או לה לה

מיום ליום גוברת ההתרגשות לקראת הגעתם של Yo La Tengo לשתי הופעות בישראל (ב-22 וב-23 במרץ במועדון הבארבי בתל אביב). מי שאוהב אותם מן הסתם כבר הזמין כרטיס או לפחות שריין לעצמו את היום. הבעיה היא להסביר למי שטרם שמע עליהם במה מדובר, ולשכנע אותו שדבר כזה אסור לפספס.

אלה העובדות היבשות: יו לה טנגו הם איירה קפלן (גיטרה ושירה), אשתו ג'ורג'יה האבלי (תופים ושירה) וג'יימס מקניו (בס). קפלן והאבלי הקימו את ההרכב בניו ג'רזי בשנת 1984. הם הוציאו 12 אלבומי אולפן (או 14, תלוי איך סופרים), אבל הדיסקוגרפיה שלהם ארוכה ופתלתלה, וכוללת המון אי.פיז, סינגלים, אוספים, שיתופי פעולה, פסקולים לסרטים ועוד. יו לה טנגו הם ללא ספק אחת הלהקות המוערכות, היציבות, החרוצות והטובות ביותר של האינדי האמריקאי. קשה להתכונן להופעה בשל הדיסקוגרפיה הענקית שלהם (כשאתם עושים שיעורי בית תתמקדו באלבום האחרון והמעולה, “Popular Songs”, ולדעתי אין מצב שהם לא ינגנו "Autumn Sweater" מ-" I Can Hear the Heart Beating as One”). אך באותה מידה קשה גם להגדיר את הלהקה או להסביר את סוד קסמה.

אין ליו לה טנגו לוק, אין להם ממש תדמית. הם לא להקה צעירה ופרועה ואפילו לא להקה צעירה ופרועה לשעבר. הם לא נאמנים לז'אנר מוזיקלי מסוים, וגם לא לאווירה מסוימת. לפעמים הם רועשים ומנסרים, לפעמים הם מלנכוליים ושקטים. לפעמים הם חולמניים וסינמטיים, לפעמים הם מצחיקים. יש להם שירים קצרים מאוד ושירים ארוכים מאוד ושירים באורך רגיל למדי. אולי התיאור המדויק ביותר הוא המשפט שנכתב באתר של הלייבל שלהם, מטדור: "כל שיר בעולם יכול להישמע כמו יו לה טנגו, בתנאי שיו לה טנגו מנגנים אותו".

ההערה הזאת רלוונטית גם לחיבה המוכחת של הלהקה לקאברים. הם הוציאו עד היום כמעט מאה קאברים, וכשלהקה כמו יו לה טנגו מקליטה קאבר, מובן שהמניע לכך שונה מאוד מאשר אצל כוכבני פופ שמנצלים להיטי עבר רווחיים כדי להיכנס למצעדים. השירים של יו לה טנגו מונעים מאהבה למוזיקה ומהיכרות עמוקה עם ההיסטוריה של הפופ (קפלן היה מבקר מוזיקה לפני שהקים את הלהקה).

עד היום ביצעו יו לה טנגו לא מעט שירי סיקסטיז (ה-Who, הסידז, Love, הקינקס, הוולווט אנדרגראונד), שירי פאנק אמריקאי (ריצ'רד הל, המודרן לאברז, הראמונז), וגם דברים רבים אחרים: קווין, פליטווד מק, דניאל ג'ונסטון, יוריתמיקס, בריאן אינו, מה שתרצו. יו לה טנגו כל כך אוהבים לעשות קאברים שכבר שנים שהם משתתפים בפרויקט הצדקה של WFMU, תחנת רדיו מעולה מניו ג'רזי. במסגרת הפרויקט הם מבצעים מדי שנה באופן ספונטני שירים לבקשת המאזינים. אני מתערבת אתכם שאם מישהו יצעק במהלך ההופעה בבארבי שהוא רוצה שיר של כוורת, יש סיכוי לא רע שיו לה טנגו ייענו לאתגר.

אבל מכל הלהקות שיו לה טנגו אוהבים ומוקירים, הלהקה שהשפעתה ניכרת יותר מכל במוזיקה שלהם היא הוולווט אנדרגראונד – עובדה שאף הביאה את יו לה טנגו לגלם אותה בסרט “I Shot Andy Warhol” על הנודניקית ההיא שירתה באבא של הפופ ארט.

הזמזום החודרני של הוולווט אנדרגראונד, כמו גם הניגוד שבין החתרנות האפלה למלודיות המתוקות שלהם, נמצאים תמידית בלב של יו לה טנגו, שלוקחים את ההשפעה הזאת למקום חנוני הרבה יותר. פעם היה אפשר לראות ביו לה טנגו את גרסת חדר השינה או את הגרסה הגיקית של הוולווט אנדרגראונד, אבל עם השנים הם התפתחו והרחיבו את המנעד שלהם עוד ועוד. היום הם עושים הכל – משוגייז ונויז ועד פולק וסול – והכל מתאים להם, בתנאי, כאמור, שהם אלה שמנגנים אותו.

יו לה טנגו הם לא להקת סקס, סמים ורוקנרול. הם ככל הנראה להקת הרוק השפוייה והשקולה ביותר בהיסטוריה. יכול להיות שסוד הקסם שלהם טמון באיזון: הם חכמים בלי להיות שכלתניים מדי, הם חביבי הביקורת בלי להיות יומרניים, והם מהלכים על חבל דק בין נסיוניות וסאונד מאתגר לבין מלודיות ששובה את הלב. במילים אחרות, מדובר באחת הלהקות המיוחדות ביותר על כדור הארץ – אל תפספסו את ההופעה שלה.