פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שיר הזרוק, חלק א'

      כולם מכירים שירים שכתב שמוליק צ'יזיק, למשל "רוצי שמוליק" ו"סיון", אבל מעטים מכירים את האיש שעמד מאחוריהם. 23 שנה לאחר מותו, יוצא אודי שרבני למסע בעקבות אחד הכישרונות הגדולים שהיו במוזיקה הישראלית. כתבה ראשונה מתוך שתיים

      אף אחד לא מזיל דמעה, אף אחד לא מרגיש כאב. ולמה שיעשו את זה? הימים חולפים, האנשים פוסחים. הזמן מתנשא על האדם, השכחה שבאה איתו מזלזלת אפילו בעצמה, ושניהם מוחקים את האנשים שבחזית תמונת החיים שלנו. בטח ובטח את האנשים של מאחורי תמונת חיינו ומאחורי פסקול חיינו. והנה, נמשיך; בטח ובטח את אותו מישהו של מאחורי הטקסט שאתם מזמזמים או שומעים כמעט מדי יום, ובעיקר; בטח ובטח ובטח את המישהו הזה שכמעט אף אחד לא יודע שהוא כתב את מילות השיר שאתם מזמזמים.

      באפריל 1987, נמצא שמוליק צ'יזיק מת בדירתו ברחוב הרצל והוא בן 42. מותו משקף יותר מכל את יחס החברה אל המוות, אל המת, וזאת אפילו דרך השפה הטייטלית; משורר שיימצא מת בצורה עלובה יזכה ברומנטיזציה סיפורית (אפשרותו האחרונה של האמן לדריסת הרגל בזיכרון הקולקטיבי), ואילו פזמונאי שירי פופ קליטים יתנדף אל מותו כלא היה, עד שתגיע המחווה, כמו אלבומו החדש של פיטר רוט שייצא בקרוב, המורכב משירי צ'יזיק, שיעורר את הניצוץ.

      מותו של צ'יזיק, פזמונאי אדיר, שיקף יותר מכל את האיש עצמו; כמו שיר שלא הגיע לראשות המצעד (השיח הציבורי) רק כי גלויה אחת הייתה חסרה לו, גלויה שהיא ההכרה בכישרונו ובגדולתו ככותב בחברה הישראלית.

      רשימת שירים בקסטה של צ'יזיק מתוך מחברות השירים של שמוליק צ'יזיק (אסור להשתמש , תומר אפלבאום, הארץ)
      רשימת השירים בכתב ידו של צ'יזיק מתוך העזבון שהשאיר (צילום: תומר אפלבאום, הארץ)

      "כשאת קמה בבוקר ומתלבשת
      והשמש לך שולחת דרישת שלום,
      את שותה כוס קפה ונזכרת
      איך בלילה הוא הופיע בחלום.
      במהרה במדרגות את יורדת
      מספיקה לתפוס את ת'אוטו האחרון
      מגיעה למשרד ונזכרת
      איך בלילה הוא הופיע בחלום"

      "רוצי, שמוליק קורא לך" (או בשפת קיצור הרחוב הישראלי; "רוצישמוליק") הוא שיר שכולם מכירים, אבל מעטי מעט יודעים מי עומד מאחורי הביצוע הנפלא של אריאל זילבר. קשה לתאר את עולם הפופ והרוק הישראלי ללא השיר הזה; מילים ממזריות, לחן מלא שמחת חיים, סאבטקסט של בין השורות שכולו צימאון לאהבה מהצד השני שממול. הו?ק אחרי הו?ק אחרי הו?ק. שילובם של כל אלה הוא לא רק פסגה אמנותית, אלא גם תוצאה חד פעמית של משהו קליט – אם נמשיל זאת לכאן והעכשיו המסחרי – ששווה ערך לפרסומות המחצית בגמר הסופרבול. עד כדי כך.

