"כל ילד חולם להיות גנגסטר. רובנו זונחים את החלום הזה, אבל לאנשי קולנוע יש פריבילגיה הם זוכים לפעמים לממש אותו בשלב כלשהו בחייהם, ולו לזמן קצר", מכריז השחקן הצרפתי הוותיק נילס ארסטרופ בראיון לוואלה! תרבות. כמו כל עולל, גם ארסטרופ חלם להיות עבריין, אבל המיר בצעירותו את המשיכה לעולם הפשע בשתי תשוקות אחרות הבמה והמסך הגדול. בחלוף השנים שיחק ארסטרופ, בן 61, כמעט כל תפקיד אפשרי בתיאטרון ובקולנוע, אבל מעולם לא גילם איש מאפיה, כך שהוא השלים עם העובדה שהפנטזיה הנושנה שלו לא תתגשם. ואז הגיע הטלפון מבמאי הקולנוע ז'אק אודיאר.
"שלום נילס, כאן ז'אק. אני עושה עכשיו דרמת בית כלא בשם 'נביא' ואני מבקש להציע לך לשחק בה גנגסטר", משחזר ארסטרופ את אחת משיחות העבודה החשובות בקריירה שלו. "נעניתי מיד להזמנה של אודיאר, ולאו דווקא בגלל מהות התפקיד. האמת היא שהייתי משיב בחיוב לכל בקשה שלו מאז ששיתפנו פעולה לפני חמש שנים ב'לבי החסיר פעימה', סרטו הקודם, נוצר בינינו קשר מיוחד. אני מעריץ את האיש הזה".
אכן, אם יש קולנוען אחד שארסטרופ חייב לו הוקרת תודה, זהו אודיאר. אמנם השחקן המשופשף פרץ כבר ב-1972, כשהופיע ב"סטוויסקי" של אלן רנה, ומאז יצא לו לשתף פעולה גם עם במאים בסדר הגודל של אישטבן סאבו, שנטל אקרמן וקלוד ללוש, אבל רק ההופעה ב"לבי החסיר פעימה" הפנתה אליו לראשונה את אור הזרקורים וגם העניקה לו מועמדות ראשונה לפרס הסזאר בקטגוריית שחקן המשנה. בזמנו ארסטרופ הפסיד את הפסלון, אבל הוא זכה בו השנה על הופעתו ב"נביא". לא פחות חשוב מכך, הסרט עצמו גרף שורה ארוכה של עיטורים תשעה פרסי סזאר, ובהם לסרט הטוב ביותר, הפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן ופרס הבפטא לסרט בשפה זרה. כמו כן, דרמת הפשע היתה מועמדת השנה לאוסקר בצד "עג'מי", והחשיפה הפכה את ארסטרופ לסחורה חמה גם בהוליווד זה עתה נודע כי הוא יככב בצד קייט בלנשט ואריק באנה ב"Hanna", המותחן החדש של ג'ו רייט ("כפרה").
כל השבחים הללו היו מוצדקים "נביא" הוא אכן סרט מרתק, וארסטרופ מפגין בו תצוגת משחק מדויקת ומלאת כוח. ההישג שלו מרשים במיוחד לאור העובדה שהוא נושא על כתפיו תפקיד מורכב דמותו של סזאר, מאפיונר קורסיקאי החווה על בשרו את החוקים החייתים של ג'ונגל הפשע. הוא מתחיל את הסרט כשליט הבלתי מעורער של בית הסוהר שבו הוא כלוא לזמן ממושך, אך נאלץ לראות כיצד הטריטוריה שלו נכבשת אט-אט בידי מאליק, אסיר מוסלמי שהגיע למקום כדג רקק.
