דו?אופנית ולנסוע אל רחוב בייקר, כשאני חושש מעט פן אאחר את המועד ולא אספיק להיות נוכח בעת פתרונה של תעלומה קטנה זו. ואולם משהגעתי, גיליתי את שרלוק הולמס בגפו, כשהוא מנומנם למחצה וגופו הארוך והרזה מצונף בתוך כורסתו. סדרה מבהילה של בקבוקים ומבחנות וריחה החריף והמטהר של חומצת מימן כלורית הבהירו לי כי בילה את יומו כשהוא טרוד בניסויים כימיים שכה אהב. ?נו, מצאת את הפתרון?? שאלתי בהיכנסי.

?כן, זו היתה תחמוצת בריום דו?גופריתית.?

?לא, לא, אני מתכוון לתעלומה!? קראתי.

?אה, זה? חשבתי על החומצה ההידרוכלורית שבה הייתי טרוד. מעולם לא היתה כאן כל תעלומה, אף כי, כפי שכבר אמרתי אתמול, היה בפרטים אחדים משום עניין. הבעיה היחידה היא כי אין כל חוק, לצערי, שאפשר להפעיל נגד הנבל.?

?מיהו אם כן, ומה התכוון להשיג בנטישת העלמה סתרלנד??
השאלה אך זה יצאה מפי, ועוד טרם הספיק הולמס לפתוח את פיו ולהשיב עליה, וכבר עלה באוזנינו קול צעדים כבדים בפרוזדור, ואחר כך נשמעה נקישה על הדלת. ?זהו אביה של הנערה, מר ג?יימס וינדיבנק,? אמר הולמס. ?הוא כתב אלי כדי להודיעני שיהיה כאן בשעה שש. היכנס!?

האיש שנכנס אל החדר היה ברנש כבן שלושים, בעל קומה ממוצעת ומבנה גוף חסון, לחייו מגולחות למשעי ועור פניו חיוור, נוהגו אדיב ומתרפס, ולו זוג עיניים אפורות, חדות ונוקבות להפליא. הוא ירה מבט שואל בכל אחד מאיתנו, הניח את מגבעתו המבהיקה על המזנון, ובקידה קלה החליק מטה אל הכיסא הקרוב ביותר.

?ערב טוב, מר ג'יימס וינדיבנק,? אמר הולמס. ?דומני שמכתב מודפס זה, שבו קבעת עמי פגישה לשעה שש בערב, נשלח ממך!?
?כן, אדוני. חוששני כי איחרתי מעט, אך אתה יודע שאיני אדון לזמני. צר לי שהעלמה סתרלנד הטרידה אותך בעניין פעוט זה. דעתי היא כי מוטב שלא לכבס כביסה מלוכלכת כגון זו ברבים. היא פנתה אליך נגד רצוני. אבל, כפי שכבר הבחנת, זוהי נערה רגשנית הפועלת על פי דחף, וקשה להניא אותה מדעתה לאחר שהחליטה לבצע דבר מה. מובן שאיני מתנגד כל כך לכך שאתה תדע את הפרשה, מאחר שאינך קשור עם המשטרה, אך אין זה נעים לתת פרסום ציבורי למצוקה משפחתית. מלבד זאת, זהו בזבוז של כסף, שכן כיצד יעלה בידך למצוא את הוסמר אנג?ל זה??
?להפך, אדוני,? אמר הולמס בשלווה. ?יש לי סיבה טובה להאמין כי אצליח לגלות את מר הוסמר אנג?ל.?
מר וינדיבנק נרתע בחלחלה ושמט את כפפותיו. ?אני שמח מאוד לשמוע זאת,? אמר.

?דבר מוזר הוא,? ציין הולמס, ?כי יהיו למכונת כתיבה מאפיינים המייחדים אותה, בדיוק כמו לכתב ידו של אדם. אין שתי מכונות כתיבה הכותבות באופן זהה, אלא אם כן מדובר במכונות כתיבה חדשות. ישנן אותיות הנשחקות מהר יותר מן האחרות, ויש אותיות הנשחקות רק בחלקן. ועכשיו, מר וינדיבנק, אפשר שאתה מבחין בכך כי בפתק זה שלך מופיעה תמיד האות א? כשהיא מטושטשת מעט, וכי זנב האות ר? פגום מעט. ישנם ארבעה?עשר מאפיינים נוספים, אך אלה הם הבולטים ביותר.?

