וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"להגיע לישראל זה אקט פוליטי"

עינב שיף

13.3.2010 / 8:00

לקראת הופעתם של יו לה טנגו בישראל, מספר הסולן אירה קפלן על הקשר בין פוליטיקה לאמנות, על להיות ביחד עם אשתו בלהקה ועל החלום שלו להיות חבר בגאנז אנ' רוזס

לישראל לקח להם 25 שנים להגיע, אבל היו ימים שכל סטודנט בארצות הברית שרצה הופעה של יו לה טנגו קיבל אותם אצלו בחצר. אז, זו היתה ההזדמנות של הלהקה, שהוקמה ב-1984 בניו ג'רזי, להתחיל את המסע שבסופו של דבר יוביל אותה להיות אחת מלהקות האינדי החשובות ברבע המאה האחרונה, מסוג ההרכבים שיותר משיש להם כסף – יש להם מוזיקאים שימכרו כליה כדי להופיע איתם. עכשיו, זו גם ההזדמנות להתחיל את המסע בזמן של אירה קפלן, סולן הלהקה, כדי להבין שישראל היא ממש לא המקום הכי מוזר שהרכב אינדי יכול להגיע אליו.

"מושגים כמו 'אייקון אינדי' לא היו קיימים בכלל", הוא מספר בשיחה עם לוואלה! תרבות לרגל הופעתם הקרובה של יו לה טנגו בישראל. "היינו נוסעים ברחבי המדינה ומנגנים לרוב בשביל בן אדם אחד – אותו אומלל שהאזין לנו באחת מתחנות הרדיו קולג' שהשמיעו שירים שלנו והחליט שאנחנו חייבים להופיע אצלו ושכנע איזו ועדה שיש לה כסף להביא אותנו. אז בכל פעם היינו מתרגשים לקראת נסיעה למקום חדש ובכל פעם מגלים שהמקום אכן חדש וגם יש לו קונספט מעניין – אין בו אנשים".

נו, ותראה איפה אתם היום.

"שמע, זה לא מצחיק. שלחו אותנו פעם לוירג'יניה והבטיחו שיבואו המון אנשים. כשהגענו, אכן היו המון אנשים וכולם שותים וחשבנו – יופי, שיכורים לגמרי בהופעה שלנו – אולי סוף סוף גם יהיו בחורות. מה הסתבר? ההופעה אורגנה על ידי אחת האחוות של הקולג' שם והבטיחו בירה חינם למי שיגיע. בשלב מסוים נגמר החינם ואחר כך נגמרה גם הבירה – וגם התחיל גשם. סיימנו הופעה מרתקת מול המאבטחים במקום, שניסו להשתלט על הקהל שלא היה שם".

לפחות נראה שהם נהנו מהמופע?

"בוא נגיד שגם הם העדיפו להשתכר במקום לראות אותנו".

יו לה טנגו. Sang Tan, AP
מישהו באמת חשב שנוכל להיות זוג נשוי בלהקה 25 שנים?!" יו לה טנגו/AP, Sang Tan

אבל זה היה אז, בשנות ה-80 כשקפלן ואשתו ג'ורג'יה האבלי רק הקימו את יו לה טנגו ("יש לי את זה!" בתרגום מספרדית) אחרי שהכירו זה את זו בתחילת אותו עשור. קפלן היה היפסטר נלהב שהיה מוכן להיות מבקר מוזיקה כדי להסתובב בסצנת האנדרגראונד של האזור. האבלי היתה בתם של שני אנימטורים ושניהם נפגשו כמו שני ילדי אינדי בישראל – אותם חנויות תקליטים, אותם הופעות. בישראל הם היו מדברים על הפועל תל אביב, ושם האבלי וקפלן אהבו את הניו יורק מטס. ביחד הם פרסמו מודעה האומרת שהם מחפשים מוזיקאים שאוהבים כמוהם את הסופט בויז של רובין היצ'קוק או את Mission of Burma, אחת מלהקות הפוסט-פאנק המבטיחות של התקופה, ויצאו לדרך כרביעייה שמנסה לקבל הכרה בשוליים הצפופים של האינדי האמריקאי.

