תחת כנפי התקינה

משרד התקשורת מונע הכנסת מכשירי אייפד לישראל. אם חשבתם להביא בעצמכם את מחשב הטאבלט החדש של אפל, רשויות המכס יחרימו לכם אותו. הסיבה פשוטה: "מכשירי האייפד פועלים בהספקי שידור המתאימים לתקינה האמריקאית. מאחר שהתקינה בישראל שונה מהתקינה האמריקאית הרי שהספק השידור של המכשיר מונע את אישור הפעלתו בישראל".

מבינים? הוא לא עומד בתקינה הישראלית. וברור שאם יש תקינה ישראלית, היא תהיה שונה מהתקינות האחרות. כי ישראל היא אנטי תקינה.

הסתכלו סביבכם, אתם רואים תקינה? אנחנו מכירים קילקולה ישראלית, יהיה בסדר ישראלית, אבל תקינה ישראלית? ואם יש איזו תקינה אז היא מתחרבשה ומתקלקלה.

תנו לנו להביא אייפד. תקינה אין כאן, אז לפחות שנהנה.

ישראל היא מדינה במאניה דפרסיה. מיד אחרי יום הזיכרון, תהום הדיכאון, מגיע יום העצמאות, פסגת האושר. מנורית גלרון ועצוב למות באמצע התמוז עוברים לקובי פרץ על הבמות עם קצף ופטישים. מהצבא החזק והמוסרי בעולם לצבא שלא ישן בלילה כי חיילת בת 20 העתיקה מסמכים שמוכיחים שפעל בניגוד לבג"צ.

מדינה של הפכים בלתי נסבלים. החרמון מושלג ובאילת נצלים ב-40 מעלות. מרחק של חצי שעה מפריד בין המקום הכי נמוך בעולם למקום הכי קדוש בעולם. אבל עדיין כשמישהו רוצה לחפש את עצמו הוא נוסע להודו.

מדינה קטנה ועצבנית שפוחדת להפסיק להתקיים בכל רגע. לאדם שאתה אוהב אתה אומר יא בנזונה, ומי שאתה לא מכיר אתה מחבק וקורא לו אחי. מדינה קטנה, פצפונת שעושה המון רעש. כולם נוסעים בדרכים חלופיות, אבל נתקעים באותו פקק בכביש 4. מדינה שמרנית, מסורתית, אבל גיי פרנדלית.

מדינה בת 62 שאי אפשר לסבול אותה כי היא מלוכלכת, מכוערת ומעצבנת, אבל כולנו אוהבים אותה כי היא התקינה שלנו.

לענת קם משקפיים מרובעים וצרים. משקפיה מזכירים את אלה של טלי פחימה. לפחימה היו משקפיים גדולים ומרובעים המכסים את רוב פרצופה. בשנות ה-90 לשמאלנים היו משקפיים עגולים, משקפי ג'ון לנון או רפי רשף. האופנה השתנתה וגם השמאלנים השתנו – הם בעיקר יצאו מהאופנה.

השמאלנים ההם, עם המשקפיים העגולים, ישבו בקפה תל אביבי, שתו אספרסו, קראו הארץ והתלוננו על המצב. האקטיביים ביניהם כתבו שיר. האקטיביים והשנונים כתבו מערכון לחמישייה הקאמרית. היום משקפי השמאל, כמו השמאלנים עצמם, הם מרובעים וגסים. במקום לקרוא הארץ הם מדליפים 2000 מסמכים להארץ. לא מסמך אחד או שניים, 2000.

לאור היום, באמצע לשכת האלוף, קמה קם ממקומה והחלה להעתיק באופן קדחתני 2000 מסמכים סודיים לדיסק. משקפיה המרובעים של קם רואים הכל. אם היתה מרכיבה משקפיים עגולים, קטנים הם היו נשמטים מחוטמה, צונחים על הררי המסמכים הגנובים כלא מאמינים.

אך משקפי-קם-החדשים לא מבדילים בין טוב לרע, הכול עובר להם ממול. אינם רואים בפוקוס. העגולים היו רואים, נדהמים ולא עושים כלום. המרובעים רואים, נדהמים ועושים את הדבר הלא נכון.

השמאלנים לא צריכים לא משקפיים עגולים ולא מרובעים. לפעמים הם פשוט צריכים ניעור.

הערה לאורי בלאו: בפעם הבאה שאתה הולך להסתבך בשערורייה כזאת, תדאג שבארכיוני העיתונים תהיה לפחות עוד תמונה אחת שלך. אי אפשר להסתפק בזו שאתה יושב ליד שולחן ומדבר בטלפון. זה לא פייר שאת ענת קם רואים בכל מצב, בכל תנוחה, עם משקפיים מרובעים, בלי משקפיים מרובעים, ואתה נשאר לך מאחורי שולחן אוחז שפופרת ישנה של טלפון.

תן לנו עוד ממך, בלאו. איפה בלאו הפרוע? בלאו שמשתזף בחוף הים? בלאו וידידה חומקים מהקנטינה? בלאו והמחשב האישי?

בלאו, דחוף להעלות תמונות בפייסבוק. ובאותה הזדמנות, שנה שורת סטטוס כי "מתחבא מהשב"כ בלונדון" זה הכי בלאו הפחדאו.