פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דמיינו

      אוהב את יוקו, עוקץ את פול, מקבל השראה מפורסט גאמפ ואפילו פוגש את הרוצח שלו. עוד לפני "נער משום מקום", כיכבה דמותו של ג'ון לנון בלא מעט סרטים. הנה הבולטים שבהם

      כיאה לאחד האייקונים התרבותיים הגדולים בכל הזמנים, שמותו היה דרמטי לא פחות מחייו, סיקרן ג'ון לנון מאז ומעולם את הקולנוע ואת הטלוויזיה. כך זכינו לראותו על המסך הגדול והקטן בשלל צורות – אם זה כדמות ראשית או כדמות משנית. עם זאת, באופן מוזר למדי, טרם נעשה סרט מקיף שסקר את חייו מתחילתם ועד סופם – אפילו "נער משום מקום", שמגיע לאקרנים בסוף השבוע הקרוב, מתמקד אך ורק בצעירותו. מי שהדרמה הביוגרפית הטרייה תעשה לו תיאבון להשלים את המידע על לנון, או שפשוט רוצה להתחמם לקראת הצפייה בה עם עוד כמה סרטים מסוגים שונים ומשונים על הגאון מליברפול, מוזמן להיעזר ברשימה הבאה. ורק אל תשכחו – כל מה שאתם צריכים זה אהבה.

      "John and Yoko: A Love Story"

      חמש שנים לאחר מותו של לנון, ב-1985, הגיע הסרט הראשון על חייו – דוקו דרמה שהתמקדה ביחסיו עם יוקו אונו. " John and Yoko: A Love Story " נעשה בשיתוף פעולה מלא עם אהובתו של המוזיקאי המנוח, ואולי בשל כך לא הצליח לגלות עליו משהו מעניין באמת. הסרט התפרסם בעיקר בגלל הסיפור המוזר שמאחורי הליהוק שלו: לתפקיד הראשי נבחר בהתחלה מארק לינדסי צ'פמן האלמוני, אבל הוא נפסל בסופו של דבר מפני ששמו היה דומה מדי לשמו של המתנקש בלנון. הפיצוי הגיע שני עשורים לאחר מכן, כשצ'פמן התבקש לגלם את הזמר ב"Chapter 27" (ועל כך בהמשך).

      "The Hours and Times"

      אולי מפני שהכישרון של לנון היה בלתי נתפס, רוב הסרטים שנעשו על אודותיו לא ניסו להיות ריאליסטיים אלא ספקולטיביים – כזה למשל הוא סרטו של כריסטופר מונק מ-1991, שדמיין מה קרה כשג'ון לנון ובריאן אפשטיין יצאו לנפוש בספרד ב-1963. את העילוי מליברפול גילם איאן הארט, שבאופן די חריג בהיסטוריה של הקולנוע ישוב לגלם אותו שלוש שנים לאחר מכן.

      "בקביט"

      ב-1994 הגיע מה שהיה הסרט המושקע ביותר שנעשה על הביטלס, לפחות עד "נער משום מקום". הבמאי איאן סופטלי לא התמקד בלנון וגם לא בפול מקרטני, אלא דווקא בסטיוארט סטקליף, שניגן עם השניים אך נטש אותם מעט לפני ההצלחה. אם כל זה לא טרגי מספיק, הרי שסטקליף, שידוע כיום בעיקר בכינוי "החיפושית החמישית", נגדע באיבו בתחילת שנות העשרים לחייו – לפי אחת ההערכות, זה קרה כתוצאה מנזק מתמשך שנגרם לו בקטטה לאחר הופעה. את לנון, כאמור, גילם (שוב) איאן הארט.

      "פורסט גאמפ"

      אז מאיפה קיבל ג'ון לנון את ההשראה לשיר "Imagine"? את הקרדיט לכך, כמו לכל דבר שקרה בשנות השישים, צריך לתת לפורסט גאמפ. כך לפחות לפי הלהיט הענק של רוברט זמקיס מ-1994, שבו גאמפ (טום הנקס) פוגש את ג'ון לנון (שהתעורר לחיים בזכות אפקטים מיוחדים פורצי דרך בזמנו) בתוכנית האירוח של דיק קאבט ומספק לו את המילים לאחד ההמנונים הגדולים בכל הזמנים. את כל זה, כמובן, עושה גאמפ בלי שהתכוון לכך.