      שמוליק צ'יזיק, שכתב את השיר הזה, לא היה כוכב, לא היה מפורסם (את המילה "סלבס" הוא אולי היה משלב באיזה שיר סרקסטי), ולא זכה בחייו להערכה כמו שהיה צריך. צ'יזיק היה מופנם, דיכאוני (ומלא שמחת חיים בשיריו), מצחיק, וחולה במחלת נפש. כל האפשרויות למוות לא טבעי; מותה של הסביבה כלפיך, ולאחר מכן מותך שלך. ובכן, לפעמים אנשים לא שמים לב לפסיקים של החיים, והנה, הפסיק בשיר הזה הוא הבסיס לכל הטקסט ואם תרצו- לכל הצ'יזיקיות הזאת, העצובה; רוצי, שמוליק קורא לך. והוא שולח אלף נשיקות.

      הרבה פזמונים וקטעי שירה נכתבו מתוך העמדה הזאת, הגברית, שמצליחה לסנן ניצחון אישי מההפסד. הרי מה נותר לכותב לאחר שהושאר מאחור על ידי ה-אישה או סתם אשה שלא רואה אותו? לכתוב על הסיטואציה. וברגע שכתב עליה, הוא ניצח את הזמן; אמנם הבחורה לא תהיה איתו, אבל המבט הכולל ינגב את השברים לניצחון טקסטואלי, קרי, המציאות הנבראת מחדש. השיר הזה, "רוצי, שמוליק קורא לך", הוא האבטיפוס של כל אותם שיריי לבבות גבריים שבורים ("נכון את יפה" של אפרים שמיר "אהובתי" של עמיר לב ועוד), שנימתם הכנועה (הכמעט פולנית) היא טקטיקה לקבלת הפסד, אבל צ'יזיק, כמו בשאר הטקסטים שכתב, קרץ, הבליח, חייך, הכניס עצמו לשיר באלגנטיות, ועם זאת – למרות ההומור שבשיר - נשאר לחכות לאותה אחת. כמה זמן היא תיתן לו לחכות? ואחרת, "סיוון", האם היא בכלל תקדיש לו קצת זמן?

      אריאל זילבר (יח"צ)
      הוא וצ'יזיק עבדו כמו ברקוביץ' וארואסטי או מלמיליאן ואוחנה. אריאל זילבר (צילום: יח"צ)

      את אריאל זילבר אני תופס בשיחת טלפון. זילבר, תגידו מה שתגידו, הוא גאון מוזקלי מפונצ'ר. העיבודים האינטואיטיביים שבראשו, הם רובם ככולם אצבוע חצוצרה שמקוננת במוח; מאחורי כל "בדי-די-אה" או הברה אחרת שיוצאת מפיו יש לואי ארמסטרונג, מיילס דיוויס ושוק לוינסקי. זילבר היה בעצם המוציא לפועל העיקרי של שמוליק צ'יזיק, או יותר נכון הפ?נים של הטקסטים שלו. אחד מוטי ארואסטי, השני מיקי ברקוביץ'. אחד אורי מלמיליאן, השני אלי אוחנה.

      "שמוליק הגיע מארצות הברית, והתחברנו", מספר זילבר. "הוא הגיע עם המון תקליטים של צ'אק ברי, אלביס ועוד. הוא כתב כבר מגיל צעיר כבר בחו"ל, וכשהוא הגיע לארץ, התחלנו לשתף פעולה. הוא לא ידע מוזיקה, והיה מגיע אלי ומזמם לי את המילים והמנגינות כדי שאכתוב להם את התווים, אתה יודע למה?"

      למה?

      זילבר: "גם כי הוא לא ידע מוזיקה, אבל גם כי אז אי אפשר היה לרשום שירים באקו"ם ללא תווים וככה היתה מעין אסמכתה. לאחר מכן היינו שולחים לעצמנו את השירים בדואר רשום כדי שתהיה הוכחה לכך. הוא היה שורק לי את השירים ושר אותם, ואני הייתי כותב את התווים שלהם. ואז הוא היה עובר בין כל הזמרים, ומנסה. את 'רוצי, שמוליק' הוא הציע גם לאריק איינשטיין".

      למה לא רצית לעשות בהתחלה את השירים שלו?

      זילבר: "לא רציתי לעשות. נו, ראית פעם כותב שרוצה את השירים של כותב אחר? (זילבר צוחק –א.ש). היה לי מטען משלי, את השירים שלי. היו לי ויכוחים איתו בהתחלה על זה, אבל בסוף לקחתי את השיר אחרי שהקלטתי לו סקיצה, וראיתי שהוא מושלם".

