נגיעה בשיר קלאסי היא מלכודת דבש. מול האתגר הגדול יש גם פחד מהגובה הרב שבו ממוקמת היצירה. כמעט כל שלושים ושלושה השירים באלבום "עבודה עברית שרים עוזי חיטמן" נמצאים בפנתיאון של המוזיקה הישראלית המסתלסלת ובכלל. הקלטה מחודשת שלהם מצריכה ניתוק מוחלט מהביצוע המקורי כדי למנוע השוואה, וזה קשה. שכן, יצירותיו של חיטמן הן חלק אינטגרלי מהנוף המוזיקלי הישראלי.
למרות זאת, הגישה בהפקה של "עבודה עברית שרים עוזי חיטמן" ממשיכה את הקו המנחה של ההפקות הקודמות של הפרויקט. השירים זכו לעיבודים חדשים לגמרי, חלקם אפילו באופן קיצוני. הצעד הזה אמור היה למשוך אחריו את הזמרים והזמרות להגיע בגישה אחרת לגמרי, כאילו מדובר בשירים חדשים לחלוטין. חלק מהביצועים באמת העבירו את היצירות לקו חדשני עם פואנטה וחלק פשוט נתקעו באמצע עם ביצוע טרנטה.
לישי לוי יש יורש
לרשימת הפואנטות אפשר להכניס את שתי הרצועות הראשונות, "מי ידע שכך יהיה" בביצוע אייל גולן ו"אדון עולם" ששר מושיק עפיה. כך גם את "תסלחי לי" של חיים משה, שהביא ביצוע שקט, מלא רגש ובשר משובח לשיר קצבי במקור. "רציתי שתדע" שחידש נתי לוי, ראוי לצל"ש כפול משום שמדובר בשיר שזכה ללא מעט ביצועים. לוי לקח את היצירה למקום אחר לחלוטין וזאת מבלי לגעת בטקסט, בניגוד למה שעשו הדג נחש. מורן כרמל, לעומת זאת, מפתיעה עם "שיר שלום". למרות שהיא מסלסלת קצת יותר מדי, כרמל מצליחה להביא את עצמה לידי ביטוי בשיר לא פשוט.
מי שבאמת מפגיזה עם ביצוע מרגש היא גליקריה שניערה את "עד מתי אלוהי". השיר, שבוצע במקור על ידי זוהר ארגוב, פתאום הופך משיר שבור לשיר שובר. מטקסט שבוכה "עד מתי אלוהי" לשיר שצועק לאלוהים ובא אליו בדרישה. מיד אחריה מגיע ליאור נרקיס. גם אם הוא לא מחדש בגישה שלו, עדיין "על סף דלתך" נשמע אחרת בביצועו וזה טוב. עוד ארבעה שירים שזכו לביצועים טובים מאוד הם "בין קשת לענן" שאלי לוזון התענג עליו, לידור יוספי עם "הדברים היפים בעולם" ו"בואי הלנה" בביצוע טוב מאוד של רז חדד. את הרשימה סוגר שיר לוי עם "ליסה", שאביו, ישי, שר בשיאו הווקאלי. שיר לא חשש והביא ביצוע מצוין.
גדסי עושה שכונה
ברשימת הטרנטה מככב קודם כל עידן יניב, שהצליח לתרגם את המילים המדממות של "מרלן" לביצוע אנמי. גם בלי לראות אותו, אפשר לשמוע את החיוך הנבוך שלו בהקלטה. אחריו מגיע יואב יצחק, שבמקום "זה סימן" הסתמי יכול היה ללכת על "אני העבד" של איציק קלה. השיר המעולה הזה נשכח משום מה.
אבל האכזבה הגדולה של הפרויקט היא אבנר גדסי. גדסי, יוצר ענק וזמר גדול, מנמנם עם "ניגונה של שכונה" ומרדים את האוזניים. ואילו הביצוע התמוה בהפקה שייך לאור אדי. מבין כל האפשרויות, נבחרה דווקא אדי האלמונית לבצע את "לכל אחד יש", אחד השירים היותר משמעותיים בקריירה של חיטמן. יכולת השירה הטובה שלה לא מספיקה כדי להעניק ליצירה המשובחת הזאת את הטיפול הדרוש. זה נשמע כמו עוד ביצוע באודישן ל"כוכב נולד".