משנת 1992 קפלן והאבלי עובדים עם הבסיסט ג'יימס מקניו ויחד הם יוצרים את המרקם הייחודי של הלהקה, שמשלב לו-פיי, דיסטורשן, רוך בלתי ייאמן של חיבוק חם וטקסטים מרגשים למדי. מאחוריהם לפחות שני אלבומי מופת כמו " I Can Hear the Heart Beating as One" משנת 1997 ו-"And Then Nothing Turned Itself Inside Out" שיצא בשנת 2000, שדורגו לא אחת ברשימת אלבומי העשור של השנים הרלוונטיות. גם בשנים האחרונות הלהקה מוציאה אלבומים מצוינים כמו "I'm Not Afraid of You And I Will Beat Your Ass" ו-"Popular Songs", עמו מגיעה הלהקה לשתי הופעות במועדון הבארבי בתל אביב בשבוע הבא (22-23 במרץ). המרחק מאותן הופעות יחיד בקולג'ים הנידחים בארצות הברית נראה גדול מדי, אבל קפלן, בן 53 עם שימור עצמי שמתאים יותר לסופיה לורן מאשר לרוקר, לא באמת מבין מה כל זה אומר. כאחד שנודע בהיותו ציניקן ראיונות ולא בדיוק הכוכב המשתפך על ילדותו המיוסרת, גם המושגים בהם מוזכרת הלהקה זרים לו.

"מעולם לא חשבנו שנגיע למצב שאנחנו עדיין פועלים בשנת 2010", הוא אומר, "אבל - ואני אנסה לא להיות שחצן – גם לא חשבנו שלא נגיע. פשוט לא חשבנו, שזה משהו שאנחנו מאד טובים בו – לא לחשוב. לא תכננו להיות 30 שנה ביחד, לא רצינו לטייל בעולם ואז לעצור, רק רצינו להקה ולראות מה יקרה. האמת, תסתכל על היסטוריה של להקות בעולם ותסתכל על נתוני הגירושים. מישהו באמת חשב שנוכל להיות זוג נשוי בלהקה 25 שנים?!"

אולי בגלל שאתם עדיין סוג של להקה קטנה, לא חיות אצטדיונים.

"החלום שלי זה להיות פעם אחת בלהקת ענק כזו. יש המון להקות כאלו שהייתי רוצה להיות חבר בהן, להקות ענק כאלו, כדי לדמיין איך הם מרגישים בהופעות שלהם, בסביבה שבה הם פועלים: הלחץ והידיעה שאתה מגיע לכל כך הרבה אנשים, הבקשות המופרכות, המחויבות לחיים שהם אך ורק הצלחה, תחושת ההישגיות".

בקיצור, בסופו של דבר היית רוצה להיות בגאנז אנ' רוזס.

"בטח. מה, אתה לא?"

האלבום האחרון שלכם הצליח יחסית, מקום 58 במצעד הבילבורד. אולי אתם בדרך לשם.

"חס וחלילה, זו אף פעם לא הכוונה. אנחנו רוצים שישמעו אותנו כמו שאנחנו רוצים להישמע. זה לא שמישהו אמר פעם – איך נכניס את השיר לרדיו או משהו כזה, לא בגלל שאנחנו לא רוצים שישמיעו אותנו ברדיו, אלא כי אנחנו לא אנשים שיודעים לייצר משהו שיכול להגשים את המטרה הזו, זה כנראה איבר שנולדנו בלעדיו, מה לעשות. לדעתי, כל הניסיונות האלו להבין מה מצליח ומה לא באינדי, דבר די נפוץ עכשיו כשהאינדי הוא דבר מצליח, הן עניין חסר מוצא ואנחנו לא מנסים להציב מטרות שלא שייכות לנו. אתה לא יכול לשלוט באיפה אתה נמצא – רדיו או לא".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"אנחנו מאושרים היום יותר מתמיד". עטיפת האלבום האחרון, "Popular Songs"/מערכת וואלה!, צילום מסך

ישנו הבדל די גדול בין הצליל של שני האלבומים האחרונים לאלו שקדמו להם. הרוך גבר שם על הקושי.

