מה שהילדים אוהבים

מי שעוקב אחר המדור יודע כמה שאני שונא איחודים, והאיחוד של בלר - שהחל בסיבוב הופעות והמשיך בהוצאת השיר הנ"ל לכבוד יום חנויות התקליטים - אינו שונה מהשאר. בעצם, אצל בלר זה אפילו קצת יותר גרוע מהשאר, כי החמדנות פה אינה חומרית או קיומית אלא נסיבתית ומלאת אגו. מה דיימון אלברן צריך את זה עכשיו, כשהוא מוכר עם הגורילאז הרבה יותר אלבומים מאשר שהוא אי פעם מכר עם בלר, ושהחשיבות של בלר להיסטוריה ברורה יותר מאי פעם. ובכל זאת, "Fool's Day" הוא שיר מקסים שהיה נכנס בקלות לכל אלבום ישן של בלר – וכן, כמו שאתם מבינים, גם לכל מיקס של הילדים.

שבוע שעבר הבטחתי שגם במדור הנוכחי יהיה שיר מתוך "This Is Happening", החדש של LCD סאונדסיסטם. האמת היא שכשהבטחה נכתבה לא היה לי מושג איך שהאלבום הזה ינוגן מיד על ידי כל תל-אביבי מצוי, כל הזמן. מאז הדליפה (ולאחר מכן האפשרות החוקית לשמיעה מלאה בסטרים) היה אפשר לשמוע את "This Is Happening" כשהלכת ברחוב או ביקרת חברים. כל היפסטר או חצי היפסטר כבר יודע את כולו בעל פה ואפילו שמעתי מספר אנשים שאמרו "זהו, כבר קצת נמאס לי מהאלבום". אני עוד לא קרוב למיצוי השירים המעולים האלו, ובלי קשר – הבטחה זו הבטחה. אז קבלו את "All I Want", שמתכתב עם דיוויד בואי, לווה המון מהסולו של ג'וליין קזבלנקס ועדיין נשמע הכי ג'יימס מרפי שאפשר.

הפיפטס ממשיכות עם קו הדיסקו-אירווזיון החדש שלהן, ולמרות שקשה עוד להחליט כמה הכיוון הזה עושה עמן צדק, חייבים להעריך שורות כמו "האהבה שלך היא הסם הכי מתוק/ מי הפך אותך לרופא"?

האלבום המלא והחדש של קריסטל קאסלס דלף, שזה דבר מאוד כאוטי ומשמח - בערך כמו המוזיקה שלהם. למזלנו, רוב האלבום מוצלח (לפחות כך נראה לאחר שתי האזנות) והסינגל הנוראי שהיה אמור לקדם אותו הוא בין הנפילות היחידות שיש בו. השיר הזה מדבר אליי במיוחד, כי גם אני, על אף החזות החמימה והמחבקת, לא באמת מסוגל לאהוב שום דבר. כזה אני, מת מבפנים.

בדומה לשירים רבים שנכנסו למדור השבוע, גם כלפי השיר החדש של אפי אני אמביוולנטי. מצד אחד, היא לקחה לצידה את פארל וויליאמס והנפטונס והצהירה שיש לה כוונות להיכנס למיינסטרים - שזה אחלה, כי אין משהו שאני מאחל לאפי יותר מאשר להצליח בענק. מצד שני, במקום לנצל את היכולות שלה ולגרום לזמרות סוג ז' כמו קיישה ללמוד ממנה ולהעתיק את הסגנון שלה (כמו שקרה ב"טיק טוק"), היא החליטה דווקא להישמע כמו חקיינית קיישה בעצמה, שזה אסון כי יש לאפי המון מה ללמד את העולם.

לא איבדתי את זה – השיר הזה של בריטני לא פחות ממעולה (למרות שהייתי מוותר על קולות הרקע א-לה מריה קארי). "Get It" הוקלט בכלל ב-2003 לאלבום "In The Zone" ורק בימים האחרונים הודלף בגרסתו הסופית ובאיכות מלאה. טוב שזה סוף סוף קרה, כי הוא לגמרי נמצא בתחום של שני שירים מצוינים אחרים של בריטני, "טוקסיק" ו-"I'm A Slave 4 U". מה גם שאם שמים אותו בקונטקסט של 2003, אז בכלל מגלים שוב שהחושים של בריטני, או לפחות של אלו שמנהלים אותה, חדים ביותר. מדובר בשיר פופ כיפי שלא הגיע לאוזננו כי חברת התקליטים של בריטני החליטה שהוא "אורבני מדי". אני לא יודע מה להגיד על זה חוץ מ"איזה לוזרים".

צ'ידי בנג ממשיכים לקחת להיטי אינדי, במקרה הזה את "One Life Stand" של הוט צ'יפ, להגביר להם את הפיץ' ולרפראפ מעליהם.

טובאקו מנצל את העובדה שבק יעשה הכל כדי להיות עדיין אמן עם יד על הדופק, חוטף אותו לטרק קצרצר, מבולגן והיפ-הופי ומוציא ממנו דברים שכבר שנים לא ראו אור יום.

הקטע הסופר-מגניב הזה, שבו הביסטי-בוייז מתעללים בדאפט פאנק, הוא לא ממש חדש. אפשר היה למצוא אותו על דיג'יי הירו, והוא יצא על פרומואים כבר ב-2009. אבל עכשיו הוא הגיע באריזה מחודשת לכבוד יום חנויות התקליטים, כנראה כדי לקדם את המשחק "Skate 3" שיוצא במאי. אין מה להתלונן - כשמפרסמים מוצרים עם כזה קטע, אפשר לדמיין לכמה דקות שאומת הצרכנים היא לא כל כך טיפשה.

האלבום המלא השני של קייט נאש, "My Best Friend Is You", דלף שבוע שעבר ובהאזנה זריזה מבינים שנאש החליטה שלהיות סתם כוכבת פופ זה לא מגניב ועדיף להיות כוכבת אינדי-פופ. בחצי הראשון של האלבום זה די עובד לה, ע"ע השיר הנ"ל, אך בחציו השני, איפה שהיא גונבת ואונסת ללא בושה את הסטייל של רג'ינה ספקטור, זה סתם מביך.

דוון קליפורד, המתופף של !You Say Party! We Say Die הקנדים, התמוטט ומת במהלך הופעה ביום ראשון. הכי רוקנרול שיש. אז נכון, גם בלעדיו נוכל להמשיך עם המסיבה של חיינו, וקשה לי להאמין שמישהו מקוראי המדור יעצור את נשימתו עקב הידיעה. אבל המעט שאפשר לעשות למישהו ששייך ללהקה שב-2005 הביאה לנו את להיט מסיבות האינדי הנ"ל, היא להכניס אותו לפינה של "מה שהמבוגרים אוהבים". שינוח על משכבו בשלום וכו'.

רק בינואר הוציאו ה-Good Shoes, כנראה אחד מהרכבי הפוסט-Pאנק-פופ הכי שמחים שפועלים כיום, את האלבום "No Hope, No Future" וכבר מגיע אלינו אי-פי עם הקלטות שלא נכנסו אליו, כמו למשל "Standby" האנרגטי והשנון.

רוב האנשים בסביבה הקרובה שלי ממש התרגשו מהדליפה של "Total Life Forever", החדש של הפולס. אני נשארתי יחסית אפאטי כלפיו וכלפי השירים שיש עליו, אבל בגלל שאני חי כדי לשרת את ההמונים החלטתי להכניס קטע ממנו למיקס. כשתיגמר ההתלהבות שלי מה-LCD החדש, אולי אתן לו הזדמנות נוספת.

ה"בום!" של השבוע כאן, וזה האלבום החדש של ההולד סטדי שלמזלי דלף לפני שמתתי מהתרגשות לקראת בואו. מסקנות מלאות על האלבום עוד לא גובשו, וכמובן יגיעו בביקורת מפורטת בהמשך. בינתיים קבלו את השיר עם הטייטל הכי מדהים שיש, שמתחיל בהתכתבות הידועה של קרייג פין עם עצמו, במשפט "היה את כל הדבר המוזר הזה עם הסוסים/ אני חושב שהם יודעים בדיוק מה קרה/ אני לא חושב שזה דורש הסברים". אם אתם – לעומת ההם – מרגישים שבכל זאת מגיע לכם הסבר, תקשיבו ל-"Chips Ahoy" שנמצא על אחד מהאלבומים הכי טובים בכל הזמנים, "Boys And Girls In America".

אם אף אחת מהדליפות שהזכרתי עד כה לא ריגשה אתכם, נראה אתכם נשארים אדישים מול "High Violet", החדש של הנשיונל, שהגיע גם הוא בסוף השבוע. נגיד את זה ככה - אם גם זה לא הזיז בכם כלום, לא ברור לי מי אתם ולמה אתם קוראים את המדור הזה.