קור הזרקורים

הצפייה בתוכניותיהם החדשות של אלירז שדה וקרנית גולדווסר הובילה את פז חסדאי למסקנה שהיתה אמורה להיות מובנת מאליה: לא מספיק להיות אדם מפורסם כדי להיות מנחה מדופלם

פז חסדאי

אולי זה אני. אולי פשוט הזדקנתי ונותרתי מאחור. אולי אני לא מעודכן, רק מתרפק על זיכרונות העבר, על מציאות שכבר לא קיימת. אני זוכר שפעם, בתקופתי, לא כל אחד קיבל תוכנית אירוח. נראה כאילו זה היה רק אתמול, אבל כנראה שבמונחי טלוויזיה חלף לו נצח.

בימים ההם, כשההתייחסות אל המדיום היתה ביראת כבוד, אדם נתבקש להציג איזשהו רזומה לפני שהרוויח את הזכות להנחות משדר טלוויזיוני. בתקופה ההיא, כשמאחורי כל החלטה עמד גורם שקול ואחראי, העובדה שאדם הוא מפורסם לא הספיקה לו כדי לקבל זמן מסך. עצם היותו בעין הסערה לא נתן לו קרדיט באופן אוטומטי, לא הפך אותו לגיבור תרבות, ובטח לא לאחד שדעותיו נחשבות ומוערכות. לא יודע איך ומתי המציאות השתנתה לה, אבל אותי היא עדיין תופסת מופתע.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
גימיק מספר 1. אלירז שדה (צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)

חיבבתי את אלירז. הזדהיתי איתו ב"האח הגדול", הערכתי את קור הרוח ואת האותנטיות הישראלית שלו, וכמובן שהעדפתי אותו על פני סער וחשתי סיפוק כשזכה בגמר. אבל זהו, פה זה נגמר. עכשיו התחושה היא של שובע, שהגיע הזמן שכל אחד מאיתנו ילך לדרכו וימשיך בחייו, בנפרד זה מזה. אין טעם למשוך את היחסים האלה, חבל על כל רגע. זה לא רק הורס את הזיכרונות הנעימים, זה גם מוציא מהם את הטעם הטוב. פתאום אני מתקשה להבין ממה התרגשתי. פתאום הכל נראה סתמי ותפל.

אם יש משהו שניתן ללמוד מ"הלייט נייט" הנבוב שמנחה אלירז שדה בערוץ 24, זה בעיקר על קסמי העריכה של "האח הגדול" ועל כוחה הטלוויזיוני. רק שם אדם סטנדרטי לחלוטין, בלי שום כישורים נראים לעין מלבד יכולות שיחה ואנושיות בסיסיות, יכול להפוך למסקרן. מפתיע לגלות איך כשמוציאים אותו מקונטקסט הוא נראה כל כך אבוד, איך כששולפים אותו מהווילה המכושפת – זו שהופכת כל יצור תמים לגיבור בעזרת סאונד מרגש ועריכה מיומנת – כל הקסם וההילה שלו מתפוגגים. על אלירז זה מורגש במיוחד. התמימות שלו אבדה לחלוטין, ובימים אלה הוא נראה מדושן עונג ונלהב מדי ממעמדו הציבורי החדש. העם מתגעגע לאלירז הישן.

גימיק מספר 2. גולדווסר עם שותפה להנחייה, עידן קוולר (צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)

קצת קשה ומוזר להשוות בין תופעת אלירז לזו של קרנית גולדווסר, אך מתברר כי בין השניים קיימים לא מעט אלמנטים מקבילים. כשמתייחסים לדמות ממלכתית כמו הגברת גולדווסר יש להתנסח בזהירות, לנהוג בכבוד ולהישמר מלפגוע ברגשות הציבור, אך עדיין – נדמה שהכישורים הבסיסיים שהוליכו אותה להנחיית התוכנית "סטטוס" ב-HOT דומים לאלו של אלירז: היא נתפשה על ידי הציבור כאהודה וסימפטית, ועד עתה היא עברה מסך בהצלחה. האם זה מספיק? מסתמן שלא. "סטטוס" מרתקת ורלוונטית בערך כמו שידורים חוזרים של "האח הגדול".

כמובן שגולדווסר היא לא הסלב הממוצע, כמובן שההשוואה לאלירז עושה לה עוול גדול, כמובן שהנסיבות שהביאו אותה לאור הזרקורים שונות לחלוטין – הרי היא לא בחרה בזה ובטח שלא ייחלה לזה. אבל למרות זאת, השורה התחתונה זהה. נדמה שהשיקול בבחירתה היה הפופולריות הציבורית שלה או הגימיק מעצם שיבוצה לתוכנית, ולא יכולות ההגשה שלה. מתברר שהעובדה שאדם יכול להיות אורח מעניין בטוק שואו או בתוכנית אקטואליה, אינה אומרת שהוא גם יכול להנחות אחת כזו.

כמו במקרה של פליט "האח הגדול", גם כשמוציאים את גולדווסר מהקונטקסט המקורי שלה, היא נראית קצת לא במקומה, קצת לא טבעית. יכול להיות שגם במקרה הזה, העם מתגעגע לקרנית הישנה, זו שלמדנו להכיר, לאהוב ולהזדהות איתה, ואילו כעת אנו מתקשים להתמודד עם השינויים. כי אם יש משהו שמאפיין גם אותה וגם את אלירז, זו התחושה שקודם לכן המצלמה רדפה אחריהם, ואילו עתה קצת לא נעים לראות אותם רודפים אחרי המצלמה.

"תוכנית הלילה של אלירז שדה", ראשון – רביעי, 22:00, ערוץ 24

"סטטוס", ראשון – חמישי, 19:35, ערוץ 3 HOT

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully