ח"י בסרט

מיכאל מושונוב מגלם את ארנון באום, צעיר דתי המכור לאוננות ומטופל בתרופות פסיכיאטריות, שעל אף מגבלותיו מצליח להתבסס בתקשורת השמאלנית והאשכנזית. למרות כמה תאונות בדרך, כמו התאבדותו של כוכב שעליו עשה סרט דוקומנטרי, הוא זוכה להצלחה ולבסוף מצליח לשמש גם כעיתונאי וגם כדוברו של ראש הממשלה בו זמנית. עם יהורם גאון כמוני גומס, מו"ל של עיתון גדול שעמו מתיידד הגיבור כדי לסדר לעצמו ג'וב.

רחלי סרוסי, אותה מגלמת רומי אבולעפיה, מאורסת לגדליה (אלי פיניש), נער גבעות בדימוס שנהפך לקצין ביטחון של היישוב סוקלים דרום. בוקר אחד, בדרך למשרד יחסי הציבור בתל אביב שבו עובדת רחלי עם כל המא-גניבים, היא נעצרת במחסום עקב טעות של הקצין (מייקל לואיס, שהתפקיד יהיה חלק מהשירות הלאומי שלו), שחושב אותה לערביה. לאחר שהיא מתבוססת בסחי ובזוהמה של בני דודנו במשך שעתיים, היא יוצאת למאבק לשיפור זכויות האדם של המתיישבים, לבל גורלם של מתנחלים (מילה שלא תוזכר בסרט ולו פעם אחת) נוספים יהיה כשלה. היא מובילה לסלילת רשת חדשה של כבישים עוקפים בגדה. במקביל היא מנסה לשחרר ממעצר את גדליה, שהעיף לאטמה לילד פלסטיני שהעז לגעת בגדר החשמלית של היישוב. המטאפורה המרכזית בסרט היא התקדמות הכיפה שרחלי סורגת לגדליה, שמסמלת את התפתחות מערכת היחסים המרגשת ביניהם וקידום זכויות האדם של המתיישבים. האם תצליח לסיים את הכיפה לפני שגדליה מקריח לגמרי?

גיא לואל הוא רופא ישראלי משועמם, שמכלה את ימיו במשמרות מתישות בבית החולים ובבגידה באשתו המזדקנת (מירב גרובר, מצוינת כתמיד) עם מתמחה צעירה בבית החולים (טלי שרון). יום אחד הוא פותח את האינטרנט ומגלה שבהאיטי רעדה האדמה. כשמגיע הטלפון מיחידת המילואים מנסה גיבורנו להתחמק, אך לבסוף מתרצה ועולה על המטוס. בהאיטי, תוך כדי עבודה מסביב לשעון, הוא עובר מהפך ומבין שהתנכר למשפחתו וילדיו. הוא מציל ילד קטן ממוות בטוח, ומחליט לאמץ אותו ולהביא אותו איתו לישראל. הוא לא יודע שבינתיים מנהלת אשתו רומן עם עיתונאי שמאלני (דב נבון), שמלגלג באכזריות על פועלה של המשלחת, ובה בעת מתכנן להתחתן איתה כדי לזכות בכספי הירושה של אביה העשיר. האם האשה תפתח את הלב בפני הילד ובפני בעלה? מה יקרה כשהרופא והעיתונאי ייפגשו? והאם הלוקיישן של רמלה מספיק מזכיר את האי ההרוס? עם טוביה צפיר בתפקיד אבי בניהו.

חני פירסטנברג תבצע קאמבק ותגלם עיתונאית בריטית, שנשלחת על ידי העורך שלה בעיתון הלונדוני האנטי ציוני למצוא רפש על ישראל. לאחר שהיא מתיידדת עם ראש לשכת העיתונות הממשלתית מסביר הפנים (בגילומו של דרור קרן) ומגלה שהחיילים הישראלים הם המוסריים ביותר בעולם, מתפטרת הכתבת בזעם מהעיתון, מתחילה לעבוד בג'ואיש כרוניקל ומתאהבת בעיתונאי מקומי, בגילומו של ליאור אשכנזי. ביחד הם יוצאים לחקור פרשייה בינלאומית אפלה, במסגרתה רופא פלסטיני זדוני (יגאל עדיקא) מעליל על ישראל שהרגה את בנותיו במבצע צבאי. עם חנה לסלאו בתפקיד לבנה שטרן.

מוש בן ארי, בהופעת בכורה משכנעת בקולנוע, מגלם עורך של עיתון סוציאליסטי שמתעורר בעקבות האינתיפאדה השנייה ומתחיל לחקור באובססיביות, אה-לה ג'ון נאש מ"נפלאות התבונה", אלמנטים חתרניים, פרו מוסלמים ואנטי ישראליים בישראל ובעולם. מבט מרתק ואמיץ על מאבקה הצודק של העיתונות הישראלית בשמאלנים וליברלים. עם אמנון דנקנר כאמנון דנקנר.