      תמוז גם לא רצו.

      זילבר: "כן, הם לא רצו, אז אמרתי שאעשה אותו לבד. אחר כך הוא הביא לי עוד שירים; 'תני לי מחסה', 'איך עפות המחשבות', 'שיר הזרוק'. ועוד. אני הייתי מבקר אותו במחלקה הפתוחה של אברבנאל והוא היה מביא לי שירים שכתב שם, וגם כאלה שלפני".

      תמוז בהופעה לזכרו של מאיר אריאל (דן שצברג)
      התפרקו דווקא ברגע שצ'יזיק הציע להם את "רוצי שמוליק". תמוז בהופעת האיחוד לזכר מאיר אריאל (צילום: דן שצברג)

      ליהודה עדר, גיטריסט תמוז ולימים המעבד והמפיק המוזיקלי של "אף אחד לא מזיל דמעה", התקליטון היחיד שהוציא צ'יזיק, גרסה אחרת לגמרי לסיפור: "כל הסיפור עם 'רוצי שמוליק' זה בולשיט אחד גדול", הוא מספר בטון מבודח. "אנשים ממציאים סיפורים".

      אז לא היתה הצבעה בתמוז אם להכניס אותו או לא, כמו שהאגדות מספרות?

      עדר: "לא, זה בולשיט, בחיים לא הצבענו על שירים".

      אז למה הוא לא נכנס?

      עדר: "פשוט התפרקנו. היינו עושים אותו בהופעות באופן קבוע. למרות שלא היתה אחדות דעים עליו, אבל לא בגלל זה הוא לא נכנס".

      זילבר אומר עד היום שהוא הציע ולא רציתם. אחד נגד ארבעה.

      עדר: "נו, אריאל (צוחק). גם 'בטי בם' זה לא שיר שכולם הסכימו עליו, אבל אלה לא ה-חילוקי דעות שמביאות למשבר של להקה".

      אם לא הייתם מתפרקים והיה תקליט שני, השיר הזה היה נכנס לתמוז?

      עדר: "אין ספק. אם אריאל היה אומר שכן, אז כן. היינו בשלב משברי בתמוז בלי קשר, זה הכל. צ'יזיק כתב שיר מדהים כמו המון שירים שלו, שפשוט לא נכנס והנה, עובדה, זה הצליח אחרי זה".

      יהודה עדר (יח"צ)
      "כל הסיפור עם 'רוצי שמוליק' זה בולשיט אחד גדול". יהודה עדר (צילום: יח"צ)

      חשוב להדגיש שאין כעס או טינה בין השניים על הגרסאות השונות, שכן המיני מיתולוגיה הזו בעיקר מצחיקה אותם, גם מכיוון שמדובר בסיפור מצחיק אבל בעיקר כי הסיפור של "רוצי שמוליק" וקבלתו על ידי חבורת תמוז הוא עניין בשוליים, כמו בעצם הקריירה של צ'יזיק כולה. בתוכה, ישנו סיפור אפל ועצוב של יוצר שמח שכלוא בנפש קרועה ומסוכסכת. "היו לו צרות נפשיות עוד כשהיה בתיכון, התקפי פרנויה וסכיזופרניה", משחזר זילבר. "הוא לא היה מדבר על זה הרבה. הוא היה מתאשפז הרבה, בא והולך. הוא היה מקבל זריקות פעם בשבועיים ובגיל יותר מאוחר הוא גם התחיל לשתות הרבה. במקביל לכך, בחורות היו רודפות אחריו, אפילו שהוא היה ביישן. תשמע, הוא היה מבריק. היה לו כל הזמן עניינים של פטנטים. הוא כל הזמן המציא פטנטים"

      למשל?

      זילבר: "היה לו רעיון לעשות קפסולה שבתוכה יש קפה נמס, חלב וסוכר יחד. הוא ממש היה אובססיבי על זה והלך למהנדסים של אסם ועלית. היה לו גם רעיון אחר; הוא רצה למחוק את עצמו מרשימת התושבים, כדי שהוא לא יהיה קיים. הוא תיאר לי איך הוא ייכנס למחשבים שלהם".

      היית לידו בהתקף פסיכוזי?

      זילבר: "לא, הוא היה נעלם כשזה היה קורה לו. מה גם שרוב התקופה הקשה שלו הייתה כשהייתי בחו"ל"

      איך התבצעה העבודה ביניכם?

      זילבר: "הוא היה בא, מביא מילים ולחן, הולך ומשאיר אותי לעבוד (זילבר שוב צוחק –א.ש). היו לו שירים מושלמים. ל'תני לי מחסה' ול'החברה להגנת הטבע' ניסיתי המון זמן להוסיף בתים, אבל בסוף לא הצלחתי, והנה, יצא טוב".

      יכול להיות שאחרים לא פנו אליו לקבל שירים כי הייתה הרגשה שהוא עבד רק איתך.

      זילבר: "אני תמיד אמרתי לו 'שמוליק, תלך לכולם לפני שאתה בא אלי'. אני לא רציתי שיחשבו שהוא כותב רק בשבילי. האמת שאני גם לא רציתי להתקשר לאף אחד; הוא אמר לי 'אנחנו צמד, בוא נעשה להיטים גדולים' ולא רציתי. זאת היתה טעות מצידי לא לעשות איתו עוד דברים. הוא היה מביא לי שירים גמורים; מילים ולחן, זאת אומרת שלא היה יוצא לי מזה אקו"ם. בסדר, למדתי".

      כשהוא נפטר היית בארץ?

      זילבר: "כן, שמואל נפטר באותו יום שלבן שלי היתה ברית מילה".

      מה אתה אומר על זה שהשמועות אז בארץ דיברו על התאבדות?

      זילבר: "לא, מה פתאום! הוא מת מעומס על הלב. הוא היה שותה, לוקח כדורי שינה, מקבל זריקות ומעשן כמו קטר. פעם אחת כשהוא הלך לצנתור הוא ביקש ממני לבוא איתו לעשן בשירותים".

      "החברה להגנת הטבע" מתוך מחברות השירים של שמוליק צ'יזיק (אסור להשתמש , תומר אפלבאום, הארץ)
      מילות "החברה להגנת הטבע" בכתב ידו של צ'יזיק, מתוך העזבון שהשאיר (צילום: תומר אפלבאום, הארץ)

      זילבר מתחיל להיזכר בסיפורים והכל עולה לו. בדיוק כמו זרם המחשבה בהופעות שלו; מבולגן, אך עם זאת עובד על כמה ערוצים. הוא מספר לי על אותה פעם שלשמוליק צ'יזיק היה רעיון לקחת את השיר 'החברה להגנת הטבע' שאותו הוא כתב ולהציע אותו כפרסומת לחברה שעל שמה הוא נקרא בשביל להיכנס בחינם לאתריה.

      ומה קרה?

      זילבר: "הם גירשו אותנו מכל המדרגות (צוחק). אחרי שלושים שנה הם באו אלי שאעשה להם את השיר, אתה מבין?"

      לפי התיאורים שלך והסיטואציות, הילת המלנכוליה סביבו היתה טעות. אולי אנחנו כופים בכח את מה שאנחנו רוצים כדי להתמודד עם מוות של אמן?

      זילבר: "שמוליק היה אופטימי מאוד, תראה את השירים שלו, מלאי שמחת חיים".

      אז לך ולשאר הסביבה הוא הביא רק צד אחד שלו. כשהיה נופל למרה שחורה, הוא היה מתבודד ומטעין עצמו מחדש. לא משתף.

      זילבר: "כן, זה נשמע הגיוני. הוא גם היה ביישן באספקטים אחרים. פעם אחת התנשקתי עם חברה שלי לידו והוא נעלם לשבועיים".

      מי מצא אותו מת בדירה?

      זילבר: "ח', שהייתה חברה שלו, מצאה אותו".

      שמוליק צ'יזיק, מתוך עטיפת אלבומו הראשון של אריאל זילבר (אסור להשתמש , תומר אפלבאום, הארץ)
      צ'יזיק מתוך עטיפת "החברה להגנת הטבע", אלבומו הראשון של אריאל זילבר (צילום: ארכיון, אודי שרבני)

      "עשן סמיך את עיני מכסה
      מחפש אותך, אבל לא מוצא
      ולא יודע איך לצאת מזה.
      תני לי מחסה - עוד פעם
      תני לי מחסה - עוד פעם
      תני לי מחסה"
      (מתוך "תני לי מחסה").

