בוקר טוב, סטלן

מהעיר ברגין שבנורבגיה מגיעה הבשורה, וקוראים לזה רויקסופ. תורביורן בראנטלנד וסוויין ברג, שני עלמים צעירים ונחושים, גילו את זה בעצמם, ועכשיו הם הולכים ללמד אתכם. מאיפה משתין הצ'ילאאוט, תשאלו? התשובה באלבום הבכורה שלהם, “Mellody A.M.", שיצא בסוף השנה בוול אוף סאונד. וזאת תשובה שלוקחת את הצ'יל למחוזות הביט האייטיזאי, שמתעטפת בצליל האנלוגי של הסבנטיז, שלא שוכחת לרגע אחד לחגוג את הFאנקיות, אבל במתינות, בהרהור רומנטי. אמביינט, אלקטרו סול, קמצוץ האוס, טיפת פרוגרסיב רוק והשפעות ניכרות של פסקולי סרטים קלאסיים שוטחים יחד ממלכה קסומה של פופ סינתטי ומלא חיים.

בהגדרה פשטנית, אפשר יהיה לתאר את מה שרויקסופ עושים כהכלאה מוצלחת במיוחד של אייר עם דאפט פאנק. ובאמת, הצמד הזה נשמע כל כך צרפתי, שהקטע הזה עם נורבגיה נשמע כמו איזשהו באג (וככה גם התייחסו לברג ובראנטלנד במולדתם למשך תקופה לא קצרה). לא מפתיע, אם כן, ששתי ההשפעות הגדולות שמציינים השניים הן צרפתיות למכביר – אריק סאטי, המלחין הרומנטי-מינימליסטי של סוף המאה ה-19, ופרנסיס לאי, מלחין פסקולים אגדתי עם אוריינטציה קלה לפורנו רך.

בין אם תמצאו שם את זירו 7 או את ואנגליס, רויקסופ זה המקום ללכת אליו. פוסט קלאב או לא, מדובר באחד האלבומים שמשלבים בצורה הכי טובה הרמוניות, טקסטורות סאונד, מלודיות וחשיבת ביט. סחה.