גיוס און

לא האריכו לרמטכ"ל. ממילא הוא לא היה אמור להמשיך. הוא גם לא ביקש ולא רצה. ובכל זאת, הוא נעלב. מרגיש שעשו לו זובור. גבי אשכנזי, הגבר שפותח בקבוקי בירה עם השיניים, נעלב. אכלו לי שתו לי ועכשיו גם לא האריכו לי.

עד היום ברק ואשכנזי שיחקו במשחק של גברים. שניהם גנרלים, השתתפו במלחמות, בקרבות, שיחקו במי יותר חזק, מי יותר גבר. עכשיו, הדמויות אותן דמויות, המשחק התחלף. מי נעלב ממי קודם. הוא לא שלח לי פקס בזמן, הנייד של בניהו היה סגור, הוא לא אמר לי שהוא מתכוון להודיע, הוא פגע ברגשות שלי.

קשה להאמין שאדם שמתלונן בבוקר שלא האריכו לו, מתפאר בערב שיש לו יותר גדול. עכשיו משחקים בלמי יש יותר ארוך.

שלום לך וקודם כל בהצלחה עם הדיסק החדש.

תודה רבה.

על מה הדיסק?

על אהבה, ילדות וגם על זה שאני ממש קצת גיי.

אוקיי, מי כתב את השירים?

חבר שלי שהוא גם... לא כל כך סטרייט.

זה שינוי כיוון מבחינתך?

ברור. עד עכשיו הייתי סטרייט ומעכשיו אני ממש קצת טיפל'ה גיי.
יש גם טקסטים מהמקורות בדיסק החדש.

למה?

כי גיליתי שהם היו גם קצת גייז, יהודה הלוי, הרמב"ם, דודו אהרון.

דודו אהרון יצא מהארון?

בעצם הוא לא בקטע, לכן לא לקחתי שירים ממנו.

היציאה שלך מהארון קצת מגומגמת. למה?

על זה אני אדבר בדיסק הבא.

תודה רבה לך.

גם קצת לך.

הבעיה הכי גדולה עם הסוד הכי שמור בפרשה שאסור לדבר עליה היא שאסור לדבר. העיתונאי לא אוהב צווי איסור פרסום. העיתונאי מתלונן, הוא לא יכול לעבוד. מה שנשאר לו זה לדבר על זה שיש צו איסור פרסום, כי על הפרשה הוא לא יכול לדבר: איפה הדמוקרטיה וכו', כמה זה מיותר שיש צווי איסור וכו', כי ממילא את כל הפרשה אפשר לקרוא באתר של הגרדיאן וכו'.

והנה הפרדוקס: אם כל אחד יכול לקרוא על הפרשה, אז למה זה כל כך נורא שיש צו איסור פרסום? כי העיתונאי רוצה לספר. הוא יודע ורוצה שכולם יידעו שהוא יודע. העיתונאי רודף אחריך ברחוב, אומר לך, אני עיתונאי, חכה שניה, תשמע משהו, יש צו איסור פרסום אבל אני אספר לך. אבל האזרח לא רוצה לשמוע, הוא רוצה לקרוא על זה בעיתון. העיתונאי מתוסכל, הוא חוזר הביתה, מוציא את הכעס על אשתו והילדים. והם, מה הם אשמים? הם לא קשורים לצו איסור פרסום. האישה הולכת לעבודה עצובה, לא מתפקדת, מפטרים אותה. הילדים מתפרצים ומרביצים לחברים שלהם בבית ספר. האלימות בחברה גואה. האבטלה עולה. לכן אסור, פשוט אסור שיהיו צווי איסור פרסום.

יום בחיי הסלב בערוץ הבידור הישראלי. אמיר פיי גוטמן הוא הסלב. איך נראה יום בחייו? הוא קם בבוקר, מלטף את הכלב והולך לכושר. מצטער שהוא לא נמצא עם הבן זוג יותר זמן. אבל אין ברירה. יש לו קריירה לטפח.

הוא במונית, מגיע לאולפן הקלטות. הוא בוחר שיר לפסטיגל. משם הוא ממשיך לכיכר המדינה להיפגש עם סטייליסט כדי לבחור בגדים. הוא אומר למצלמה שהוא משתעמם מלבחור בגדים. הוא מוציא לשון למצלמה. אין ברירה, זאת עבודה.

אחר כך הוא הולך לבאולינג עם חברים. משחקים ביחד. החבר מצטרף. הנה הם נפגשים אחרי יום שלם שלא ראו אחד את השני. כך נראה יום בחייו של סלב: קם באיחור, ליטוף לכלב, כושר, אולפן, בגדים ובאולינג. קשה, דחוס, אבל אין ברירה. צריך לטפח קריירה.