יהודה לוי ויוסף סוויד ממשיכים את ההצלחה של "האלופה" גם על המסך הגדול. לוי מגלם את מומו קילט, מגן תוקף שזועם על עמיתו לנבחרת, מחמוד אבו שפשף, שאינו שר את ההמנון. למרות היחסים הטעונים, השניים מתאחדים לאחר ידיעה זדונית על אודותיהם באתר רכילות באינטרנט. במשפט הדיבה הסוער שמתקיים לאחר מכן הם טוענים שקיימו עם הצעירה המוגבלת בשכלה יחסי מין בהסכמה ומגלים שחברות יכולה לגשר על הבדלים של דת, גזע וגליצ'ים.

מכרם חורי ויוסוף אבו ורדה (שמתרענן מגילום תפקידי יהודים) הם שני חברים שמנהלים חומוסיה בכפר שלו ליד ירושלים. בעקבות מחלוקת על ריכוז הסוכר בלימונדה הם מתקוטטים, ואבו ורדה מחליט לפתוח חומוסיה מעבר לכביש, שתתחרה על החיך, הקיבה והגזים של היהודים. ז'ק כהן בתפקיד עצמו כנציג התאגיד שמשכין שלום בין הניצים. ייצוג אותנטי ומרגש של מצבם האמיתי של ערביי ישראל. מן הביקורות: "יושב טוב בבטן" (מעריב); "משחה סמיכה המכילה את כל מורכבות חיינו כאן" (הארץ); "פול אוף אקשן" (ניו יורק טיימס).

מאור כהן הוא סטודנט סטלן באוניברסיטת תל אביב שמפגין מדי שבת בבילעין, אבל סדרת שיחות עם המרצה שלו, איש הימין היחיד במוסד האקדמי האולטרה שמאלני (בגילומו של גיל פרנק, שסוף סוף זוכה לתפקיד שראוי לעוצמות התיאטרוניות שלו) גורמות לו להתעורר ולהבין שהצדק נמצא בצד שלנו. השניים חושפים קנוניה במסגרתה זומם הדקאן של האוניברסיטה (מנשה נוי – לראשונה בחייו בתפקיד האיש הרע) למעול בכספי התלמידים ולהעביר אותם לקרן החדשה לישראל.

יגאל נאור כמחזאי מצליח שמתוסכל מהמצב הפוליטי ונפילת השמאל בישראל. הוא חובר ליועץ פוליטי חמקמק, בגילומו של גל זייד, וביחד השניים מנסחים מניפסט חדש לשמאל לאומי שמרעיד את המדינה. למרות כמה סצינות לא אמינות (למה לזרוק טיוטות נייר לפח אחרי המצאת המחשב, יתהה מאיר שניצר) הסרט חושף בהצלחה את המנגנון שמביא את השניים להיבחר לכנסת ולהשתלב בממשלת הימין, כסא אחד ליד ליברמן. הביקורות מהללות: "יותר טוב מפולישוק" (דן מרגלית); "'הבית הלבן' פוגש את 'אשה, בעל, בית'"; "טיל פטריוט" (נחמן אינגבר).

איתי טיראן כצעיר מרמת השרון שכנער מחרים כל דבר שזז, ואף גורם להתאבדות של ילד לא מקובל בשכבה. לאחר שהוא חוטף שמיכה מהחברים בצבא, ורגע לפני שהוא דופק לעצמו כדור בפה בשירותים (במחווה מרגשת של הבמאי בוגר ביה"ס "מעלה" פינקי תלמודי למטאל ג'קט), גיבורנו לוקח את עצמו בידיים, ובעזרת טיפול פסיכולוגי - אסי דיין בליהוק מפתיע - הוא מתעל את אנרגיות ההחרמה שלו לזירה הלאומית. לאחר שהוא מחרים מסעדות שלא מוכנות להכניס חיילים במדים, סרטים שמאלניים, ארגונים ללא כוונת רווח ויוצרים אנטי ציוניים, הוא יוצא לחו"ל על מנת לשכנע את העולם שהשופט סילוורוק (דניס הופר, בהופעתו האחרונה בקולנוע, מרטיט במיוחד כשהוא מצליף בעוזרת הבית השחורה שלו בדרום אפריקה) הוא אנטישמי שונא ישראל. האם הוא יצליח? "סרט שמוכיח שאם תרצו, אפשר לעשות קולנוע ישראלי איכותי" (אמנון לורד, מקור ראשון)