"אני מסכים ולא מסכים. הצליל שונה כי אנחנו תמיד משתנים, אבל מאז שג'יימס הצטרף, אין שינויים משמעותיים באמת בלהקה. הצירוף של ג'יימס הוא העידן החדש האחרון ביו לה טנגו כי למרות שאלבומים כמו 'Nothing Turned Itself Inside Out" ו-'Summer Sun' (משנת 2003 – ע.ש) הם שונים מאד – אין כאן שינוי גדול מדי באיך שהלהקה עובדת. בהופעות למשל, אנחנו די מנגנים אותו דבר".

אולי השינוי הזה נתפס כאיזשהו סמל לנוחות. נשמע שהגעתם לאיזושהי השלמה עם עצמכם.

"אנחנו מאושרים היום יותר מתמיד, בעיקר כי אנחנו הרבה יותר מסתדרים ביחד משהיינו פעם, נהיינו חכמים ורגישים יותר אחד לשני".

אמירה מעניינת ללהקה ששני שליש מחבריה נשואים זה לזה.

"במוזיקה בפרט וביצירה בכלל, תמיד יהיו מעורבים רגשות חזקים ולכן תמיד תהיה אי הסכמה, בין כולם – אמא ובן, אבא ובת, זוגות נשואים והבסיסט – הכל. אמנים מבטאים את הרגשות שלהם וזה נורא שכיח שאני מרגיש רע כשאני מנסה לעשות משהו, לא מצליח ולפעמים מוציא את זה על האנשים שלידי, כי אני במצב לא טוב. כשאתה עם אנשים 24/7, טבעי שזה יקרה והיום אנחנו יודעים להתמודד עם זה טוב יותר, באופן בוגר וחכם".

בקיצור, אתה לא מתחרט שאתה רואה את אשתך כל יום בעבודה.

"זה בהחלט ההחלטה הכיפית ביותר שלקחתי בחיי. הלהקה לא היתה יכולה להיות קיימת בשום צורה אחרת, מלבד הזיווג שלי ושל ג'ורג'יה. חוץ מזה, לא שאני נהנה מלריב עם אשתי, אבל ממילא זה בלתי נמנע – אין זוג שלא מתכסח – אבל זה לא דבר רע בהכרח. זה לא כיף גדול, אבל אני חושב שאני מצפה לריבים האלו מדי פעם, כי אני אוהב לבחון את האופן שבו אני מתמודד עם נושאים. אני לא מפחד מרגעי שפל, כי אני לא רוצה שהאנשים שאוהבים אותי יחשבו שאני לא יודע להתמודד איתם".

אולי זה סוד ההישרדות שלכם, שהוא דבר נדיר יחסית. רבע מאה, זה זמן.

"זה נכון שהרבה מהלהקות שאיתן התחלנו את הדרך כבר לא קיימות ולמעשה מהסצנה הניו יורקית של שנות ה-80 נשארו בעיקר סוניק יות' – עוד להקה של זוגות - אבל זה לא נדיר כמו שחושבים. בתחילת עידן הרוקנרול, להקות לא שרדו יותר משלושה חודשים ביחד. הן הגיעו בקושי לאלבום אחד והתפרקו. אני מסתכל על הפליימינג ליפס למשל, חברים טובים שלנו שהיו קיימים לפנינו, הפכו מפורסמים מאיתנו אבל עדיין עושים מוזיקה מדהימה והם לא התפרקו. יש עוד לא מעט דוגמאות כאלו, אבל בסך הכל אורך החיים של להקות רק גדל. זו כנראה הטכנולוגיה, אבל האמת – אני מומחה רק בלהקה אחת, כך שאין לי ממש מושג איך זה עובד".