      "In His Life: The John Lennon Story"

      הטלוויזיה האמריקאית עושה סרט כמעט על כל אישיות בידורית שהלכה לעולמה, אז היה ברור שגם תורו של לנון יגיע. זה קרה בשנת 2000 בסרט זה, שנחל כישלון חרוץ בקרב הקהל. המפיקים האמריקאים הבינו כי לא יעלה על הדעת שבן ארצם יגלם את לנון, ולכן הטילו את המלאכה על אירי אלמוני ששמו פיליפ מק'קילן-פניקס. זה היה תפקידו הדרמטי הראשון והאחרון של הנ"ל, וכיום הוא מרוויח את לחמו כחקיין של בונו דווקא.

      "Two of Us"

      והנה עוד ספקולציה על חשבון לנון: הבמאי מייקל לינדזי-הוג משער ברוחו בסרט טלוויזיה, גם הוא משנת 2000, מה קורה במפגש בינו ופול מקרטני באמצע שנות השבעים. ובכן, לפחות בעולם הבדיה, השניים מנסים לאחות את הפצעים המשותפים מעברם, ותוהים גם אם עוד יש להם עתיד יחדיו. גם מסרט זה נזכור בעיקר את שערוריית הליהוק: את מקרטני גילם איידן קווין הנאה, אך את לנון שיחק דווקא ג'ארד האריס האפרורי, מי שידוע כיום כפרסומאי הבריטי לין פרייס ב"מד מן".

      "Chapter 27"

      כחצי יובל לאחר רציחתו של לנון, החל הקולנוע לנסות להבין מה עמד מאחורי הרצח. וכך, שנה אחר שנה נעשו שני סרטים בנושא – "The Killing of John Lennon" מ-2006, שבו לא היה ייצוג לדמותו של המוזיקאי, ו"Chapter 27" מ-2007. בסרט זה אנו זוכים דווקא לחזות במפגש קצר בין המתנקש מרק דיוויד צ'פמן והקורבן שלו – לנון חותם לו על אלבום, צ'פמן מודה לו בקול רועד, לנון טורח לשאול אם יש דבר מה נוסף שבו הוא יכול לעזור, וצ'פמן משיב בשלילה ונעלם במהרה, עד הפעם הבאה שבה ייפגשו. את לנון, כזכור, גילם מרק לינדסי צ'פמן, וזאת כעשרים שנה לאחר שאיבד את התפקיד באשמת שמו הבעייתי.

      "Walk Hard"

      מאז מותו ועד "נער משום מקום", התייחס הקולנוע לג'ון לנון ביראת כבוד, כאילו כדי להמחיש את האמירה המפורסמת שלו שהביטלס גדולים יותר מישו. אבל ב"Walk Hard" מ-2007, הפרודיה מבית היוצר של ג'אד אפאטו על הביוגרפיות המוזיקליות למיניהן, הגיע הזמן גם להתלוצץ מעט על חשבונו של האליל. וכך, בסצנה הטובה ביותר בסרט הבינוני, מגיע גיבורו הפיקטיבי להודו, פוגש את ארבעת המופלאים ונחשף לדינמיקה הבעייתית ביניהן. בין השאר, תוהה לנון (בגילומו של פול ראד) אם השירים של מקרטני יישמעו חרא גם כשהוא יהיה בן 64, וברגע הזה אפשר לשמוע עד תל אביב איך לנון האמיתי מתגלגל בקברו.

      "אני לא שם"

      בשנת יציאתו של "Walk Hard" הגיעה לאקרנים גם "אני לא שם", ביוגרפיה מוזיקלית כבדת ראש מהסוג שהפרודיה שמה לעצמו למטרה. במקרה זה, הבמאי טוד היינס ניסה דווקא ללכוד את רוחו של בוב דילן, אבל גם מקומו של עמיתו ומכרו, לנון, לא נפקד. דמותו של הבריטי הגיחה לדקה קלה כשהיא מתהלכת עם יוקו אונו בניו יורק של אמצע שנות השבעים, וכמתבקש מהאויב הגדול של הוותיקן, גם ב"אני לא שם" ראינו כיצד לנון מותח ביקורת על "עסקי הדת" רגע לפני שהוא נעלם באפלה.

      "הג'וב הבריטי"

      הפעם האחרונה שחזינו בדמותו של לנון על המסך הגדול היתה במותחן משעשע זה, מ-2008, וגם במקרה דנן הוא הגיח לרגע כדמות משנית מאוד – חברו ופטרונו של האקטיביסט השחור מייקל X. במקרה זה, את לנון לא גילם שחקן מקצועי כי אם אלן סאופר, אחד החקיינים שלו.