פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נשואים מינוס

      העונה החדשה של "עד החתונה" היא ייצוג כל כך נאמן של החיים הסתמיים של כולנו עד שהיא משעממת בדיוק כמוהם. לילך וולך על מדרגות הרבנות

      "עד החתונה" היא סדרה על החיים. והחיים – אם לא יצא לכם לחוות אותם עד עכשיו – הם רצף של אירועים חסרי משמעות ובעלי הקשר רופף למדי שבני האדם יוצקים לתוכם משמעות כדי לא למות מדיכאון ו/או שעמום.

      הבעיה העיקרית עם החיים זה שברגע שיש ותק מסוים במשחק יש מעט מאוד דברים שלא ניתן לצפות אותם מראש. מתאהבים לפעמים, נשבר הלב לפעמים, מתחתנים לפעמים, וכן הלאה. שאר הרוח שגורם לבני האנוש שלא לחתוך את הוורידים לא מגיע מן האירועים עצמם אלא ממה שהם מספרים עליהם.

      אז, כאמור, "עד החתונה" היא סדרה על החיים, החיים פחות או יותר כפי שהם – היא די צפויה, די מתסכלת, הרבה מבטיחה ומעט מקיימת. בעונה הקודמת התוודענו לרן (אוהד קנולר) ואיה (טל ליפשיץ) העומדים לפני חתונה, על כל הלחצים וחשבונות הנפש שהיא מביאה עמה. אבל אבנר ברנהיימר וענת שנהב-ויצמן, יוצרי הסדרה, הם אנשים אינטליגנטים שיודעים שלא די בנפנוף בחתונה כדי לשבות את הצופים, אפילו אם הם ישראלים חולי חופות וכתו?בות.

      בדיוק בגלל זה הושלכו אל תוך החתוניאדה גם אקס מיתולוגי (יפתח קליין) שמאיים על הצמוד קרקע, ילדים וגולדן רטריבר; אמהות נוירוטיות ומשוללות טאקט (מיקי קם וחלי גולדנברג); ואבות דהויים יותר או פחות (שמיל בן ארי ואלי כהן). חוץ מאלו יש גם אח הומו (עפר שכטר), חברה מרירווקה (עלמה זק), מירי בוהדנה אחת ועוד דמויות לווייניות "צבעוניות", ככה שלא ישעמם. הצרה היא שגם כל המסביב לא הצליח להשכיח את העובדה שבסופו של עניין עדיין מדובר בקובץ דמויות שהן רק בסדר. ועל זה אמר שיראל – "את האור כשאין במי לבחור".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      מראה, מראה שעל הקיר, מי הסדרה המשעממת בעיר? מתוך "עד החתונה"

      מי שהפרומואים המרוסקים לעונה החדשה של "עד החתונה" הסעירו את דמיונו, מאוד אוהב חתונות כנראה: האם רן יתחתן עם איה בסוף? האם תהיה זו אתי? האמת – עבר זמן רב מדי מאז סיום העונה הקודמת כדי שהדרמה הפושרת תצליח להרטיט עדיין. שיתחתן עם אתי, שיתחתן עם תמי, למי אכפת. אף אחת מהדמויות ב"עד החתונה" לא הצליחה לשרוט מספיק חזק כדי להשאיר סימן שיחזיק אצלנו מעונה לעונה. בקושי את העונה הראשונה בעלת פרק הסיום המגומגם היה אפשר לצלוח.

      והנה באה לה העונה השנייה ונפתחה כמובן בחתונה שהובטחה במערכה הראשונה – ולא נרשמה ירייה. חתונה, אתם יודעים, רגילה כזו, כמו שגם אתם פקדתם בקיץ האחרון ועוד תפקדו בקיץ המתקרב. באמצע נרשמה שיחת טלפון חצי פרוידיאנית לאקסית, לא משהו שלא ראינו קודם. בקיצור – לא נעים לומר – בדיוק כמו חתונה מהחיים: שעמום.

      ל"עד החתונה" היה כפוטנציאל את הכל– ברנהיימר ושנהב-ויצמן יודעים לכתוב, הקאדר השכטרי קנולרי ליפשיצי יודע לשחק, הנושא (החיים, כפי שתוכלו לחוות אותם בבית הקרוב לביתכם) קרוב ללבו של הקהל. לכאורה היה צריך להיות כאן שיחוק לא נורמלי. בפועל, חסרה ל"עד החתונה" איזושהי אמירה מעניינת על החיים אותם היא מייצגת, מה גם שכל המהלכים הדרמטיים צפויים מראש ולפיכך מאוד מאוד לא דרמטיים. גם לא קומיים, אם כבר בדרמה קומית עסקינן.

      רק לשם הפרופורציות, גם "הבורגנים" עסקה בחיים אבל הביאה עד לקצה את העיסוק ב"כן, אה?" וזיקקה את הבינוניות לפיוט צורב שמחזיק מראה מלוטשת ומבהילה בכנותה מול הצופה. המראה שמייצרת "עד החתונה", לעומת זאת, היא כמו המראה שיש לכם בשירותים: מרובבת כתמים, מחלידה בקצוות, מראה לנו את הפרצוף הלא מאוד מעניין של עצמנו. בביקור הבא באיקאה כבר תוחלף.

      רק שאת "עד החתונה" לא צריך לשמור עד לביקור הבא. אפשר כבר ממש בזמן הקרוב לזפזפ לכל ערוץ אחר ולהעביר את דרככם הפרטית עד לחתונה (או לא), בצורות הרבה יותר מלאות השראה.

      "עד החתונה", ימי שלישי, 21:00, ערוץ 2, רשת