לסביות חמות בלי תחתונים מארחות בדירתן

"מחבואים", הסרט האחרון של הקולנוענית הניו יורקית סו פרידריך, עשה את סיבוב הפסטיבלים המקובל לסרטים מסוגו ב-96'-97', מיד אחרי צאתו, והוקרן בין היתר גם בפסטיבל הסרטים בירושלים. מאז הוא הוקרן בטלוויזיה באמריקה ובמדינות אחרות והתמקם היטב ברשימת סרטי החובה באירועים המוקדשים לנושא הלסבי.

אחרי שמוחקים מהרשימה את "לסביות פרועות" (עכשיו בהום סינמה, בערוץ 65), את כל הסרטים בהם בחורות מתמזמזות הן מתאבן למנה העיקרית (בין אם באזורי הבסטות של התחנה המרכזית הישנה או באזורים בהם שרה מישל-גלר דוחפת לסלמה בלייר לשון) ואת כל הסרטים בהם בנות אמנם מתאהבות זו בזו אך נושא הזהות המינית לא עומד במרכזם ("יצורים שמימיים" של פיטר ג'קסון, “Fun” של ראפאל זיילינסקי), לא נשארים עם רשימה יותר מדי ארוכה. באופן אישי, הייתי מכניסה לקאנון את "פאקינג אמאל" של לוקאס מודיסון השוודי ואת סרט הנעורים האלטרנטיבי “All Over Me” – שני סרטים עלילתיים שעוסקים ברגעים המפחידים והמרגשים של בניית הזהות העצמית הלסבית ושל הגישושים הלסביים הראשונים בפועל, שבשני המקרים קורים איפשהו בתיכון.

הסרט "מחבואים", שיוקרן אצלנו בערוץ 8, עסוק לכל אורכו בשבירת האשליה הקולנועית ולפיכך הוא הרבה פחות מרגש משני הסרטים האלה, אך חשיבותו בכך שהוא לוקח את כל העניין כמה צעדים אחורה ובוחן את הנושא בשלבים הרבה יותר מוקדמים של ההתפתחות, כשהשאלה שהוא שואל היא – האם יש דבר כזה "ילדות לסבית"?

שורה של סרטי 16 מ"מ, שמוקרנים בעיקר במסגרות של פסטיבלי קולנוע או במסגרות מוזיאליות, הקנו לסו פרידריך מקום נכבד בסמול-טוק בהפסקות תה הצמחים של הפקולטה ללימודי נשים ולימודים קוויריים. ב"מחבואים" משלבת פרידריך קולנוע עלילתי ודוקומנטרי. חוט השדרה של הסרט הוא סיפור עלילתי, שבמרכזו עומדת לו – ילדה בת 12 שגדלה באווירה הסופר-שמרנית של אמצע שנות השישים (כמה שנים לפני המהפכה המינית) שערכי המשפחה הדכאניים של הפיפטיז עדיין רווחים בה.

בניגוד לגיבורות הטין-אייג'ריות של סרטי הנעורים הלסביים, לו לא ממש יודעת שהיא נמשכת לבנות, וגם אם היא יודעת, היא עדיין רחוקה מאוד מלהודות בכך, אפילו בפני עצמה. בתור קדם-לסבית בת 12 היא הרבה יותר עסוקה בלהתבאס מסימני הנשיות הראשונים, לטפח את תדמית הטום-בוי שלה ולהיגעל כשחברה הכי טובה שלה מתחילה להתעניין בבנים. לאורך כל הסרט לו לא אומרת הרבה. אם לא היינו יודעים את נושא הסרט קרוב לודאי שבכלל לא היינו עולים על משהו, אבל כמצופה מסרט שהנושא הלסבי עומד במרכזו, לו דומה לאחיות הרוחניות הבוגרות שלה מסרטי הנעורים ההם בכך שגם היא הרבה יותר מגניבה, רגישה ואינטליגנטית משאר בנות כיתתה שמוצגות באור די נלעג כשהן רוכנות מעל קטלוג של שמלות או חולמות על לעשות חורים באוזניים.

את ההצצה לנפשה המבולבלת של לו אנחנו מקבלים דרך סדרה של ראיונות תיעודיים עם נשים לסביות, שקוטעות את הסרט העלילתי ללא התראה מוקדמת. הנשים האלה מספרות על הילדות שלהן, על משחקי מין אסורים עם החברות שהתרחשו בגיל הגן או בית הספר היסודי, על תחושות מחשידות של חיבה יתרה למורה והרצון הפרוורטי להציץ לה בתחתונים. בדומה לסיפורה של לו, גם כל שברי הזכרונות הללו לא בהכרח מסגירים ניצני לסביות שלא היו יכולים להתפרש כאקספרימנטציה נורמלית, משחקי תפקידים שמחקים התנהגות הטרוסקסואלית בוגרת או סתם שובבות.

ביחד עם כמות גדולה של צילומים של לסביות בילדותן וקטעי ארכיון שחוקים מסרטי חינוך מיני משנות החמישים והשישים מנסה הסרט לייצר רקונסטרוקציה של הילדות ולהטמיע בה את הנרטיב הלסבי, תוך מודעות מלאה לכך שאולי הוא בכלל עוד לא היה קיים בשלב כל כך מוקדם. ואתם יכולים להרגיע את אמא שלכם – עוד לא מאוחר מדי, אולי לו עוד תחזור לדרך הישר ותמצא בעל טוב שיפרנס אותה ויתחרמן למשמע סיפורי הילדות שלה.

* הסרט "מחבואים" משודר בערוץ 8 ביום שני, 7 בינואר, בשעה 21:30