סזאר אינו המאפיונר הקולנועי הראשון שיורד מגדולתו לטובת עבריין צעיר ממנו ראינו כבר סיפורים רבים שכאלה, למשל בגרסה המחודשת של "פני צלקת". העובדה ש"נביא" מזכיר במבנה שלו סרטי מאפיה אמריקאים אינה מפתיעה, שהרי אודיאר, כמו הקולנוע הצרפתי כולו, מושפע לאורך כל הקריירה שלו מהתוכן והסגנון של ז'אנרים הוליוודיים. גם ארסטרופ רואה בקולנוע האמריקאי את מקור ההשראה העיקרי שלו: "סרטי הפשע של ג'יימס קגני ורוברט מיצ'ם גרמו לי מלכתחילה להתאהב במסך הגדול, והם גם עמדו לנגד עיני כשעיצבתי את דמותו של סזאר", הוא אומר. "אבל יותר מכל, השחקן שאני רואה בו מורה דרך הוא דווקא אחד שכמעט ולא גילם דמויות של עבריינים ג'ק ניקולסון. מה שיפה בדמויות של ניקולסון זה שאתה אף פעם לא יודע מה יהיה הצעד הבא שלהן האם הן הולכות לתת סטירה או דווקא נשיקה? לצופה אין דרך לנחש זאת, ולכן ההופעות של ניקולסון כה מהפנטות".
אך גם אם קל לזהות ב"נביא" השפעות של הקולנוע האמריקאי, אודיאר עוסק בו בשאלות החברתיות שמטרידות כרגע את צרפת, ובראשן מקומן של הקהילות המוסלמיות והקורסיקאיות בחברה זו. טאהר רחים, שמגלם את מאליק, דובר ערבית מהבית. לעומת זאת, ארסטרופ הוא בן לאב דני, כך שלא ידע מילה בקורסיקאית לפני תחילת הצילומים. "נשבעתי לא לתת לצופים להרגיש ולו לרגע שאני לא קורסיקאי במקור", מספר ארסטרופ. "לפיכך, למדתי קורסיקאית על בוריה כך, לא סתם דיקלמתי פונטית את השורות שלי אלא דיברתי את השפה באופן שוטף, ואפילו אילתרתי פה ושם".
בנוסף לרצון לשלוט בקורסיקאית, היה לארסטרופ קו מנחה נוסף "אמנם שחקנים רבים אוהבים 'לחיות' את התפקיד, אבל החלטתי שלא לבקר בבית כלא כחלק מהתחקיר לפני הצילומים. זה נראה לי פטרוני ומגעיל לשוטט בחופשיות מול אנשים שכלואים מאחורי הסורגים, כאילו שאני תייר שמסייר בגן חיות ומציץ בכלובי הקופים. עם זאת, לא ויתרתי על תחקיר מעמיק. לכן, קראתי חומר רב על החיים העכשוויים במוסדות הענישה הצרפתיים וגם ראיתי סרטים תיעודיים בנושא".
השאיפה של אודיאר ושל ארסטרופ ליצור סרט שיהיה נאמן ככל האפשר למציאות הובילה ליצירת דרמה מחוספסת ואלימה ביותר, שלעתים גורמת ל"אוז" להיראות כמו פרק של "השיר שלנו". הגישה הקשוחה חייבה את ארסטרופ לתת מכות נמרצות וגם לקבל כמה שכאלה, אך אף שכבר אינו צעיר ושמבנה גופו אינו חסון מלכתחילה, השחקן המקשיש טוען כי צלח בלי כל בעיה את הרגעים הברוטליים בסרט "האלימות ב'נביא' לא הפריעה לי כלל", הוא מצהיר. "הקושי האמיתי היה תנאי ההפקה: עבדנו במשך ארבעה חודשים בבית חרושת נטוש, והיה בו קור כלבים. כמעט קפאתי שם למוות".
אבל ארסטרופ דאג להחזיק מעמד לא היתה לו ברירה אחרת. אחרי הכל, הוא תיפקד על תקן המבוגר האחראי והמנוסה בסרט על טהרת השחקנים הצעירים שטרם קרעו זוג נעליים. "בגלל הוותק שלי, רבים מאנשי הצוות של 'נביא' ראו בי סוג של מורה דרך ובאו לטכס איתי עצה", מספר ארסטרופ. "בכל המקרים, עניתי לפונים אלי באותה צורה. יש לי רק עצה אחת לחיים: כל אחד מאיתנו יודע לעשות דבר אחד טוב יותר מאחרים, וזה להיות הוא עצמו. לכן, לא משנה אם אתה שחקן, במאי או צופה, אתה פשוט צריך להיות עצמך, ואז הכל יהיה בסדר".