בשלב המראה התחלתי לנקר

"...זה שמתכנה פסיכואנליטיקאי, רוצה להיות ה'חרא'. אבל לא תמיד אותו חרא. זה ניתן לפרשנות, בתנאי שהוא יתפוס שההוויה של החרא היא באמת מה שהוא רוצה, מרגע שהוא נהיה איש הקש של הסובייקט- אמור-לדעת..."
(מתוך נאום של ז'אק לאקאן מה-6.12.67, כפי שהוא מופיע ב"מבוא לעיון בכתבי ז'אק לאקאן" מאת ברכה אטינגר-ליכטנברג)

ז'אק לאקאן (פסיכואנליטיקאי ופרשנו המרכזי של פרויד), הינו אחד ההוגים המסובכים והאניגמטיים ביותר של המאה הקודמת. למרות זאת, ואולי בעקבות זאת, הפך, בשנים האחרונות, השימוש בו לאופנתי ביותר בשיח האוניברסיטאי הפוסט-מודרני ובשיח האמנותי בארצנו. כמעט כל קטלוג של כנס או תערוכה שמחשיבים את עצמם מכילים אמירות ומושגים המיוחסים ללקאן, כמו: השפה קודמת למחשבה, שלב המראה, הפרדה בין המישור הדמויי הסמלי הממשי, הפאלוס כמסמן כל המסמנים וכולי.

כאשר מנסים להעמיק מעט יותר במשנתו של לאקאן, נתקלים בשתי בעיות מרכזיות: א. כאמור, המסובכות הכמעט בלתי ניתנת להבנה, שהיא גם חלק מהאמירה שלו. ב. המיעוט המחריד של תרגומיו לעברית. לאור כל זה, "עצם האנליזה" (הוצאת כתר) הוא יוזמה מבורכת. זהו הספר הראשון מתוך הסדרה "ספריה פרוידיאנית", של הסקציה הקלינית של תל אביב-ירושלים.

"עצם האנליזה" הוא תרגום של ארנסטו פיצ'וטקה לסמינר שהעביר ז'אק אלן מילר בברזיל בשנת 1998. מילר נחשב לתלמיד החביב על לאקאן, שמצליח לפרש את לאקאן בצורה בהירה, ומצד שני לשמור על המורכבות שלו. לא מדובר במבוא ללקאניאניות וגם לא במתאבן קל, כמו למשל תיאורי המקרה של ארווין יאלום. מדובר בארוחה קשה לעיכול, שמי שלא מגיע אליה מצויד בסכין ומזלג מינימליים של מהי פסיכואנליזה ומיהם פרויד ולאקאן - צפוי שיתאכזב.

"עצם האנליזה", מסביר מילר, היא המכשול שנמצא בכל טיפול, מכשול שעוצר את התנועה והכוונה ולוכד את המטופל בפזמון חוזר. הסמינר מחולק לשלושה חלקים, כשהראשון שבהם הוא היפה והברור ביותר, וגם עבורו בלבד שווה הקריאה. מילר משתמש כאן במטאפורת ספרותיות, מאזכר את בורחס, זנון והמשורר קארלוס דרומונד דה אנדראדה, והופך בכך את החלק הזה ליצירה בפני עצמה, ולא רק אמצעי להבנה.

את החלק השני, לעומת זאת, אפשר לכנות "העצם", המכשול שבאמצע הקריאה בספר, שעליו כמעט מעדתי, נפלתי והתייאשתי. הוא מכיל את הנוסחאות הלאקאניאניות המטורפות, שיכולות כשלעצמן להעביר את הקורא הממוצע על דעתו.

אך בסופו של דבר, מלקקת את פצעי ואת הבנתי הלקויה, הגעתי אל החלק השלישי שהסתבר כקינוח מוצלח לשדה הקרב הזה, מה גם שמעט ההבנות שצברתי בכל זאת בחלק הקודם התגלו כמסייעות. החלק האחרון מקפל את הקצוות בצורה בהירה (לא לחלוטין - כמובן שנשארות עוד אינספור שאלות פתוחות) ומסתיים בדיון מרתק בג'נדר (אם כי מעט מכעיס בפאלוצנטריות הלאקאניאנית המפורסמת שלו).

יש הטוענים כי הדרך היחידה להבין את לאקאן ממש היא לעבור אנליזה. יכול להיות שהספר הזה, שלדברי מתרגמו מנסה לפרוץ לתודעה של מעבר לכמה בודדים המצויים בסוד העניין, מסוגל לפרוץ מקסימום לתודעתם של המטופלים המיידיים של אותם שותפי סוד (כמו המתרגם וכמה מחבריו), ואולי די בכך. שכן אין כאן כוונה לייצר רב מכר שיזיז את הגבינה ויביא את האמת להמונים.

כן, יש כאן עדיין התנשאות, אבל לפחות אין פופולריזציה, כמו זו שמתרחשת לרוב בשיח האמנותי שהזכרתי בתחילת הרשימה. נראה שבשיח האמנותי עלול לאקאן להפוך לאוסף של סיסמאות כמעט קלישאתיות שמאבדות ממשמעותן. לכן היה זה דבר משמח מאד אם אחד הספרים הבאים בסדרה "ספריה פרוידיאנית" היה כזה שפונה, במידה מסויימת, גם אל קהל האמנות.