המטאל הישראלי נחשף בסרט חדש

(מתוך "מטאל כחול לבן", בימוי: מיכאל קייקוב, באדיבות סינמטק תל אביב)

אין דבר שמיכאל קייקוב אוהב יותר מאשר מוזיקת מטאל, אבל במקום להסתפק בפוגו בהופעות, הוא חשב שיוכל לצלם הכל ולצאת עם פרויקט קצר שישלב בין מה שהוא אוהב לעבודה נחמדה לרזומה. התוצאה הסופית היא "מטאל כחול לבן", למעשה הסרט התיעודי הראשון שמתעד את סצנת המטאל בישראל על כל היבטיה – מהדימוי האלים שלה, כפי שהוא מובא כאן, בקטע בלעדי לוואלה! תרבות מהסרט, ועד הצורך של חברי הלהקות להתפרנס ביום ולהתחרע על הבמה בלילה.

"היה ממש כיף, לא האמנתי שזה יגיע לממדים של משהו כמו הקרנה בסינמטק וסרט באורך שעה", מספר קייקוב לוואלה! תרבות על הסרט שיצר במסגרת פרויקט "זום אין תל אביב", שנערך בחסות סינמטק תל אביב ומרכז ביכורי העתים. "בהתחלה רצו שנעשה סרט באורך 15 דקות ואמרו לי שזה נחשב המון. אני אמרתי ש-15 דקות לא יספיקו"

"הלהקות שיתפו פעולה והפתיעו אותי מאוד. דיברתי עם כל אחד מחברי ההרכבים בפייסבוק ואמרתי להם שאני רוצה לראיין אותם, והם עזרו לי מפה עד להודעה חדשה: נכנסתי אליהם הביתה, אכלתי אצלם, אכלתי איתם בחוץ, הייתי איתם בהופעות. הם פשוט הבינו עד כמה זה חשוב".

"גיליתי את הפתיחות של האנשים. גיליתי שכל מיני להקות ששנאתי לפני כן בעצם מורכבות מאנשים נחמדים מאוד שיש מאחוריהם הרבה עומק ומשמעות".

בסרט עוקב קייקוב אחרי אנשי מפתח בסצנה. דרך ראיונות וקטעי הופעות שאסף במשך שנתיים, הוא הצליח לשרטט פרופיל של סצנה שמעבר לים זוכה באהדה ובערכה, אבל בישראל סובלת מהתעלמות מוחלטת של תקשורת המיינסטרים. "יש כאן אנשים שנורא סגורים בתוך מסגרות של זה מטאל וזה לא", אומר קייקוב. "יש פה סצנה שהיא נורא מחתרתית והיא נורא מצליחה והיא יכולה להצליח יותר, אבל ישראל היא מדינה קצת שמרנית ולכן זה לא יוצא החוצה. קח למשל להקה כמו The Fading. היא מייצגת את ישראל בפסטיבלים הכי גדולים, אבל לא קיבלה כאן השמעה אחת ברדיו. אפשר לתת להם יותר חשיפה".

קייקוב יצא לדרך עם חבר שותף. לאחר מכן, אותו חבר נקלע לקשיים משפחתיים וקייקוב המשיך לבדו. "32 שעות של חומר גלם, אתה יודע מה זה?", הוא אומר. "זה לקח פאקינג שנתיים ובסוף לא האמנתי שזה יצא ככה. אני מקווה שזה ייהפך לקאלט".

"נכנסתי לתוך הפוגו, עמדתי באמצע וצילמתי אנשים נכנסים אחד בשני. הסתכנתי קצת, אבל זה היה בסדר, אבל מה לא עושים בשביל הסצנה".