לאחר שתראו את "קיק אס" בקולנוע (ובאמת שכדאי לכם לעשות זאת), אתם עשויים לתהות כמה הוא קשור ליצירה שעליה הוא מבוסס - קומיקס שנכתב על ידי האמן המוערך למדי מרק מילאר. זו תהייה מתבקשת, שהרי הסרט החצוף והאלים מעורר את השאלה "איך לעזאזל מישהו אישר הפקה של הדבר הזה?", והשאלה המשלימה היא "וואו, מעניין איזה דברים לא עברו את הצנזורה?".
התשובה היא "דברים קשים למדי". אבל לפני שנעסוק בתשובה זו, נתחיל במידע הבסיסי: בשלהי העשור הקודם ראו אור שמונה גיליונות של "קיק אס", סדרת קומיקס קצרה שפורסמה על ידי חברת מארוול. הסדרה זכתה להצלחה ולביקורות משבחות בזכות הדמויות רבות הרבדים שבה ואי-הנפילה לקלישאות של גיבורי על. עם זאת, היא מעולם לא עמדה במרכז של סערה ציבורית, ולא צריך להיות נביא כדי לנחש כי במקרה של הגרסה הקולנועית, סערה שכזו תגיע מהר מאוד. צפו גם לניסיונות לאסור את הקרנת הסרט במקומות כאלה ואחרים (לא בישראל, יש לקוות).
אז על מה המהומה? ובכן, מעשה בעולם שלנו, עולם בלי גיבורי על, שבו מחליט נער אחד, חנון ממוצע לגמרי ששמו דייב ליזבסקי, להתחפש לגיבור על ולצאת לחלץ אנשים במצוקה. כפי שאתם מתארים לעצמכם, גם המסכה והחליפה הירוקה שעליו לא מסייעים לגיק, והניסיון שלו להילחם בפשע נגמר רע מאוד. אבל הנער הנחוש אינו מרים ידיים, ואף זוכה לפרסום בזכות סרטון יוטיוב. הפרסום הזה גורם גם לאחרים להבין שאפשר להיות גיבור על בעולם בלי כוחות על, וכך נולדים להם עוד כמה גיבורים כאלה. באופן בלתי נמנע, גם הנבלים לא מאחרים להגיע.
ההבדל המהותי בין הקומיקס לסרט הוא בעוצמת הדיכאון. כמה מרכיבים מעלילת גרסת הקומיקס של "קיק אס" אבדו במעבר למסך הגדול, ואפשר להניח שהדבר נעשה מפני שהם היו מדכאים את הצופה יתר על המידה. לא מדובר רק בסצנה כזו או אחרת, אלא באפיון שונה לגמרי של הדמויות ושל ההיסטוריה שלהן (לא נפרט יותר מחשש לספוילרים). בניגוד לקומיקס, שעוצר לא פעם כדי להזכיר לנו שהחיים אינם פיקניק, הסרט מנסה להיות אקשן מהיר וכיפי.
קיים גם הבדל נוסף בין הקריאה בקומיקס והצפייה בסרט: היופי בקומיקס הוא שאנחנו לא מתרגשים מציורים אלימים, או לכל הפחות מתרגשים מהם הרבה פחות מצילומים של אלימות, אפילו אם היא מבוימת. ליטרים של דם נשפכים? מה זה משנה, אנחנו יודעים שזה לא הדבר האמיתי, אפילו לא קרוב לכך. בדיוק בגלל זה, גרסת הקומיקס של "קיק אס" ברוטלית הרבה יותר מהסרט, והאלימות בה אפילו גרפית יותר.
גם כך, "קיק אס" אלים בהרבה מהמוצר ההוליוודי הממוצע. את מירב המהומה סביבו צפויה לעורר דמותה של היט גירל - ילדה בת 12 שעברה שטיפת מוח על ידי אביה, והפכה לאחת המחסלות המופרעות ביותר שנראו על המסך. זוכרים את גוגו מ"קיל ביל"? ובכן, היט גירל מטרידה הרבה יותר, בעיקר מפני שבין חיסול אחד למשנהו היא מתנהגת בהתאם לגילה. אבל מטרידים ככל שיהיו מעלליה הקולנועים, בקומיקס הם גרועים פי כמה. כאמור, מילאר משתמש היטב בסף הסיבולת הגבוה לזוועות מצויירות שיש לקורא הממוצע.
בסופו של יום, הסרט שנעשה על פי "קיק אס" מוצלח יותר מהקומיקס עליו הוא מבוסס. יש משהו טרחני ומתנשא בדרך העברת המסרים של מילאר, והסרט פותר את הבעיה הזו. המלצה שלנו: שווה לקרוא את הקומיקס לאחר שראיתם את הסרט, אבל אם טרם יצא לכם להכיר אותו, לא כדאי לעלעל בו לפני הצפייה. זה רק יגרום לכם ליהנות פחות מהמוצר הטוב יותר.