כל הזין

"מצויד", ימי שלישי, 22:00, yes Stars Drama

ריי דרקר היה המלך של התיכון – ספורטאי מבטיח, פופולרי וחתיך, חבר של מלכת הכיתה ומצויד בוואחד כלי. אלא שעם השנים, כמו שבדרך כלל קורה, החננות של השכבה עקפו אותו בסיבוב, ומבלי לאותת. מלכת הכיתה, שהפכה בינתיים למלכת יופי ובהמשך לאשתו, זנחה אותו לטובת ילד כאפות שלימים נהיה רופא עור מבוסס ואילו קריירת הבייסבול שלו נגדעה בעקבות פציעה והוחלפה במשרה מעוררת רחמים של מורה בתיכון עירוני ומאמן קבוצת כדורסל כושלת. אם זה לא מספיק, הגיעה גם שריפה שכלתה את הבית שלו, ומכיוון שאין לו גרוש על התחת הוא נאלץ לישון בשק שינה ליד האגם. הדבר היחיד שנותר לו מימי הזוהר התיכוניסטים זה הזין הגדול שלו. דרקר מחליט לנצל את המתנה שהוענקה לו ולהרים את עצמו מהקרשים בעזרת המקצוע העתיק בעולם – זנות.

נהוג לחשוב שגברים עם זין גדול מסודרים בחיים. לא משנה כמה הגורל התאכזר אליהם, הם ניחנים בסוג של ביטחון עצמי ושקט נפשי שאמור להפוך אותם לחסינים בפני כל פגע. הטענה הזו נכונה לימים בהם נשים חיפשו בן זוג לפי הפוטנציאל הפיזי שלו – כזה שיוכל לצוד להן את ארוחת הערב ולבנות להן בית במו ידיו. היום הן יעדיפו מישהו שיוכל להזמין להן טייק אווי מהבראסרי וישלם לקבלן שיתכנן את הבית במקרה הרע, או יספק להן עניין, תמיכה רגשית וביטחון תוך שהם מתחלקים בחשבונות במקרה הטוב.

אל תבינו אותי לא נכון, זין גדול זה אחלה-בחלה יופי-טופי. אבל אם אתם בוחנים את החיים שלכם בעוד אספקטים חוץ ממה שקורה אצלכם במיטה, הוא לבדו לא באמת מספיק. לא לכם ובוודאי שלא לזוגתכם. כשדרקר בא לבקש מגרושתו כסף, כשהקבוצה שהוא מאמן מפסידה עוד משחק, כשהילדים שלו עוברים לגור אצל האמא אחרי שביתם נשרף – זה ממש לא משנה מה גודל הזין שלו. תחושת החידלון והפתטיות מתעלה על כל זיכרון עמום של ניצחון מיני כזה או אחר.

כדי להצליח במאה ה-21 צריך אמביציה/כשרון/כריזמה/שכל/יופי יוצא דופן וסוכן טוב (או אמא מרפקנית). כל אחד מהנ"ל יכול להספיק והשילוב של כולם ביחד מהווה קומבינציה קטלנית. הסתכלו סביבכם (או לחילופין היעזרו בדמיון או בשמועות שהגיעו לאוזניכם) – לא חסרים גברים בלתי מצוידים, שפיצו על כך בכוחניות (לעתים מוגזמת) וכריזמה והגיעו לעמדות מפתח בכל תחומי החיים. המשוואה היא פשוטה: זין קטן פלוס כריזמה פלוס כוחניות = הצלחה, ואילו זין גדול מינוס כריזמה מינוס כוחניות = לא הרבה. תשאלו את ריי דרקר.

זוכרים את הילדה הכי יפה ביסודי? זאת שכל הזמן אמרו לה כמה שהיא יפה והפכה למלכת הכיתה מבלי להניד עפעף? אתם יודעים איפה היא היום? כנראה שעתידה כבר מאחוריה מהסיבה הפשוטה שהיא אף פעם לא היתה צריכה להתאמץ כדי להוכיח משהו למישהו. מספיק להיות יפה, לא? אלא שכשאדם צריך לפצות על חוסר כלשהו, הוא מחפש בעצמו תכונות שיבדילו אותו ויהפכו אותו טוב יותר מאחרים. החוסר גורם לאנשים להילחם, ומי שלא צריך להילחם לרוב נשאר מאחור. כזו היא הילדה היפה וכזה הוא הגבר המצויד.

מצד שני, אם בורכתם גם בזין גדול וגם בעוד כמה תכונות טובות, בכלל שיחקתם אותה.

יש רגעים בהם נראה כאילו "מצויד" היא סדרת דרמה נורמטיבית, על מעלליו של איש פרברים אמריקאי סטנדרטי וקשייו הבורגניים, אבל אל תיתנו למראית העין לתעתע בכם. אין מדובר באדם סטנדרטי אלא בהרבה מעבר לכך. יתרונותיו ומעלותיו ברורים ומוחשיים, והם עומדים כל העת ברקע (גם כשהם לא עומדים). זה מתחיל בשם הסדרה, שלא מותיר מקום לספק במה דברים אמורים, ממשיך בנעימת הפתיחה, שמתארת אותו נפרד מנכסיו עד שהוא נותר עירום כשבאמתחתו הנכס הכי גדול שלו, ומסתיים באירועים עצמם, שבמהלכם הוא מגלה את המעלה העיקרית שיש לו להציע לעולם. זו לא סתם סדרה על גבר נורמלי, על כל בעיותיו ולבטיו. זו סדרה על גבר מיוחד, שמשתייך לאוכלוסייה מיוחדת ובת מזל.

כמו ש"שושלת" ניסתה להראות שגם בעולמם של העשירים יש תככים ובעיות, כמו ש"הסופרנוס" הציגה את הנורמליות הבנאלית בחיי המאפיונרים, כך "מצויד" מנסה לחשוף את חייהם המיוחדים של אלה שבורכו באותו שריר מפותח. גודל האיבר הוא נקודת המוצא של הסדרה, בעוד הסיפור מסביב הוא רק מסגרת חסרת חשיבות. הכל סובב סביב מידותיו הרחבות, גם כשזה לא. שכן, ההנחה הבסיסית של יוצרי התוכנית היא שמדובר בתופעה יוצאת דופן, באוכלוסיה מסקרנת של אנשים שיש לחקור אותם ולהציג את חייהם הייחודיים בסדרת דרמה שבועית. מי שחושב שמדובר באדם מן השורה מפספס את הקונספט של הסדרה ואת מהותה.

מי שהגה את הרעיון ל"מצויד" יודע במה דברים אמורים. גם הוא יודע שעובי הקורה מעצב לעתים את אופיו של הגבר. הוא יודע שמדובר באנשים עם תפיסת חיים שונה, שחווים את החיים אחרת. הם גדלו עם תחושת נינוחות, עם אמונה וביטחון שדברים יסתדרו, עם ידיעה שהם מתת האל. הם מאופיינים במין שקט נפשי, שמכתיב להם התנהגות אחרת. אם נתקלתם בחייכם בגבר ממוצע ובנאלי ללא כישורים נראים לעין, שמשום מה נוהג בביטחון עצמי חסר ביסוס, דעו לכם שלא פעם הסיבות המסתוריות לכך טמונות בתחתוניו.

גם ריי דרקר משתייך לאותה אוכלוסייה. על פניו נראה שהוא מגיע לתחתית, אבל הצופה יודע כל העת שזו לא מצוקה אמיתית. כמו במעלליהם של גיבורי העל, גם באמתחתו של הגיבור הזה יש נשק סודי. כל הצרות והלחצים שלו לא מרשימים אותנו, אלו לא בעיות אמיתיות. כל הקשיים שלו מקבלים פרספקטיבה אחרת. הם נתפסים כמכשולים רגעיים שנוצרו על מנת לגרות את הצופה, ואילו אנו, כמו ילדים שרואים "סופרמן", בוחנים בחיוך את תגובותיו של גיבור העל ומחכים לרגע בו ישלוף את מטה הקסמים שלו שיגאל אותו מייסוריו ויחשוף את ערוותם המצומקת של אויביו.

על פניו נראה שלמידותיו הגדולות אין השפעה אמיתית על חייו, אבל הן אלו שהביאוהו עד הלום. הן אלו שמלכתחילה יצרו לו ציפיות ותקוות, והן אלו שעכשיו גורמות לו להתאכזב מחייו הנוכחיים. איברו העצום אמנם לא מקל עליו, אך מה לעשות, חתיכה גדולה מגיעה עם אחריות גדולה. גם ספיידרמן נתקל באתגרים מיוחדים, שרק הוא יכול לגבור עליהם. גם הוא מתמודד עם המתח שבין היותו פיטר פרקר לבין אדם עם כוחות על. זה לא פשוט, זה לא קל, אבל הוא לעולם לא יסכים להחליף את חייו עם אף אחד אחר.