      הכתיבה של צ'יזיק עבדה על שני ערוצים, כאשר ערוץ אחד לא מפריע לערוץ אחר. מצד אחד שירים אישיים, ומצד שני יכולת מדהימה להיות קופירייטר אמנותי. צ'יזיק ידע לשחק עם המשפט ולהניח אותו על לשון המאזין (או תת הכרתו) כך שהאחרון ייגש אל השיר קודם מהמישפוט שבו (מעין סולו של משפט – בהקבלה לגיטרה - שמשאיר חותם), ורק לאחר מכן אל התוכן. תראו את ההתחלה של "החברה להגנת הטבע" למשל: "לדני יש סימפטיה לנשים מבוגרות/ משיכה מינית, משיכה פנימית/ יושב לו באמבטיה מצייר על הקירות/ דחף לא ידוע, ממש מנהג קבוע". מה זה? התחלה של בדיחה? המחשה פרוידיאנית? זה מגיע אל המאזין, כמעט ככפית אווירון ומשם מתקבע, מושר, ונקלט. צ'יזיק היה שילוב של משורר וקופירייטר. זה בהחלט מתקשר עם מה שאריאל זילבר סיפר: שראשו של צ'יזיק היה מלא בהמצאת פטנטים, או יותר נכון – אם נקביל זאת לדרך חייו - ברעיונות של גישה אחרת אל המציאות.

      דוגמא להתנהלותו של צ'יזיק בעולם כפזמונאי, מגיעה עם אותו שיר, "החברה להגנת הטבע", בסיפור מפתיע של עופר אקרלינג (שאתם מכירים מהשיר "לא רוצה לזמביה"). זילבר לא רצה את מה שהפך לאחד הלהיטים שהכי מזוהים עמו וכך גם להקת תיסלם, אולם השיר הזה בוצע לראשונה דווקא על ידי אקרלינג ולהקתו ליפסטיק. צ'יזיק היה מבקר את אקרלינג, בן טיפוחיו של אריאל זילבר, בבית הוריו. הדברים התחברו, ובאחת הפעמים הוא הציע לאקרלינג את השיר.

      באיזה שלב בחיים היית אז?

      אקרלינג: "הרבה לפני 'אני לא רוצה לזמביה'. הייתה לי להקת פאנק בשם ליפסטיק והתחלנו חזרות. צ'יזיק אמר משהו על כך שזילבר לא רוצה את השיר, והציע אותו לי. הקלטנו אותו. בדיעבד הסתבר לי שגם לדויד ברוזה צ'יזיק הציע את השיר".

      למה זה לא יצא אל הפועל?

      אקרלינג: "השמועות על ההקלטה הגיעו למירון רכטמן שהתקשר אלי ועצר את התהליך. הוא אמר לי 'אני שובר לכם את העצמות אם אתם מוציאים את השיר הזה' (צוחק), אבל לא יכולת להגיד 'לא' למירון רכטמן".

      והנה, אנחנו מגיעים למירון רכטמן. אין אחד ששמע שאני עושה את הכתבה ולא אמר לי "עם מירון דיברת?". השלישייה הזאת, זילבר-רכטמן-צ'יזיק הכירו מילדות, ולימים היו כגוף אחד; זילבר על הביצועים, צ'יזיק על המילים, רכטמן על הביזנס. רכטמן הוא גם זה שהקים עם אריאל זילבר את חברת ההגברה בטי בם. אנחנו נפגשים בבית קפה, והוא מוציא קופסה אישית של סיגריות מגולגלות. רכטמן הוא טיפוס בעל הומור מקאברי, ציני. נימים אדומים מתפרצים מתוך לחייו. אנחנו מדברים על ההתקף השלישי, הגדול של צ'יזיק. לפני "רוצי שמוליק".

      כמה זמן לא ראיתם אותו?

