רוממה שיק

אם "הלילה עם גבי גזית" הוא אגרוף הנוק-אאוט שהגו בערוץ השני לפרצוף ההגמוני של עמנואל הלפרין, איש "מהיום למחר" הוותיקה של רוממה, אזי יכולה שרי רז להירגע. חשיבות פינת הקולנוע המיתולוגית שלה אינה נתונה לכלל סכנה. לגבי גזית אין את התשובה.

אבל יותר מש"הלילה עם גבי גזית" היא תוכנית לייט-נייט גרועה בהנחיית גבי גזית, זאת תוכנית גרועה נוספת בעריכתו של ישראל סגל. למעשה, קשה לחשוב על אדם המתאים פחות לתפירתה של חצי שעת צ'ילאאוט לסוף היום מאשר ישראל סגל, איש מקצוע המחזיק דרך קבע בגישת ה"אכול כפי יכולתך".
לעתים נדמה כי טרם תפש האחרון מה משמעותה של יחידת הזמן הטלוויזיונית וכמה ממנה נדרש לבנייתו של אייטם סביר. תחת שרביטו של האחרון נרקחה רצועת שידור לילית שמבקשת להיות סך כל מרכיבי הזהות של ערוץ 2. גם "החדשות", גם "כלבוטק", גם "משעל חם" וגם "תיק תקשורת", כלומר, גם כותרות, גם סקופים, גם התלהמות עממית וגם רצינות פולמוסית, והכל בין 23:30 לחצות, כולל פרסומות.

זה התחיל ברוטינת החיזור המקובלת שבין המגיש התורן ואיש השלג דני רופ. "מה יש לך לומר לנו?", שואל גזית. יהיה שלג. פרסומות. זפזופ מהיר – עמנואל הלפרין משוחח עם הפרופ' שלמה אבינרי. חזרה. שלמה בניזרי באולפן. במעבר חד הופנתה תשומת הלב לאוהל המחאה של מאבק הנכים. אלו רוצים כסף מחר על הבוקר. "מה יש לך לומר להם?", שואל גזית. קיצוצים. סיום דיון. זפזופ מהיר – הלפרין משוחח עם הפרופ' שלמה אבינרי. חזרה. כעת נדרש בניזרי לחשיפה המרעישה של הלילה – כתבת שטח על ספר לימוד ש"סניקי שראה אור בסיוע של משרד הדתות, ובו תיעוד של סיאנס שבמהלכו מועלת נשמת יצחק רבין וחורצת שיגאל עמיר הוא קורבן. "מה יש לך לומר על זה?", שואל גזית. הסיאנס אסור. סוף דיון. פרסומות. זפזופ מהיר – הלפרין משוחח עם פרופ' שלמה אבינרי. חזרה. עדנה מזי"א והמשוררת חנה פנחס-כהן באולפן. "מה יש לכן לומר לנו על ההילולה התקשורתית סביב 'תיבת נח'?", שואל גזית. מוגזמת. סוף דיון. זפזופ מהיר – הלפרין משוחח עם פרופ' שלמה אבינרי. חזרה. איש השלג. "מה יש לך לומר לנו עכשיו?", שואל גזית. יהיה שלג. זפזופ מהיר – הלפרין משוחח עם הפרופ' שלמה אבינרי. חזרה. ישראל סגל באולפן. "מה יש לך לומר על סכסוך שרון-קצב?", שואל גזית. קצב צדק. סוף דיון. סוף תוכנית. זפזופ מהיר – הלפרין נפרד מהפרופ' שלמה אבינרי.

על בסיס צפיות חוזרות ונשנות בראיונות עם הפרופ' שלמה אבינרי, מהרזידנטים הקבועים של "מהיום למחר", קל להאמין שגם הפעם מדובר היה בשעמומון לא קטן. אולם גבי גזית ובייחוד ישראל סגל לא יוודעו כנראה אף פעם אל שתי אקסיומות עבודה בסיסיות שהלפרין כבר מזמן שכח. האחת, שלא משנה כמה חרא המצב, הוא לעולם לא יהיה חרא מספיק עד כדי שהציבור לא ירצה לשמוע אודותיו בהרחבה יתרה; והשנייה, שלא משנה כמה חרא המצב, הוא לעולם לא יהיה חרא מספיק כדי שלא ניתן יהיה להגישו באינטליגנטיות, מידה של ציניות וסטייל.