?אנו מבצעים את כל התכתובת שלנו באמצעות מכונה זו, ועל כן התבלתה מעט,? השיב אורחנו ונעץ בהולמס מבט נוקב מעיניו הקטנות והנוצצות. ?ועתה אראה לך דבר מה שהוא בבחינת מחקר מעניין ביותר, מר וינדיבנק,? המשיך הולמס. ?בדעתי לכתוב ביום מן הימים מונוגרפיה קטנה נוספת על אודות מכונת הכתיבה והקשר שלה לפשע. זהו נושא שהקדשתי לו תשומת לב מסוימת. בידי כאן ארבעה מכתבים שהתקבלו מן האיש שנעלם. כולם מודפסים במכונת כתיבה. מסתבר כי בכל המכתבים הללו לא זו בלבד שהאות א? נראית מטושטשת וזנב הר? חסר, אלא אף ניתן להבחין בכך — אם תשתמש בזכוכית המגדלת שלי — כי כל אותם ארבעה?עשר המאפיינים האחרים שהזכרתי קודם, מופיעים גם בהם."

מר וינדיבנק זינק מכיסאו ונטל את כובעו. ?איני יכול לבזבז את זמני על שיחות הבל דמיוניות מסוג זה, מר הולמס,? אמר. ?אם יעלה בידך לתפוס את האיש — תפוס אותו והודע לי על כך.?
?בוודאי,? אמר הולמס, צעד לפנים ונעל את הדלת במפתח. ?הנני מודיע לך, אם כן, כי תפסתי את האיש!?

?מה?! היכן?? צעק מר וינדיבנק, החוויר עד לשפתיו והעיף סביבו מבטים מבוהלים כעכברוש במלכודת.

?הו, אין בזה תועלת — באמת שאין בזה תועלת,? אמר הולמס בנועם. ?אין לך כל אפשרות להיחלץ ממצוקתך, מר וינדיבנק. הרי המעשה שקוף כל כך, והמחמאה שחלקת לי, כשאמרת כי לא יעלה בידי לפתור בעיה כה פשוטה, היתה מפוקפקת ביותר. כן, זהו זה! שב לך ונשוחח על כך.? אורחנו התמוטט אל תוך כיסא, פניו כפני מת ומצחו מכוסה בזיעה מבהיקה. ?אי — אי?אפשר להעמיד אותי לדין," גימגם.

?חוששני כי הצדק איתך. אך בינינו לבין עצמנו, וינדיבנק, היה זה התעלול האכזרי, האנוכי וחסר הלב ביותר שנתקלתי בו מימי, אשר הוצא אל הפועל בדרך נקלית ונפשעת ביותר. עתה, הנח לי לגולל באוזניך את השתלשלות העניינים, ואתה מוזמן לתקן אותי, אם אטעה.?

האיש ישב מכווץ בכיסאו, ראשו שמוט על חזהו, כאדם שחרב עליו עולמו. הולמס הניף את רגליו על פינת אדן האח, ובהישענו לאחור כשידיו נתונות בכיסיו, החל מדבר — יותר לעצמו, כך נראה, מאשר אלינו.

?האיש נשא לו אישה מבוגרת ממנו בשנים רבות בשל בצע כסף,? אמר, ?וכמו כן, עשה שימוש בכספה של הבת כל עוד התגוררה איתם. היה זה סכום כסף ניכר לגבי אנשים ממעמדם, ואובדן הכסף עלול היה לחולל שינוי ניכר ברמת חייהם. כדאי היה להשקיע מאמץ כדי למנוע את אובדנו. הנערה ניחנה במזג נעים וחביב, אך הפגינה רגשנות רבה ולבביות חמה בהליכותיה. כך שברור היה כי עם סגולותיה הטבעיות וההכנסה שעמדה לרשותה, לא תישאר זמן רב ברווקותה. ואולם נישואיה פירושם אובדן מאה לירות בשנה. איזה צעד, אם כן, נוקט אביה החורג כדי למנוע זאת? הוא נוקט אמצעי שגרתי ביותר, ומחזיק אותה בבית ואוסר עליה לבוא בחברת אנשים בני גילה. אבל עד מהרה הוא נוכח לדעת כי לא יוכל לנקוט אמצעי זה לעד. היא מגלה מרדנות ועומדת על זכויותיה, ולבסוף מכריזה על כוונתה הנחרצת להשתתף בנשף ריקודים מסוים.