      רכטמן: "הוא נעלם לתקופה ארוכה ואז כבר ידענו שיש הידרדרות טוטאלית. לא ידענו עליו כלום, הוא פשוט נעלם. יום אחד אנחנו יושבים בצריף של זילבר והיתה דפיקה בדלת; צ'יזיק הגיע שוב ואומר שהוא כתב שירים. הוא מוציא את הטקסטים, ערימה ענקית של שנים עם קלטות שהיה מקליט עליהן ומזמזם את הלחן. פשוט ככה; נעלם לתקופה, יוצא מבית החולים - וחזר עם טקסטים".

      הוא כיוון את השירים לאריאל?

      רכטמן: "כן, הוא אמר לאריאל: 'כתבתי לך את השירים'. אתה מבין? בבית החולים הוא הלך עם זילבר בראש וכתב את זה לפי הזילבריות. יום אחד אני מגיע ושומע את זילבר כבר עם השיר מוכן, ומשם כל המדינה כבר היתה על הרגליים, אז עשינו מהר תקליט".

      הוא כתב את כל השירים בבית החולים?

      רכטמן: "תשעים אחוז מהם. את מה שאריאל לא לקח, אני לקחתי והצעתי לאמנים את השירים".

      למה הוא היה צריך אותך בשביל זה?

      רכטמן: "הוא היה ביישן ואחרי אשפוז ארוך. אני הייתי סאונדמן והיו לי קשרים עם עוד אמנים. אנשים נגנבו. אם אתה מכיר את הנפש של הבנאדם אתה רואה שהנפש שלו נמצאת על הדף".

      מירון ריכטמן (אסור להשתמש , תומר אפלבאום, הארץ)
      אי אפשר לנסות לפענח את צ'יזיק בלי לדבר איתו. מירון ריכטמן (צילום: תומר אפלבאום, הארץ)

      רגע, למה אני צריך "להכיר את הבנאדם" בשביל לגשת ליצירה שלו? אני מדבר על אמנות בכלל, על ציור במוזיאון נניח.

      רכטמן: "הם מעבירים בפשטות את הבנאדם: אני עם חוש הומור, מוכשר עם כתב יפה, צמא לאהבה, ורוצה להצליח. בתוך זה יש עצב, רחמים עצמיים, הומור".

      כשקליברים כמו איינשטיין וברוזה אמרו לו שהם לא רוצים את השירים, הוא נסגר יותר?

      רכטמן: "מצד אחד אולי, אבל כל שיר שבוצע על ידי מישהו הצליח. אז מי צדק?".

      איך הוא היה בחיים שמחוץ לטקסט?

      רכטמן: "הוא היה יפה תואר, נדיב. הוא היה במעגל כזה של הטענה תקופתית; כשמצבו הנפשי לא היה טוב הוא היה הולך להיטען".

      כשהוא סיפר לך משהו, איך אתה יודע אם זה התקף פרנויה או אמת?

      רכטמן: "הוא טופל בכדורים כל הזמן. הכל מאה אחוז, אבל שום דבר לא מאה אחוז עד הסוף, אתה מבין? גם הרבה שנים עברו, אני מניח שעבדנו דרך הבטן".

      הבום הגדול, כאמור, התחיל אחרי הלהיט "רוצי, שמוליק קורא לך". צ'יזיק כתב המנוני פופ מושלמים, זכה פעמיים בפרס כינור דוד, והצליח איכשהו להשתלב בעולם הפזמונאות. שלא כמו שאר האנשים שקיבלו מעמד נצחי, צ'יזיק נדחק לפינה בגלל סיבה אירונית; שיריו, שהיו מולבשים בצורה מושלמת על אריאל זילבר, גרמו לכך שהרבה חשבו שהם שייכים לזילבר עצמו. הטקסטים שלו היו בעצם כאנלוגיה לסיפור חייו; כאחד שרצה לפרוץ אל מעגל ההכרה, כך גם השירים עצמם שמדברים ברובם על חוץ המעגל הבינאישי, על הרגע שלפני או הרגע שאחרי. "מה תאמרי", שיר שאתם מכירים בביצוע של יזהר אשדות, הוא דוגמה טובה לכך; הכנת הקרקע של לפני היחסים; קודם - מה תאמרי על כך שאומר/אעשה, ולאחר מכן - הדבר עצמו.

