בית התקליט עם יו לה טנגו

"אין במוזיקה של הלהקה הזו טיפת אנרגיה, אבל האלבום עצמו מפוצץ בה. הם אף פעם לא נותנים לאווירה להעביר את הטיעון שלהם. הסאונד שלהם נקי, חשוף ופשוט והמילים הפילוסופיות-מופשטות שלהם רבות עוצמה. אבל הדבר שבאמת מפוצץ את המוח באלבום הזה הוא הגיטרות. כל האלבום הזה נעשה כדי להעניק תשומת לב לגיטרות".

.

"אחת מלהקות הפוסט-פאנק הטובות ביותר אי פעם. אחרי הפעם הראשונה שהקשבתי להם הייתי מכורה לזה במשך שבועות. הם משלבים הרמוניות מופלאות עם מלודיות מנצחות, קטעים קליטים עם צפצופים עדינים. אלבום אדיר".

.

"אלבום מבריק ובלתי ניתן להחלפה, בעיקר בגלל שלא צריך להסביר לנתח אותו באופן נואש, אלא פשוט להאזין ולספוג אותו. יש בו סאונד נקי ועירום וריפים מהירים של גיטרה, אבל הוא יוצא מהכלל בגלל הרצון שלו לחצות את מגבלות הז'אנר ולחקור טריטוריות חדשות ומחשמלות. באופן אירוני, זה לא הקצב שהופך את האלבום הזה למשוגע, אלא החוש הנפלא שלהם למלודיה".

.

"אין לכם אלבום שאפילו קרוב להישמע כמו האלבום הזה. הגיטרות מחוץ לסולם ומחוץ לסינק והתופים נשמעים כאילו הם בכלל נוגנו באלבום אחר. מהסיבות האלו, ייתכן ויהיה קשה לשכנע אנשים שהאלבום הזה הוא לא בדיחה. אנחנו, בכל אופן, אוהבים את זה".

.

"אחת מלהקות ההארד-קור המשפיעות בכל הזמנים. הגיטרות התוקפניות שלהם כל כך עושים טוב לאוזן! אני יכולה בקלות להבין כיצד הסאונד הזה יכול להפוך למשעמם (כמו בלהקה השניה של הסולן, Embrace), אבל כאן, בידיים של הגברים המוכשרים האלו נמצאת אנרגיה חיה ואורגנית".

.

"שירי פופ נפלאים (ומטופשים), מורכבים ומלאי שכבות עם סאונד עתיר אפקטים ומרקם מסתורי. כאן הם הביאו לראשונה השפעות אקספירמנטליות ואוונגרדיות לתוך המוזיקה של סטריאולאב וזה נפלא".

.

"תתעלמו ממה שאתם חושבים שאתם יודעים על הביץ' בויז. אפילו לקרוא לאלבום הזה מאסטרפיס לא יעשה איתו צדק. זה האלבום שמתחרה רק עם עוד שניים-שלושה אלבומים על התואר האלבום הגדול בכל הזמנים של אחת הלהקות הנהדרות בכל הזמנים, עד כדי כך. אין עוד הרמוניות קוליות ברמה הזו והעיבודים של בריאן ווילסון הם לא פחות מיצירת מופת".

.

"אלבום ייחודי של להקת רוק-ג'אז ייחודית משנות ה-60. אני משוחדת כאן בקביעה הזו, אבל מי בעצם לא משוחד?"

.

"האלבום הזה הוא השפעה חשובה עלינו. האנרגיה החשופה והראשונית שלו היא מרתקת. היה להם את הצבע והווליום של הארדקור-פאנק, אבל עם האינטליגנציה הטקסטואלית והתחכום המוזיקלי שהפריד אותם מהסצנה של הלהקות המהירות והרועשות יותר של דרום קליפורניה שאפיינו את תחילת שנות ה-80".

.

"אלבום רוק נפלא ומוזר, במיוחד בגלל הסולן יוני וולף, שקופץ בין ז'אנרים ונשמע כמו גרסת לו-פיי מבוגרת של בק. האלבום מאזן יפה בין אבסורד וישירות, הוקים של פופ ומוזרות מסטולית עם טקסטים טובים והפקה מבריקה".

.