?ומה מחליט אז האב החורג הפיקח לעשות? הוא הוגה רעיון שיש בו כדי להנחיל כבוד למוחו אך לא ללבו. בשיתוף פעולה מצד אשתו ובסיועה, הוא מסווה את זהותו, מסתיר עיניים חדות מבט אלה שלו מאחורי משקפיים כהים, מסווה את פרצופו בעזרת שפם וצמד פאות לחיים שעירות, מנמיך את קולו הצלול ללחישה מרמזת, וכשהוא שם בנוסף על כל זאת את מבטחו בקוצר ראייתה של הנערה, הוא מציג את עצמו בפניה כמר הוסמר אנג?ל, ומרחיק ממנה מחזרים אחרים על ידי כך שהוא עצמו מחזר אחריה."

"זו היתה רק בדיחה,? גנח אורחנו. ?לא תיארנו לעצמנו שכל כך תיסחף."

?קרוב לוודאי שלא. יהיו אשר יהיו פני הדברים, העלמה הצעירה הוקסמה לחלוטין, ומאחר שהיתה סמוכה ובטוחה שאביה החורג שוהה בצרפת, לא עלה על דעתה ולו צל של חשד כי מדובר במעשה הונאה. תשומת לבו של האדון החניפה לה מאוד, ותחושתה זו התחזקה בשל ההערצה הנלהבת שהפגינה אמה. אחר כך החל מר אנג?ל לבקרה, שכן, ברור היה שיש להמשיך בהצגה ככל האפשר, אם ברצונם להשיג תוצאות ממשיות. התקיימו ביניהם מפגשים, וכן הוחלט על אירוסים, אשר נועדו להבטיח מעבר לכל ספק כי הנערה לא תפנה את תשומת לבה אל מישהו אחר.

?ואולם התרמית לא יכולה היתה להימשך לנצח. הנסיעות המדומות לצרפת הכבידו עליו מאוד. הצעד הברור היה אפוא להביא את העניין לידי סיום דרמטי, שיותיר רושם חזק ובל יימחה בלבה של העלמה הצעירה וימנע אותה מלחפש לעצמה מחזר חדש בעתיד הקרוב. מכאן כל שבועות האמונים בספר התנ?ך שאולצה להישבע, ומכאן גם ההתייחסות בבוקר יום החתונה לאפשרות כי דבר מה עשוי לקרות.

?ג'יימס וינדיבנק ביקש להביא לידי כך שהעלמה סתרלנד תתחייב לשמור אמונים להוסמר אנג?ל, ותיוותר באי?ודאות באשר לגורלו, עד כי במשך עשר השנים הבאות לפחות לא תהיה מוכנה לקשור את גורלה בגורלו של אדם אחר. הוא הביא אותה עד לדלת הכנסייה, ואז, מאחר שלא יכול היה להרחיק לכת מעבר לכך. מצא לו פתרון נוח מאוד, ונעלם מן המקום באמצעות אותו תעלול ישן של עלייה למרכבה בדלת אחת ויציאה מן הדלת השנייה. דומני שזו היתה השתלשלות העניינים, מר וינדיבנק!?

בזמן שהולמס השמיע את דבריו, עלה בידי אורחנו להתאושש, ומשהו מביטחונו העצמי שב אליו. עתה קם מכיסאו, והבעה של לעג צונן על פניו החיוורות.

?אפשר שזו היתה השתלשלות העניינים ואפשר שלא, מר הולמס,? אמר, ?אבל אם אתה פיקח כל כך, אתה צריך להיות פיקח מספיק לדעת שאתה הוא שמפר עכשיו את החוק, ולא אני. אני לא עשיתי מעולם כל דבר העלול לגרור תביעה, אך כל עוד אתה מחזיק דלת זו נעולה, אתה חושף את עצמך לתביעה שתוגש נגדך על תקיפה ומעצר בלתי חוקי.?

?אכן, כפי שציינת, החוק אינו יכול לגעת בך,? אמר הולמס, סובב את המפתח ופתח את הדלת לרווחה, ?ואף על פי כן, מעולם לא ראיתי מישהו הראוי לעונש יותר ממך. לו היה לעלמה הצעירה אח או ידיד, מן הדין היה שיטעים את כתפיך טעמו של השוט, חי יופיטר!? המשיך, וסומק עלה על פניו למראה הבעת הלעג המריר שהסתמנה בפניו של האיש, ?אמנם חובותי ללקוחותי אינם כוללים זאת, אבל הנה, מונח פה שוט רכיבה, ואני חושב שאגרום לעצמי את העונג ו —? הוא צעד שני צעדים מהירים לעבר השוט, אך בטרם יכול היה לאחוז בו — נשמע קול דשדוש רגליים פראי על המדרגות, דלת חדר הכניסה הכבדה נטרקה, ומבעד לחלון יכולנו לראות את מר ג?יימס וינדיבנק נמלט במורד הרחוב כל עוד נפשו בו.

?זהו נבל חסר לב!? אמר הולמס בצחוק, ושב והטיל את גופו אל תוך כיסאו. ?הברנש יעבור ממעשה פשע אחד למשנהו עד שיבצע מעשה חמור באמת ויסיים את חייו על הגרדום. מבחינות מסוימות לא נעדרה הפרשה עניין לגמרי.?

?עדיין איני מבין לאשורו את כל תהליך הסקת המסקנות שלך,? ציינתי.

?ובכן, למן ההתחלה ברור היה כי להוסמר אנג'ל זה צריך להיות מניע רציני ביותר להתנהגותו התמוהה. ובאותה מידה ברור היה שהאדם היחיד היוצא נשכר מתקרית זו, עד כמה שניתן לראות, היה האב החורג. אחר כך היה בעובדה ששני אנשים אלה מעולם לא נראו יחדיו, והאחד תמיד הופיע כאשר השני נעלם, כדי לרמז על דבר מה. וכך גם המשקפיים הכהים והקול המוזר רמזו על תחפושת, וכך גם פאות הלחיים השעירות. חשדותי קיבלו אישור על ידי הצעד המוזר שנקט בהדפיסו את חתימתו, דבר שהעיד, כמובן, על כך שכתב ידו היה מוכר לעלמה, וכי יכולה היתה לזהות אותו אפילו מתוך שתי מילים בלבד. אתה רואה, כל עובדה כזו בנפרד יחד עם עוד עובדות קטנות נוספות — כל אלה העידו על מסקנה אחת."

?וכיצד אימ?ת? אותן?"

?לאחר שעליתי על זהותו של החשוד, לא התקשיתי למצוא אישור למסקנותי. ידעתי באיזו חברה מועסק האיש. לאחר שעיינתי בתיאורו המודפס של הנעדר, ניפיתי ממנו את כל הפרטים הנובעים מן התחפושת — פאות הלחיים, המשקפיים, הקול — ושלחתי אותו אל החברה. ביקשתי מהם שיודיעו לי אם תיאור זה מתאים לאחד מן הסוכנים הנוסעים שלהם. מאחר שכבר עמדתי על תכונותיהן המיוחדות של מכונות הכתיבה, כתבתי לאיש עצמו לפי הכתובת של העסק שבו הוא עובד, וביקשתי ממנו לבוא לביתי. כפי שציפיתי, תשובתו היתה מודפסת, ואותם פגמים קלים, אך בעלי מאפיינים בולטים, התגלו גם בה. באותו הדואר קיבלתי מכתב מחברת וסטהאוז ומרבנק אשר ברחוב פנצ'רץ' המודיע לי כי התיאור, על כל פרטיו, מתאים בדיוק רב לתיאורו של אחד העובדים שלהם, אדם בשם ג'יימס וינדיבנק, וזה הסיפור, voila tout!"

?והעלמה סתרלנד??

?אם אספר לה את האמת, לא תאמין לדברי. אולי זכור לך הפתגם הפרסי העתיק: ?כל הנוטל לו גור נמרים — סכנה מרחפת על ראשו. כמו גם על כל המנפץ אשליה מלבה של אישה'. יש מן החוכמה וההיגיון בדבריו של חאפז, בדיוק כמו בדבריו של הורציוס — ולשניהם נהירות דרכי אנוש."