יו לה טנגו במחווה לבוב דילן. Roger Kisby, GettyImages
"אנחנו לא ממש אקטיביסטים". יו לה טנגו/GettyImages, Roger Kisby

אין יותר מדי מוטיבים יהודיים במוזיקה של יו לה טנגו, אך לולא אלמנט אחד, סביר להניח שקפלן לא היה נשאל על מוצאו לקראת בואו לישראל לראשונה. החל משנת 2001 מקיימת הלהקה מדי שנה סדרת מופעים מיוחדת לחג החנוכה. הלהקה מקיימת אותם בניו ג'רזי, ביתם, עם נטייה להזמין אורחים ולהשתעשע איתם לרגל חג המקבים. "יש לנו חולשה לשני דברים: עונת החגים וקומדיה", מספר קפלן. "אנחנו לא אוהבים את החגים, אבל אי אפשר להישאר אדיש אליהם כי כשמישהו מדליק נורות בעץ האשוח או נרות בחנוכייה – זה עושה משהו. אבל היינו חייבים לצחוק על זה קצת ולעשות משהו אחר, אז החלטנו שכשכולם יחגגו את חג המולד, אנחנו נעשה חנוכה בדרך שאנחנו אוהבים – להופיע. איכשהו, הבדיחה הזו רצה כבר תשע שנים".

בהופעות חנוכה תורמת הלהקה חלק מרווחיה למטרות שונות וזוהי רק דרך אחת של קפלן ויו לה טנגו להיות מעורבים באופן חברתי ופוליטי. הם לא פרל ג'אם או רייג' אגיינסט דה מאשין, אבל כלהקה שלקחה חלק בקמפיין נגד הבחירה בג'ורג' בוש הבן לקדנציית נשיאות שנייה, קפלן ויו לה טנגו עדיין מעורבים פוליטית יותר מלהקה ממוצעת וכמובן – כשזה מגיע לישראל, זה הופך את בואם לעניין מעט רגיש. "יש לא מעט אנשים ששולחים לנו אי מיילים וחושבים שלבוא לישראל זה פשע", מספר קפלן. "הם רואים בזה מעין אקט פוליטי ואני לא ממש יודע מה לענות על זה. יש לי את הדעות שלי בנושא, אבל אין לי מספיק מידע כדי לבטא אותם באופן מכובד. אני בהחלט יכול להסכים על כך שהגעה לישראל היא אקט פוליטי ואני חי בשלום עם זה".

בישראל יש שאלה לא פשוטה בקשר למחויבות של אמנים למעורבות בפוליטיקה. מה דעתך בנושא?

"אני חושב שלכל האנשים יש את הזכות להיות מעורבים ולא משנה מה אתה עושה בחיים. בארצות הברית, הימין מתייג באופן אוטומטי את האמנים כשמאלנים, מה שלא ממש נכון, אלא שהאמנים השמאלנים פשוט פעילים יותר ומשום מה ארנולד שוורצנגר, מושל רפובליקני כיום, לא נחשב אמן".

"אנחנו גם פחות מעורבים מאחרים", ממשיך קפלן. "יו לה טנגו אף פעם לא היתה הראמונז, אנחנו לא ממש אקטיביסטים. אנחנו שמחים כשאנחנו יכולים למצוא ביטוי אמנותי לדברים שאנחנו אומרים, כמו לתת כסף שגייסנו בחנוכה או לצאת לטור נגד בחירת בוש לקדנציה שנייה. אבל צריך לזכור שאלו אקטים שהם קודם כל אמנותיים ורק אחר כך פוליטיים. אם המוזיקה לא היתה מעורבת, לא בטוח שהיה לנו כוח בכלל לכל זה".

יו לה טנגו יופיעו ב-22 וב-23 במועדון הבארבי בתל אביב. מופע פותח לשני המופעים: גבע אלון. מחיר כרטיס: 220 שקלים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully