בית התקליט

"בשנות השמונים היתה חנות בתל אביב שנקראה 'בית התקליט' ברחוב פינסקר. הייתי מתנפל שם על כל משלוח של רוק כבד חדש שהגיע ברעב אדיר - קונה הכל. יום אחד ראיתי את האלבום הזה על המדף, עם העטיפה המפחידה שלו שכילד מגרה לך את הדמיון. קניתי וזה היה נשמע לי הרבה יותר כבד מרושע ומטאלי מכל מה שהכרתי קודם.

"מהנקודה הזו בערך השתנו חיי. אני מאמין שהרבה אנשים עברו תהליך דומה עם האלבום הזה שהיום נשמע אולי כמו מוטורהד בהילוך מהיר, אבל אז הוא היה הדבר הכי קיצוני שהיה קיים בעולם, אנחנו מדברים על 1981, לפני כמעט 30 שנה.
האלבום הביא חידוש אדיר. השירה הכבדה, הטקסטים המטורפים - זה הטריף אותי כנער".

"Kreator לקחו את מה ש-Venom התחילו לשלב הרבה יותר כסחני וקיצוני באלבום הזה. ללהקה יש כיום אלבומים עם רמה מוזיקלית גבוהה בהרבה, יותר טכנית, עם טקסטים של מעורבות חברתית ואפילו שמאלנות פוליטית חזקה. אז, הם כתבו על כל מה ש-Venom כתבו.

"בהרבה מובנים, האלבום הזה הוא ההתחלה של המטאל האקסטרימי. זה כבר לא נשמע כמו רוקנרול בהילוך מהיר, זה כבר היה רצחני. האלבום הוא משנת 1986 ובשנת 2002 יצא לי לסגור מעגל ולעבוד בגרמניה עם סולן הלהקה Mille Petrozza שהתגלה כאדם מרתק. אני משוחד לגבי הלהקה הזו, כל מה שהם הוציאו אני אוהב, אבל זו האהבה הראשונה".

"עולם המטאל איבד בשנת 2001 יוצר ענק, את צ'אק שולדינר, סולן ומנהיג להקת Death שמת לאחר מאבק קשה בסרטן. Death היא אחת הלהקות האהובות עלי. מתחילת הדרך ועד היום, כל אלבום שלהם היה התפתחות והתקדמות מקודמו, כל אלבום הביא משהו חדש ולקח אותם קדימה וכולם מעולים.
'Leprosy' הוא הבחירה שלי בגלל הסאונד המהפכני לתקופה, והעוצמה שלדעתי היתה החזקה ביותר מכל אלבומי הלהקה.

"האלבום עוסק במחלות ובתחלואים סופניים. זו היתה התקופה שהמטאל יצא מהטרנד של לכתוב רק על שדים, קברים ומכשפות והחל לעסוק בנושאים ריאלים ועמוקים יותר. עם מותו של שולדינר, אין ספק שאבד יוצר גדול".

"כלהקת מטאל ישראלית שהתחילה בשנת 1985 בבידוד עולמי מוחלט ובחברה שמרנית, אני יכול להזדהות לחלוטין עם החומר המוקדם של ספולטורה הברזילאים. הלהקה הגיעה ממדינה קשה, לא מפותחת מוזיקלית ועם רמה גבוהה של כאוס ואלימות. ספולטורה שרו את שירת הרחוב של האחר, של זה שנאלץ להילחם על הקיום שלו יום יום וזה נגע באנשים. 'Beneath the Remains' הוא האלבום השלישי שלהם, שיצא בשנת 1989 ולמעשה היה הראשון שיצא בהפצה עולמית ושחרר אותם מחוץ לגבולות ברזיל. החומר המיוחד, ההשפעה הדרום אמריקאית, השירה הכועסת של מקס קאבלרה - עד היום האלבום הזה נחשב בעיניי לטוב ביותר שלהם".

"אלבומה השני של הלהקה מפלורידה. החבר'ה התברכו בכמה יתרונות שהפכו אותם בעיניי לאגדה: חיבור אמנותי עם מוזיקה קלאסית, הרבה בזכות הגיטריסט הגאוני טריי אזאגטוט, סולן כריזמטי בטירוף בשם דיוויד וינסנט, ששיחק על הקו של הארוטיקה והאופל הרבה לפני רוב הלהקות, וחומר ייחודי שלקח את הדת' מטאל למקום חדש. עד היום להקות גדולות, כמו Behemoth למשל רואות באלבום הזה מנטור ואבן דרך. הוא יצא בשנת 1991 ועדיין נשמע מצוין".

"בשנת 1988 הגיע האלבום הרביעי של הלהקה האגדית משבדיה, האמא הגדולה של כל המטאל הסקנדינבי כמו שאנו מכירים אותו כיום. 'Blood, Fire, Death' היה קו תפר מצוין בין הבלאק מטאל הגולמי והמוקדם שהלהקה ניגנה בשלושת אלבומיה הראשונים לבין המטאל הויקינגי והפגאני שעברה ליצור לאחר מכן. זהו תקליט אווירה מדהים ומאז לא קמה עוד להקה כמו Bathory, כך שאני בהחלט מתגעגע".

"יש מה להוסיף? יכול להיות ויכוח מהו האלבום הכי טוב של מיידן והוויכוח הוא בעיקר סביב האלבומים עד 1988, עבורי The' Number of the Beast' משנת 1982 הוא האהוב ביותר. זה הבי מטאל בצורה מלאת עוצמה ודרמה כמו שצריך לעשות, עם ברוס דיקינסון בשיא הכוח שלו".

"זה הדיסק הראשון שקניתי בחיים. זה הארד רוק, האלבום השני של הלהקה האנגלית הוותיקה, סגנון שכיום פחות מדבר אליי אבל בחרתי באלבום הזה היות שהוא מסמל עבורי תקופה ותמימות שאבדה לכולנו עם השנים. אהבתי אותם יותר מאת קיס או מוטלי קרו, זה יותר דיבר אלי. אולי כי זה נגע בהבי מטאל בהרבה מובנים והיה פחות אמריקאי ונוצץ".

"אחד האלבומים הכי משפיעים על עולם האקסטרים מטאל, אלבום משנת 1985 שהיה הדבר הכי ברוטלי שיצא מארה"ב נכון לאותה תקופה. הלהקה לא הצליחה לשחזר מאז את ההילה המיוחדת של האלבום הזה וחבל, כי מדובר באלבום בכורה אדיר"

"יכולתי לבחור גם ב-'Gothic' של פרדייז לוסט, אבל העדפתי ללכת עוד קצת אחורה. גם Celtic Frost הגיעו משווייץ והאלבום הראשון שלהם הוא מאסטרפיס אמיתי. הם הראשונים שהביאו את הזמרות למטאל הקיצוני, את הקלידים, את האוונגרד לתוך האקסטרים וזה אלבום שמאוד השפיע עליי. הם המשך טבעי ללהקת Hellhammer שהיתה ההתחלה של ההרכב. Celtic Frost היו הילד החריג בעולם המטאל הקיצוני, הילד החריג שעשה הכל לפני כולם ויותר טוב".