      רכטמן, למה צריך כתבה עליו?

      רכטמן: "לא צריך. הצורך מגיע מאנשים שרוצים שמה שצריך להגיע למישהו, יגיע. דברים של הבטן. הנה, תראה את התקליט של פיטר רוט שייצא בקרוב".

      השיר "לוריין" מתוך מחברות השירים של שמוליק צ'יזיק (אסור להשתמש , תומר אפלבאום, הארץ)
      מילות "לוריין" בכתב ידו של צ'יזיק, מתוך העיזבון שהשאיר (צילום: תומר אפלבאום, הארץ)

      "זורקים אותך לבית סוהר אם בלילה אתה שר ברחובות
      בתוך הקולנוע זורקים עליך קליפות
      נזרוק אותו מפה לכל הרוחות
      זורקים לך את הפנסיה לעת זקנה
      זורקים לך את השקט ואת הדממה
      זורקים אותך עמוק בתוך האדמה
      אז מה הפלא, אם כולם אומרים שאתה סתם זרוק?"

      (מתוך "שיר הזרוק")


      פיטר רוט מתעתד להוציא בקרוב אלבום שלם למילותיו של שמוליק צ'יזיק. חלק מהשירים מוכרים, אחרים הולחנו ממחברת ששייכת לעיזבון של צ'יזיק. דפי פוליו, כתב קריא ומסודר. רוט, שניגן עם מספיק נגנים, והפיק למספיק זמרים, מרוגש מהאלבום הזה בצורה יוצאת דופן.

      למה החלטת להוציא אלבום שלם עם שיריו של צ'יזיק?

      רוט: "הגעתי לזה דרך השיר 'אף אחד לא מזיל דמעה' שהתעקשתי שאריק איינשטיין יעשה בתקליט שהפקתי לו. השיר הזה לא הרפה ממני, וחקרתי אחורה. אני יודע שאם יש דברים שאני מאמין בהם, אז צריך לעשות אותם".

      איך הרגשת עם הטקסטים שלו?

      רוט: "התרגשתי כמו ילד. יש בתקליט שיר בשם 'איש בודד, איש נודד' שירדנה ארזי ביצעה במקור. תראה כמה ביוגרפי ומצמרר זה: 'עשרים שנות יגון וצער/ עבר שלא נגמר/ אתה כבר אינך אותו נער/ המחפש את המחר/ מעט זיכרונות ילדות קשה/ השאירו בך משקע/ וחלום ספוג רצון עז להגשים את השאיפה'".

      אז איך מעבירים את זה?

      רוט: "תראה, זה נורא קשה. את 'אף אחד לא מזיל דמעה', למשל, לא יכולתי לעשות בגלל זה. הוא יכול להיות רק בהגשה הייחודית של צ'יזיק או ממש בידי זמרים גדולים".

      פיטר רוט (יח"צ , אריאל ון סטרטן)
      "התרגשתי כמו ילד". פיטר רוט (צילום: אריאל ון סטרטן)

      הבנאדם מת ואנחנו עוסקים באמנות. אני מנסה לקטרג את עצמי כל דקה; האם תת המודע שלנו מאדיר אותו בגלל המוות ומחלת הנפש?

      רוט: "יכול להיות שזה נכון, אבל עם כל מי שנפגשתי, כולם כאחד היו נרגשים עד דמעות מעצם ההתעסקות בשירים שלו. כולם ללא דופי אמרו שהבנאדם איש יוצא דופן. זה רק חיזק לי את זה שהאיש היה באמת כזה, ואני לא אדם שמאמין בדברים מיסטיים".

      רוט לוקח את השירים של צ'יזיק ועוטף אותם בחום. חלק מהשירים ידועים, אחרים מולחנים לראשונה. הרגע המכונן של הדיסק יהיה דווקא הביצוע שלו ל"רוצי, שמוליק"; משיר פרוע ומתנדנד, הוא השכיל להפוך אותו לשיר ערש, שקט וענוג. לדעתי, זו מעין השלמה עם הזילבריות המובנית של השיר.

      בחלק הבא של הכתבה: על התקליטון היחיד שהוציא צ'יזיק, מפגש עם אחותו היחידה והסיפור האמיתי על ימיו האחרונים